מיתוסים, תעמולה והחרמה במקום מחקר

אפילו היה לחברי ועדת אגרנט אומץ הלב האינטלקטואלי להתעמת עם המציאות, חסרו להם כלים תיאורטיים ומושגיים מתאימים. לדוגמה, עמודים רבים בדו״ח השלישי של הוועדה הוקדשו לתיאור הניסיון להכריע את המלחמה בחזית הדרום, ב-8 באוקטובר, באמצעות התקפה של אוגדת אברהם אדן ('ברן') על הארמיה המצרית השנייה – התקפה, שלדברי הדו״ח הייתה אמורה לסיים את המלחמה במהירות, בניצחון ישראלי אדיר. בסיום חלק זה של הדו״ח כתבו חברי הוועדה:

"אוגדת אדן ('ברן') אומנם לא הצליחה בביצוע המשימה של השמדת ראשי הגשר המצריים, אולם אין ספק שלחימה קשה של האוגדה באותו היום תרמה רבות לבלימת התקדמות האויב ותיחומו ויצירת תוואים מאובטחים כנגד התקפת האויב, שבאה לאחר מכן, ובכך הכשירה את הקרקע להתקפת הנגד הגדולה של צה״ל, שבסופה צלח את התעלה מערבה".¹

באותו יום, בשלב שנועד לביצוע המשימה האוגדתית של ברן, תקף את האויב רק גדוד מילואים אחד, בפיקודו של סא״ל (מיל׳) חיים עדיני, עם 22 טנקים בלתי-מזוודים וציוד לקוי. מחציתו של כוח זה הושמד והחצי השני ברח כל עוד נפשו בו. בשלב מאוחר יותר של היום, כשהתברר שצה״ל נכשל במשימתו, שוגר לאותו מקום עצמו, ללא שום תכלית, גדוד נוסף בפיקודו של סא״ל אסף יגורי. גדוד זה הושמד ברובו ומפקדו נפל בשבי. אם במשך יום שלם תקפו את המצרים רק שני גדודים מתוך אוגדה שלמה, שמנתה שלוש חטיבות שריון, ומתוך 35 גדודי שריון שהיו באותו יום בחזית, הדבר מלמד כי התיאור ״לחימה קשה של האוגדה באותו היום״ הוא מניפולטיבי וחסר קשר למציאות.²

מדוע לא היו יכולים חברי ועדת אגרנט להבין את ההתרחשויות של מלחמת יום הכיפורים? הליקוי העיקרי בחקר צבאות ומלחמות, ובניסיונות לקיים תהליכים שיטתיים של איסוף וניתוח מידע בתחום זה, הוא חסרונם של כלי חשיבה ייחודיים: תיאוריות, מושגים-קודים, טיעונים והכללות מבוססים, ומתודות מהימנות. ללא כלים כאלה אי-אפשר לבצע תצפיות אמינות, אי-אפשר לבדוק השערות באופן מהימן ואי-אפשר לקדד את הנתונים למבנה אינטלקטואלי תקף. לכן, ההתייחסות למחקרי צבא ומלחמה היא חובבנית ולא מדעית, היא בעזרת השכל הישר ולא בעזרת השכל המדעי, היא אופיינית לכלים הקוגניטיביים של האדם הקמאי ולא של סוף המאה העשרים – עידן ההיי-טק ותעשיית המידע. חוקרי הצבאות והמלחמות משתמשים לעתים בכלים שפותחו בשביל תחומים אחרים, במקרה הטוב, או מסתמכים על שכלם הישר, על ניסיונם האישי ועל מיתוסים במקרה השכיח. אפשר להשוות את חוקרי המלחמות המעולים לזואולוגים המשתמשים בכלי המחקר של הגאולוגיה. לפסיכולוגים המשתמשים בכלי המחקר של הכלכלה או למצביאים המתכננים מערכות בעזרת דגמים מספר יהושע, ומכתבי הומרוס ושייקספיר. את רוב המצביאים אפשר להשוות לאנשים המתאמצים לשווא לקרוא טקסט סיני כשאין הם יודעים אלא עברית וגם בה אין הם עילויים. גם אלה וגם אלה הם אותם אנשים הזוכים לכבוד ויקר ב״משל המערה״ של אפלטון על בקיאותם במדע הצללים. התיאוריות הצבאיות הרוֹוחות אינן אלא מניפולציות, מפני שאין להן ביסוס אמפירי. הביסוס היחיד שלהן הוא מיתולוגי: תיאוריות אלה הן, ברובן, סיפורים בלתי-מבוקרים של אנשי הצבא ואנשי יחסי הציבור שלהם, התנאי הפופריאני³ של פתיחות להפרכה אינו חל עליהן ותקֵפוּתן לא הוכחה. מי שמתאמץ להפריך אותן נחשב למשמיץ ומוקע מן המערכת.

כך התייחסו רוב בכירי צה"ל לממצאיו של האלוף בדימוס יצחק בריק שצה"ל איננו צבא מקצועי אלא מיליציה, ובמשך חמש שנים השמיצו אותו עד האסון של 7 באוקטובר 2023 שביסס את טיעוניו. בתחילת מסע הביקורת שלו, רק סדנת "הפורום לאִזרוח תחקירי קרבות והפקת לקחים" שאני מנחה פתחה את שעריה לפניו לשתי פגישות ארוכות ויסודיות. העלינו את שתי הסדנאות למִרשתת ועשרות אלפי ישראלים צפו בהן למגינת לִבם של ראשי מערכת הביטחון ומפקדיו הבכירים של צה"ל הדואגים להחרמתי בכל זרועות מערכת הביטחון כבר ארבעים שנה, מאמצע שנות השמונים של המאה שעברה – כשפרסמתי שמפקד חטיבת "הראל" של הפלמ"ח ברח משדה הקרב בשער הגיא ב-20 באפריל 1948 – ועד היום. ראש הממשלה והרמטכ"ל לשעבר, יצחק רבין, לא טרח להפריך את הממצא, וראשי מערכת הביטחון וצה"ל שהתחרו על חסדיו, דרגות ומִשׂרות שיעניק להם, דאגו להחרמתי ולהחרמת מחקרַי וספָרַי לא רק בצה"ל אלא גם באקדמיה, באמצעֵי התקשורת ובמערכת החינוך. מי שלא ידע שזאת הנורמה ויצר אִתי קשר, קיבל "הנחיות" לסיימו ופעל לפיהן.

תיאוריה מדעית צריכה להיות אמפירית, אובייקטיבית ופתוחה להפרכה. רק תיאוריה כזו עשויה לסייע לנו להבין את מושא המחקר, למצוא בו סדירויות, לנסח את מנגנוני קיומו או התרחשותו, ולצפות, לפחות בקירוב, את ההתפתחויות בעתיד. תיאוריות כאלה מתחברות לתוכן בעל משמעות שיש לו קיום במציאות והן עשויות לסייע לקדד את הנתונים למבנה אינטלקטואלי תקף ומהימן. רוב הספרים והמחקרים שעסקו בצבא ובמלחמה לא עמדו בתנאֵי המחקר המדעי. רוב העוסקים בתחום הצבא והמלחמה אף לא ״חטאו״ בניסיונות להגיע לאובייקטיביוּת, משום שמלכתחילה לא היו מסוגלים לכך או משום שלא היו מעוניינים לשלם את המחיר האישי המתבקש. כאלה הם רוב חוקרי מלחמות ישראל – חוקרים במשרה מלאה וחוקרים לעת-מצוא, חוקרים ששירתו בשירות פעיל בצה״ל וחוקרים שהתפרנסו מעבודה באוניברסיטאות. רובם לא עמדו בדרישות שהציב פרנסיס בייקון, בתחילת המאה ה-17, לכל פעילות מדעית: על המדען להיפטר מכל הדעות הקדומות האישיות, הגורמות לפירושים מעוותים של תוצאות הניסויים והתצפיות. חוקרים אלה אף לא התאמצו לאתר את דעותיהם הקדומות, ובמקום לנסות להתגבר עליהן אף העניקו להן ״ביסוס״. לפיכך, הם לא הגיעו לשלב הסוקרטי ההכרחי של פעילות אינטלקטואלית – לדעת שאין הם יודעים. הם עקפו את הספק המתודי של דקארט, והם לא מילאו את הנורמה הבסיסית של תרבות-המערב – ביקורת עצמית. חוקרים אלה הצטיינו בכישרון שׂרידה מובהק שהניע אותם להילחם בחירוף נפש בכל מי שניסה לחבר את החשיבה הצבאית לתרבות המדעית, משל היה הוא אויב האנושות, או לפחות אויבה הגדול של מדינת ישראל. חוויה זאת נקרתה לכותב שורות אלה מצד אלוף פרופ׳ יהושפט הרכבי ז״ל ופרופ׳ מרטין ון-קרפלד מן האוניברסיטה העברית בירושלים, פרופ׳ אניטה שפירא⁴ ואלוף-משנה בדימוס פרופ׳ יהודה ואלך מאוניברסיטת תל אביב, אלוף-משנה בדימוס ד״ר מאיר פעיל⁵ מן המכון לכוח המגן על שם ישראל גלילי, סגן-אלוף בדימוס ד״ר אלחנן אורן ממחלקת היסטוריה של צה״ל, ורבים אחרים. במלחמה אחת זכו חוקרי-מלחמות אלה להצלחה מרשימה: הם הצליחו להרחיקני מן המוסדות שבהם הם חוקרים ומן השיח האקדמי הממוסד על מלחמות בישראל. בכך הם פגעו בנורמות הפתיחוּת והפלורליזם שבלעדיהן אין המפעל המדעי יכול להתקיים. עם ישראל שילם מחיר כבד על תרבות (חוסר תרבות) זאת ב-7 באוקטובר 2023 בעוטף עזה, במלחמה במנהרות עזה ובפליטוּת של עשרות אלפי ישראלים מבתיהם בגזרת עזה ובגבול לבנון.
_____________________
בשבוע הבא: אין מחקרים צבאיים יסודיים ומבוססים והתוצאה: ביזיון ה-7 באוקטובר; פרשת חיסיון המסמכים; רצח הרופא הלבנוני על-ידי מאיר הר ציון ופקודיו מיחידה 101; מפקדים בכירים כותבים "היסטוריה צבאית"; בגידת האוניברסיטאות; דווח אגרנט הייתה החמצה היסטורית.

1. התקפת הנגד נערכה כעבור ששה ימים. א״צ, דו״ח ששי, עמ׳ 874.
2. אתאר להלן את ההתקפה הכושלת הזאת בהמשך הסדרה.
3 . קרל פופר, היה פילוסוף אוסטרי-בריטי יהודי מומר, מהפילוסופים המשפיעים ביותר במאה העשרים בכלל ובפילוסופיה של המדע בפרט. פופר ידוע בדחייתו את האִפיון הקלאסי של השיטה המדעית כאינדוקטיבית, קרי כמתקדמת וכצוברת ביסוס מן הפרט (תצפיות וניסויים) אל הכלל (חוקי הטבע). בניגוד לכך העמיד פופר את הצעתו לקריטריון ההפרכה: יש להחשיב כמשתייכת למדע האמפירי, רק מערכת תאורטית הניתנת לסתירה על-ידי תצפית או מצב עניינים כלשהו. (ויקיפדיה)
4 . בספרה על מפקד הפלמ"ח יגאל אלון, לא הזכירה את הטבח שביצעו פקודיו בכפר הערבי "עין זיתון" הסמוך לצפת במסגרת "מבצע יפתח", באפריל 1948, למרות שאני פרסמתי את פרטי הטבח לפני שהיא פרסמה את ספרה.
5. מאיר פעיל, שבין היתר פיקד על קורס הקצינים של צה"ל, פרסם במקומות רבים את "פרטי" "הטבח שלא היה" בדיר יאסין, ממערב לירושלים, שבו כאילו יריביו האידאולוגיים והפוליטיים, לוחמי האצ"ל ולח"י, טבחו 254 ילדים, נשים וזקנים במחצבה סמוכה לאחר הקרב. פרסומיו השִקריים של פעיל והתעלמותה הנ"ל של בעלת פרס ישראל, פרופ' אניטה שפירא, מהטבח בעין זיתון מבססים את טיעונַי שתרבות הביטחון שלנו היא פרימיטיבית, ובתרבות כזאת לא ייתכן שיפעל צבא מקצועי החושף ליקויים ומפיק לקחים.