רצח צבא היבשה

האלוף חיים נדל, האלוף אמנון רשף ואלוף-משנה דני וולף, שדבריהם הובאו בפרק הקודם, לא היו היחידים אחרי מלחמת יום הכיפורים שהבינו את האסון שחולל "רצח החי"ר". למרות שכל הרמטכ"לים, בשלושים השנים מאז הדחת דוד אלעזר ועד מינויו של דן חלוץ, באו מן המערך המוצנח והיו אנשי חיר"ם¹, הלקח של ישראל טל, של אדן ושל גורודיש מ-1967 שלט בכיפה. כפי שמחייבת תורת השרידות,² צה"ל לא קפא על שמריו, והמשיך להידרדר. בשנות התשעים, אחרי מלחמת לבנון הראשונה, החלו ראשי צה"ל לרצוח את צבא היבשה כולו, כלקח המלחמות באפגניסטן, בקוסובו ובעירק. הסיסמה היתה: "צה"ל צריך להיות קטן חכם וטכנולוגי". לסיסמה היפה הזאת הם לא צרפו "מקצועי", כי למרות שהיו קצינים מיליציוניים הם חשבו את עצמם למקצוענים.

את הסיסמה הזאת השמיע לראשונה אחרי מלחמת יום הכיפורים מח"ט שריון דן שומרון, לימים רמטכ"ל, והחֵל ליַשְּׂמָהּ הרמטכ"ל אהוד ברק. שלושת הרמטכ"לים שלפני מלחמת לבנון השנייה היו אנשי סיירת מטכ"ל. יחד עם דן חלוץ, שבא מחיל האויר, הם ביססו את תורת המערכה של צה"ל על מטוסים, על טילים ועל יחידות מיוחדות. בעוד שטל, אדן וגורודיש רצחו את החי"ר אחרי מלחמת ששת הימים, רצחו אהוד ברק, שאול מופז, בוגי יעלון ודן חלוץ את זרוע היבשה אחרי מלחמת לבנון הראשונה. במלחמת לבנון השנייה התגלה שלצה"ל אין צבא יבשה ראוי לשמו, וזה אִפשר לחיזבאללה – אז, ארגון מיליציוני קטן – לנצח את צה"ל. הלקח האינטואיטיבי של ראשי מערכת הביטחון: הם בחרו, לראשונה בתולדות צה"ל, רמטכ"ל איש "גולני" (גבי אשכנזי) להקים את זרוע היבשה מחדש. אך קשה מאוד להקים לתחייה נרצחים ארגוניים, ולא ניתן לבנות מחדש את מה שמקבלי ההחלטות אינם מאמינים בקיומו, ואינם מבינים את חיוניותו. ואם בכל זאת יהיו מקבלי החלטות שיבינו, הם יתקשו להחיל את תובנותיהם בגלל ששכבת מפקדים שלמה הושחתה. ואכן הרמטכ"לים ששרתו אחרי אשכנזי חזרו למגמה של רצח צבא היבשה, בכך שהוסיפו למגמת הרצח את חטיבות המילואים.

אחרי מלחמת לבנון השנייה טענו ראשי צה"ל שהם חקרו אותה מכל הֶבֵּטיה, חשׂפו את ליקוייה והפיקו את לקחיה. יומיים לפני תחילתו של מבצע "עופרת יצוקה" בשנת 2008, דנתי בנושא זה עם יושב-ראש ועדת החוץ והביטחון של הכנסת, צחי הנגבי, בתוכנית הטלוויזיה "לונדון וקירשנבאום" בערוץ 10. הנגבי טען שהוא יודע בוודאות כי הלקחים הופקו וכי זרוע היבשה של צה"ל הוכשרה באופן אופטימלי למלחמה הבאה. אני מקווה שהנגבי, הממלא היום תפקיד של ראש המטה לביטחון לאומי של ישראל, הבין לאחר 7 באוקטובר השנה, שהלקחים לא הופקו.

בדיונים שקיימנו בפורום לאִזרוח תחקירי קרבות והפקת לקחים, אחרי תום מבצע "עופרת יצוקה", אמר סרן ד. שפיקד במבצע על פלוגת חרמ"ש בגדוד שריון:

"אני קצין קרבי בצה"ל ואני יכול להעיד שכמה שהצבא שלנו משתדל להצטייר כצבא מקצועי ומאומן, הוא כל כך רחוק מלהיות כזה! אומנם לטענת רבים בתקשורת הופקו לקחים מאז מלחמת הלבנון השנייה. אני חייב לציין שממש לא חשתי זאת בהקשר לפלוגה שלי. אומנם הציוד שופר ואף קיבלתי כעבור שנתיים וחצי ציוד אישי חדש לכל חייל, אבל עדיין אני לא יכול לומר שאוכל לבצע עם הפלוגה שלי כל מטלה שתוטל עלי על הצד הטוב ביותר ולא בגלל איכות האנשים, אלא רק בגלל המיומנות שלהם. כתוב בסיפורי מ"פים בספר על מלחמת יום כיפור שחי"ר לא ידע אז לעבוד בשת"פ³ עם שריון. תשאלו אותי אם יודעים היום? התשובה היא לא! והכי גרוע, אני לא בפלוגת חי"ר בגדוד חי"ר אלא פלוגת חרמ"ש בגדוד שריון... מזעזע!!! משום מה הגדולים בצה"ל בונים על הטכנולוגיות החדישות, אבל כידוע, הן קורסות בזמן אמת. לא חושב שמישהו מהחיילים שלי ירצה להיפגש פנים מול פנים עם חייל או טרוריסט מכל ארגון – אין לו סיכוי; שלא נדבר על התפיסות שלא השתנו ולא הותאמו ללחימה של היום וכנראה שלא אזכה לראות את זה עד שאשתחרר משירות המילואים שלי ויש לי עוד לפחות עשור.

"אני בעד לשבח את צה"ל כשזה באמת מגיע לו, אבל חשוב לזכור שבמבצע השתתף כמעט כל הצבא הסדיר... וגם לא באמת הכריע, נכון שהמבצע החל יפה עם עוצמה וכמו שלימדו בספרים, אבל חשוב לזכור שצה"ל לא התמודד עם בעיות אמיתיות כמו הכרעת העיר עצמה, רק התקרב, רק קצת דיגדג... מקווה מאוד באמת שבכל המערכות נוכל להימנע מהכניסות לערים, במקרה וזה יכריע את האויב, אבל המצב לצערנו שונה לחלוטין, לא ניגשנו ב'עופרת יצוקה' ל'מבחן האמיתי'. מה יקרה אם יהיה הכרח לנהל כמה מערכות בכמה חזיתות שונות?!

"צה"ל הגדול לא התכונן מספיק לכל תרחיש אפשרי ולא הכין את הלוחמים שלו לזה. אני מדבר על התפיסה הכוללת בצבא, כלומר אם אני מגיע עם הפלוגה שלי לאימון במא"ש⁴ בצאלים (זה הגוף המרכזי שמטעם הצבא אמור לתמוך בהכנה של אנשי המילואים למשימות אליהן הם מיועדים) לא שינה את התפיסה, והאימון שהיה לפני המלחמה בלבנון השנייה, נשאר אותו האימון. אז קל מאוד להסיק מזה שהלקחים טרם הופקו... ההרגשה הזאת אינה רק בגדוד ובחטיבה בה אני משרת, היא אותה הרגשה של חברים ומכרים רבים שלי שמשרתים ביחידות שונות במילואים... המפקדים שלי והמפקדים של המפקדים שלי מכירים זאת, אך לצערנו לא ניתן לשנות הרבה במיידי, הדברים הועלו למפקדת מא"ש. האם הדבר השתנה או עומד להשתנות בקרוב? כנראה שנגלה את זה באימון הבא, מקווה שנופתע לטובה. רוצה להאמין כמו רבים אחרים שמקבלי ההחלטות יתעוררו ובאמת יעשו שינויים ולא יסתמכו על זה שמחר יגיע מילואימניק הבא בתור, יכעס, יעלה את הדברים ויחזור הביתה בלי כלום לשנה שלמה עד האימון הבא. בעיניי, מכיוָן שאנחנו צבא של העם, יבינו הגדולים ששרידות של מדינת ישראל כולה היא אינטרס של כל אחד ואחד כאן, כולל שלהם, ולא רק של אלה שיושבים בדרום, ואחרי המבצע הגדול עדיין רצים למקלטים".

בשבת השחורה ב-7 באוקטובר השנה התברר לא רק שהלקחים לא הופקו אלא שנוספו עוד ליקויים לתפקוד כל זרועות מערכת הביטחון, ובעיקר צה"ל. ולמרות זאת האחראים למחדל הנוכחי יושבים בכל ערוצי הטלוויזיה והרדיו, ומרואיינים בכל אמצעי התקשורת ומפרשנים ואין פוצה פה ומצפצף. הדבר מלמד על תרבות ביטחון לאומית ירודה ביותר.

על דבריו החריפים הנ"ל של סרן ד. הגיב בדיוני הפורום שלנו סגן אלוף מיל' בארטילריה, ד"ר לפיסיקה עמיקם צור:

"וכי מה ציפיתם? אין לצה"ל (ואני מדבר רק על זרוע היבשה) תורת לחימה מחייבת. דיברו אחרי מלחמת לבנון השנייה לחזור למסמך 'תורת הקרב' שנכתב באמצע שנות הששים והוא המסמך התורתי המחייב האחרון שנכתב. מאז נכתבו כל מיני מסמכים אד-הוק שמעולם לא גובשו לכדי תורת לחימה שלמה. למרות הדיבורים על חזרה ל'תורת הקרב', זה כמובן אף פעם לא התבצע. ללא תורת לחימה סדורה ומגובשת, אין מסגרת להפקת לקחים כי אין תיאוריה שאפשר להשווֹתה לפרקטיקה. לכן כל אחד ממציא מחדש גלגל אחר שמסתובב לכיווּן משלו, ואת זה כינו בצה"ל 'הפקת לקחים'."

האימונים בצאלים התקיימו אחרי מלחמת לבנון השנייה, והתאמנו שם כוחות מילואים במתארי לחימה. וזה לכשעצמו שינוי גדול ביחס למצב לפני מלחמת לבנון השנייה. לפני מלחמת לבנון השנייה התאמנו בצאלים כוחות סדירים בהחרבת יישובים יהודיים!

בדיונים במסגרת "מכון שׂרידות", הפורום לאִזרוח תחקירי קרבות והפקת לקחים ו"חבורת אלפרדו", מצאנו שתופעת אי-הפקת הלקחים ואי-יישום הלקחים, שבכל זאת הופקו אינטואיטיבית, לא נדונה בשום צוות של צה"ל. איש בצמרת הממסד הפוליטי, הביטחוני, האקדמי והתקשורתי לא הבין אז ולא הבין גם ארבע שעות לפני תחילת הטבח בעוטף עזה שקיימת בעיה קיומית חמורה. הערכנו שאם הבעיה לא תיפתר, תלך מערכת הביטחון של ישראל מדחי-אל-דחי, ועִמה מערכות אחרות של מדינת ישראל, כפי שאכן אירע. שהרי מערכת הביטחון, באנלוגיה לתורת היחסות של אלברט איינשטיין, "מעקמת" (מעַוֶתת), בגלל ממדיה, את המרחב הישראלי כולו, יותר מכל מערכת אחרת. הישראלים "ראו את הקולות" של הממצא הזה 24 שנה אחרי מלחמת יום הכיפורים, במלחמת לבנון השנייה, אחרי 26 שנה במבצע "עופרת יצוקה", ואחרי 14 שנים בטבח בעוטף עזה, ורובם עדיין אינם מבינים את מלוא משמעותם.

שר הביטחון בשנים 1967–1973 היה משה דיין, רמטכ"ל לשעבר. ראשי המטה הכללי בשש השנים הנדונות היו שלושה אנשי פלמ"ח לשעבר: יצחק רבין, חיים בר-לב ודוד אלעזר. ארבעה רבי-אלופים אלה ניחנו, עד מלחמת יום הכיפורים, ביוקרה רבה בישראל, ולא ניתן היה, לכאורה, לומר שאינם מבינים בביטחון, כפי שנטען לגבי עמיר פרץ, שר הביטחון במלחמת לבנון השנייה. יוקרת דיין, בר-לב ואלעזר נפגעה משהו באוקטובר 1973, ואילו יוקרת רבין דווקא המריאה לשחקים. הוא נחשב בעיני ישראלים רבים לתקווה הגדולה של המדינה. אך טבעי היה בעיני רוב הישראלים, כשלאחר פרסום הדוח החלקי של ועדת אגרנט, ב-1974, ואחרי התפטרותה של ראש-הממשלה גולדה מאיר, תפס יצחק רבין, שר העבודה הזוטר בממשלתה האחרונה, את מקומה כראש-ממשלה. במספר פורומים הבעתי באותם הימים את דעתי, שרבין ראוי להיות ראש-ממשלה, ואף אמרתי לו זאת בכנס על מלחמת העצמאות שהתקיים בבית ציוני אמריקה.

נורה אדומה לגבי אישיות רבין נצנצה אז בעינינו כשהצהיר שוועדת אגרנט עשתה עבודת רמייה, והציע לגנוז את הדוח ואת המלצותיו. גם אני סבור שהיו ליקויים רבים בעבודת הוועדה, אך לקולא ולא לחומרה. רבין גם הצהיר, שדוד אלעזר היה ראוי להמשיך כרמטכ"ל, ובהדחתו נעשה לו עוול. לא מעט ישראלים סבורים כך גם כעת. רבין לא ביסס את הצהרותיו, ואיש לא דרש זאת ממנו, כי הישראלים ראו בו אֵל, במסגרת הייחוס לדת הצבא. לנו נראים דבריו מופרכים לחלוטין. כל הנתונים הצביעו על תפקוד לקוי של אלעזר, לפני המלחמה ובמהלכה. מרדכי (מוטה) גור, הרמטכ"ל החדש, מיוצאי הפלמ"ח אף הוא, הצהיר, בכנס קצינים בכירים בבסיס צריפין, סמוך לכניסתו לתפקיד, כי ראוי להפסיק לחקור את המלחמה, ואין לשקוע בהפקת לקחים שאין בהם שום תועלת, אלא יש להתחיל לעבוד ולשקם את צה"ל, וכאילו ניתן לעסוק בשיקום מבלי להבין את סיבות הכישלון⁵. רבין, שמעון פרס, שר הביטחון שלו, ומוטה גור החלו בתהליך הרסני של הכפלת צה"ל – משש-שבע אוגדות לאחת-עשרה. מדרך הטבע, בתהליך כזה, נמושות היו לקצינים בכירים, ואחרי שחרורם לפוליטיקאים מבוקשים ולשרים בממשלות.

לישראל יש פוטנציאל להמשיך ולשרוד בתנאי שיתחולל בה, בעקבות הקטסטרופה ב-7 באוקטובר 2023, מהפך תרבותי ובעקבותיו מהפך בכל התחומים ובעיקר במשטר ובביטחון. ועל כך בפרקים הבאים.
_______________________

בשבוע הבא: את צה"ל הקימו גונבי תהילה; שום ארגון, וגם צה"ל, אינו ראוי לחקור את ליקויי תפקודם של העומדים בראשו; האמת על מלחמת יום הכיפורים נשמרה בכספת שרק הרמטכ"ל היה רשאי לשחרר ממנה מסמכים; תחקירים והפקת לקחים צריכים להתבצע על-ידי אנשי מקצוע מעולים, מוכחים ובלתי תלויים; לא הניסיון הצבאי והדרגה צריכים לאפיין את מפיקי הלקחים הצבאיים, אלא היכולת האינטלקטואלית; חמישה שלבים ליישום לקחים.

1. חיר"ם – חיל רגלים מעולה.
2. את תורת השׂרידות פרסמתי בספרי "תורת הביטחון הכללית – עקרון השרידות". כל פרקי הספר עלו לאויר כאן, ב"מחלקה ראשונה".
3 . שיתוף פעולה.
4 . מרכז לאימונים באש, בו מתקיימים אימונים באש על גבי טנקים, תומ"תים ונגמ"שים.
5 . סיפר לנו על כך סא"ל שלמה באום, חברנו, שנכח באותו האירוע. באום היה סגן מפקד יחידה 101 שחוללה את המהפכה היחידה בתולדות צה"ל. הוא היה המוח שמאחורי המהפכה.