מ"מ ראש הממשלה, שמעון פרס, אינו ממלא תפקיד רשמי בעמותת מרכז פרס לשלום שהוקמה על-ידו, ונושאת את שמו. העמותה מצידה, החליטה להקצות לפרס משרדים, ארכיון וספרייה ב"בית פרס לשלום", ההולך ונבנה בחוף יפו מכספי תורמים. הבית תוכנן על-ידי האדריכל האיטלקי בעל המוניטין, מסמיליאנו פוקאס, וייעודו הרשמי הוא, כפי שעולה ממסמכי העמותה, להיות "ביטוי פיזי לפעילותו של שמעון פרס לקראת השלום".

עמותת מרכז פרס לשלום גייסה לבניית הבית כ-9 מיליון דולרים, רובו מתורמים מחו"ל. אחת התורמות ה"כבדות" לבנייתו היא משפחת עמר, שתרמה להקמת הבית כדי להנציח את שמו של בן המשפחה, דוד עמר. איל ההון דניאל עמר נמנה עם ידידיו האישיים של שמעון פרס והוא נמצא ברשימת התורמים לפריימריז שלו לראשות מפלגת העבודה.

לפני כשנתיים הוזמן פרס לז'נבה לחגוג עם דניאל עמר את חגיגת בר המצווה של בנו. פרס הודיע אז לוועדת האתיקה של הכנסת, כי מדובר בידיד אישי שלו וכי הוא יממן את הנסיעה מכיסו הפרטי. עמר הוא איש עסקים בעל עניין בכלכלה הישראלית. בשעתו הוא עמד בראש קבוצת משקיעים מאירופה שהתמודדה על רכישת קבוצת אי.די.בי מול איש העסקים הישראלי נוחי דנקנר. תורמים אחרים של עמותת פרס לשלום הם דניאל אברהמס, ברוס רפפורט וחיים סבן, שבגין תרומותיהם-מתנותיהם נחקר פרס על-ידי מבקר המדינה.

המנכ"ל בשכר ד"ר רון פונדק אינו רואה כל פסול בעובדה שעמותה פרטית מקימה בית לצרכיו של איש פוליטי, שר מכהן בממשלת ישראל: "שמעון פרס חייב שיהיה מקום למורשת שלו. לא הוא חייב - אנחנו חייבים – כישראלים".

- אולי המדינה היא זאת שצריכה להקים על שמו בית?

- המדינה לא יכולה כי הוא לא מת.

- אתם עושים מה שלמדינה אסור לעשות?

- אנחנו גוף שלקח על עצמו את התפקיד לממש את תפיסתו החזונית-המדינית הגדולה של שמעון פרס, המדינאי שמדבר על מה שאני רואה כתפישה ציונית. שלום וצמיחה ושיתוף פעולה הם חלק מהתפיסה של מדינת ישראל. מרכז פרס לשלום, מטרתו היא להוביל את בניית השלום. הוא לא גורם עושה שלום".
- מה היית אומר אם מישהו היה מקים בית לצרכיו של פוליטיקאי, שר מכהן אחר?

- אנחנו לא כלי של שמעון פרס. אנחנו לא קשורים לשום מפלגה. הקשר בינינו לבינו זה שאנחנו הגורם שמתרגם לשפת מעשה את החזון הקשור בו. אנחנו לא גוף פוליטי ולא מכשיר לקדם אג'נדות של פוליטיקאי".

לא אחת הועלו טענות, כי פרס, בתפקידו כשר, מקדם את האינטרסים של מרכז פרס לשלום. במרס 2002 העלה חבר הכנסת, עו"ד מיכאל קליינר, בפני רשם העמותות חשד, שהאיחוד האירופי קיבל הקלות בהתערבות השר שמעון פרס, בניגוד לעמדתם המקצועית של אנשי משרד החוץ ובמקביל, תרם האיחוד האירופי לפעילויות החינוך של מרכז פרס לשלום.

קליינר: "הפרשה הטרידה אותי, שכן עלתה ממנה תמונה שמדינה זרה מתערבת בענייניה הפנימיים של ישראל. מרכז פרס לשלום זכאי לקבל תרומות, וחזקה עליהם שהם עושים בתרומות דברים טובים, לשיטתם - וגם זה בסדר בעיניי, אבל הבעיה היא שעלולים להיווצר ניגודי אינטרסים. האיחוד האירופי, שהוא גוף זר, לא עמד בדרישות של משרד החוץ לקבל הכרה בנציגותו בישראל. שמעון פרס, בניגוד לעמדת הדרג המקצועי של משרד החוץ, המליץ לתת להם את האישורים. הנקודה במקרה זה הייתה שברגע שמרכז פרס לשלום, ששמעון פרס עמד בראשו, ביקש תרומות מהאיגוד האירופי – הוא נעשה תלוי בהם. צדק צריך גם להיראות ולא רק להיעשות. כשאתה מאשר לתורמים בקשה חריגה בזמן שאתה משמש כשר - יש בזה לפחות טעם לפגם".

- מה קרה עם התלונה שלך?

- הכנסת התפזרה ולא היה מי שיקדם אותה.

- לא הוגשה תלונה למבקר המדינה?

- אז זה לא היתה ביקורת דינמית כמו היום, וקשה להגיד שהתקשורת גילתה בזה עניין מיוחד. התייחסו אלי כאילו נטפלתי לסוג של פרה קדושה, כי פרס ומרכז פרס לשלום היו סוג של פרה קדושה. הטענה שלי כי האיחוד האירופי הוא גורם בעל עניין, גם היא לא זכתה להתייחסות.

- אבל מדובר בתרומה

- התחום הזה של תרומות הוא בעייתי, כי שוחד זה גם "שלח לחמך". גם אם פרס היום לא שר - אני יכול להביא בחשבון שהוא יהיה שר בעתיד, ואז הוא יהיה חייב לי.

- כיריב פוליטי, פנייתך יכלה להתפרש כהתנגחות עם פרס?

- אי אפשר להעלם מהעובדה, שלא רק שהמכון הוקם כדי להוסיף יוקרה לפרס, אלא גם שהמכון נהנה מיוקרתו של פרס, אבל זה תחום אפור. לפי עקרון בוזגלו - אני לא יכול באמת למנוע למשל מרוחמה אברהם להקים מכון על-שם רוחמה אברהם, בדומה לעמותת פרס לשלום. מה שפסול בעמותה הזאת בעיניי, הוא שברגע שהם עושים דברים לקדם את פרס, זה יכול להיחשב כפעילות לקידום בחירות או כמתנות ומתן שוחד. באמריקה מדברים בגלוי על הקשרים בין עמותות לפוליטיקאים, ונתקבלו כללים מאוד ברורים איך צריך להתנהל עם זה. התרופה העיקרית היא שקיפות מלאה, ואת זה מרכז פרס לא עושה.

המנכ"ל רון פונדק מכחיש כל קשר בין העמותה לפרס: "נכון שהדיאלוג בינינו הוא מאוד אינטימי, אבל הוא לא מכהן אצלי. הוא לא זה שמכתיב את האג'נדות שלנו".

לפי דוח התורמים למרכז פרס לשלום בשנת 2004, אדגר דה-פיצוטו, העומד כיו"ר בנק Union-Bancaire-Privee משוויץ, תרם 737,647 שקלים. בנק זה היה מעורב בפרשת הלבנת ההון לדיקטטור הניגרי, סאני אבאצ'ה. לבנק אינטרסים בישראל ואודי רקנאטי, חבר הנהלה בו.

דניאל עמר, איש עסקים יהודי הפועל בשוויץ ובצרפת, תרם למרכז פרס 1,430,880 שקלים. כמו כן הוא תרם לפריימריז של פרס 35,757 שקלים. דב לאוטמן שתרם לפריימריז של פרס 35 אלף שקלים, תרם למרכז פרס 40,000 שקלים. פייר בסנינו, איש עסקים צרפתי ועשיר יהודי, תרם למרכז פרס 879,900 שקלים. בסנינו החל להשקיע בעסקים בישראל והוא עומד בראש ארגון עמ"י לעליית יהודים מצרפת. בשנת 2005 אישרה הממשלה תקציב של 50 מיליון שקל לארגוני עלייה פרטיים, כדוגמת ארגון עמ"י, שבינתיים לא נהנה מהתקציב. סוכנות ההרצאות "הארי ווקר" שבין לקוחותיה נמצא ביבי בנתניהו, תרמה 546,000 שקלים.

בין התורמים למרכז פרס נמצאות שגרירויות וכן האיחוד הארופי שתרם 1,1926,60 שקלים. "הקרן לשיתוף פעולה כלכלי", שהוקמה על-ידי יוסי ביילין בשיתוף עם רון פונדק, תרמה 1,498,776 שקלים.

מרכז פרס לשלום היה מעורב מיד עם הקמתו במיזמים כלכליים פלשתינים. בשנת 1998 ייסדה העמותה את "קרן טכנולוגיית השלום" יחד עם יו"ר הרשות יאסר ערפאת, הבנק העולמי, ומשקיעים פרטיים מישראל ומהרשות. הקרן, כך מספר פונדק, השקיעה בבורסה הפלשתינית סכום בסדר גודל של 20 מיליון דולר, בעיקר במניות חברת הטלפונים הפלשתינית [פלטל] ובחברה הפלשתינית למשכנתאות. הקרן נוהלה על-ידי חברת ההשקעות הקנדית-ישראלית אוורגרין שבשליטת יעקב בורק, מקורב ותיק של שמעון פרס עוד מהימים ששימש כמנהל כוח המשימה הכלכלי שיזם פרס בהיותו ראש ממשלה באמצע שנות השמונים. יואב יצחק פרסם בשעתו, כי משפחת בן-לאדן המורחבת באמצעות חברת ההשקעות אפיק, השקיעה אף היא בחברת פלטל. "האינתיפדה", כך מספר פונדק, "ריסקה את ערך המניות בבורסה הפלשתינית" ואוורגרין החליטה לסגור את הקרן ולהחזיר למשקיעים את השקעותיהם. לנוכח הודעת פלטל בבורסת שכם מהשנה שעברה, על גידול של 250 אחוז ברווחיה, אומר פונדק שהוצאת הכסף מפלטל היתה חפוזה מדי: "המשקיעים החזירו לעצמם 99 אחוז מהכסף, אבל אם היו משאירים את הכסף ומוציאים אותו לפני עליית החמאס, הם היו מקבלים עוד 100 אחוז".

פונדק מדגיש שמרכז פרס פועל בשיתוף עם משרדי הממשלה השונים. "אני לא גורם שמנסה ללכת נגד הממסד. עד היום למרות התפישות השונות, לא היה לנו שום חיכוך עם משרד ממשלתי", אמר.

ממשלת אולמרט לדבריו, יוצרת אווירה נוחה לפעולותיו: "לגבי ממשלת ישראל החדשה, התחושה שלנו, שהיא בעלת נטייה להיות שותפה לפעולות בונות שלום. אולמרט מבין יותר משרון את החשיבות של התהליכים האלה, והוא חי בתוך סביבה אישית שמבינה את חשיבות הדבר. שרי מפלגת העבודה, בלי ספק, הם חלק אינטגרלי מהדבר הזה".

מי שלדבריו אינם משתפים פעולה עם מרכז פרס לשלום הם משרד הביטחון והשב"כ: "המדיניות של השב"כ היא לא לתת אישורי מעבר לאף אחד כדי למנוע סיכונים, אבל אנחנו טוענים שבלי תשתיות לשלום הסיכון גדול יותר".

בעבר, כך מספר פונדק, כשהיה צורך בכך, הצליח מרכז פרס לשלום שבילים עוקפי שרים שלא שיתפו אתו פעולה: "ישראל כץ שהיתה לו מדיניות ימנית והוא שמע שאני עובד עם משרד החקלאות הפלשתיני, זה לא מצא חן בעיניו, אבל אני לא חייב לעבוד איתו בתיאום. אני יכול לעבוד ישירות עם מועצת מגדלי הפרחים למשל. אני לא אלך נגד אינטרסים ישראלים, אבל אם השר יגיד שזה לא טוב והארגון יגיד שזה טוב, אני לא חייב לעבוד איתו".

מי שכן שיתף פעולה עם יוזמות מרכז פרס לשלום הוא המגזר העסקי הישראלי. בשיתוף עם ארגון הסחר הפלשתיני "פלטרייד" והתאחדות התעשיינים הישראלית, קיים מרכז פרס לשלום מפגש אנשי עסקים מתחום הטקסטיל; ביולי 2005 נערך מפגש דומה בתחום עבודות יד וחפצי חן. ב- 2005 יזם מרכז פרס לשלום בשיתוף עם "פלטרייד" השתלמות לאנשי עסקים מהרשות ומעזה, כולל סיור בנמל אשדוד ומפגש, שלא תוכנן מראש, עם שר התחבורה, מאיר שטרית, ונציגי משרד התמ"ת. מרכז פרס לשלום הקים פורום תיירות ישראלי-פלשתיני, שנפגש בפברואר 2005 עם נציגי צה"ל ואלה השתכנעו לתת אישורים לאנשי תיירות פלשתינים לבקר בישראל לצורך עבודתם. במרס באותה שנה, נערכה פגישה עם האחראים על מעבר הגבול בגשר אלנבי, כדי להקל על מעבר הגבול של תיירים.

מרכז פרס לשלום משקיע גם במיזמים הומניטריים ברשות כך למשל, גיוס תרומות מגורמים בינלאומיים ומממשלות להקמת בית חולים לילדים פלשתינים. "אנחנו מאחורי הקלעים רוצים לעזור בהכשרת הרופאים בהשגחה על סטנדרטיזציה גבוהה ובהבאת משקיעים ובליווי", אומר פונדק.

במטרה לעודד משקיעים להשקיע ברשות הפלשתינית, חרף המצב הביטחוני, מגלגל מרכז פרס לשלום מיזם כלכלי חדש: ביטוח סיכוני סחר חוץ לעזה. פונדק: "הרעיון הוא להקים מיכניזם שבנקים בינלאומיים וקרנות יתרמו למשקיע בינלאומי, או ישראלי שיבטח השקעות בעזה. זה קורם עור גידים. יש קבוצה באמריקה שעובדת על זה".

פונדק משוכנע שיש סיכוי שהרעיון יעבוד, ושאם הוא יעבוד, הסחר עם עזה ישגשג ויפרח כי "יש המון משקיעים שרוצים לעשות שם עסקים".

- מה מושך משקיעים לרשות הפלשתינית?

- יש שם שוק, מורידים את המיסים והעסק עובד. הצריכה הולכת וגדלה גם בעזה וגם בגדה המערבית, הכלכלה הפלשתינית מוקמת על המיגזר הפרטי. פרביטיזציה ושיעור המס שם מאוד נמוך. במצב חיובי, הצמיחה היתה אמורה להיות גבוהה. זה מקום שבו ההשקעות היו מניבות הרבה מאוד כסף. כך למשל, בניית נמל עזה, בנייה של כל מערכת האנרגיה ברשות, התפלת מים, שדה הגז בעזה. כסף מוצא את דרכו לכל מקום. כל הדברים האלה נתקעו - לא כתוצאה מזה שהם לא היו יעילים, אלא כתוצאה מהסוגיה הביטחונית".

כדי למשוך משקיעים הפיק מרכז פרס לפני כשנה בשיתוף עם מומחים פלשתינים, נייר עמדה "ישראל ופלשתין: בין ההינתקות למפת הדרכים הכלכלית", שהוצג לפני מקבלי החלטות בישראל וכן בפני אנשי קונגרס אמריקנים, מחלקת המדינה האמריקנית, משרד האוצר והמועצה לביטחון לאומי האמריקנית, ואחר כך גם בפני בכירים בקהילה האירופית ובפני משרדי ממשלה בריטיים. כמו כן הופק מסע פרסום יחצ"ני פלשתיני-ישראלי "קמפיין השלום" שהושק במאי 2005 בחסות הפורום הכלכלי הפלשתיני.

המסע הניב פרי. בשנה שעברה, קישר מרכז פרס לשלום בין חברת סיסקו לחברת פלטל [חברת הטלפון הפלשתינית], בעקבותיו נחתם הסכם להרחבת תשתיות האינטרנט, הסלולר והטלפוניה בגדה המערבית ובעזה, ובמקביל תרמה חברת סיסקו לתוכנית משותפת של מרכז פרס לשלום ושל אוניברסיטת אל-קודס להכשרת סטודנטים ישראלים ופלשתינים כטכנאי רשתות תקשורת.

מרכז פרס לשלום קישר גם בין חברת סימנס לחברת היי-טק פלשתינית שהוא אינו רוצה לנקוב בשמה "והיום הם מפתחים תוכנות עבור סימנס ברמאללה".

כשהוקמה עמותת מרכז פרס לשלום על-ידי ח"כ שמעון פרס, לא נזכרו במטרות העמותה המקוריות לא קידום שמו של שמעון פרס וגם לא הקמת בית על שמו. המטרות המוצהרות היו: "הקמת בית ספר להכשרת דיפלומטים, הקמת מכון לקידום ופיתוח מיומנויות בתחום המשא-ומתן המדיני, קיום מחקרים בנושא המזרח התיכון, וקיום מחקרים בהיסטוריה של מדינת ישראל והנהגתה". כשפרס מונה להיות שר לשיתוף פעולה אזורי בממשלתו של אהוד ברק, היה עליו להתפטר מהעמותה ולהתנתק ממנה, בגלל התקנות לניגוד עניינים של שרים, וכך קרה גם בממשלות שרון ואולמרט.

במהלך השנים, שינתה העמותה את מטרותיה והוסיפה להן מטרות המאפשרות לה לשרת את צרכיו האישיים של פרס, ביניהן: "להקים ספרייה וארכיון, המכסים את פעילותו ותרומתו של שמעון פרס למדינת ישראל".

במשך תקופה, כיהן כנשיא מרכז פרס לשלום, אורי סביר שהיה בעבר מנכ"ל משרד החוץ וראש הצוות הישראלי לשיחות השלום. סביר הקים במסגרת מרכז פרס לשלום קרן לזכר אביו, ליאו סביר, שנקראת בשם "קרן ליאו סביר לחזון הים התיכון". לכבוד חגיגות יום הולדת 80 לשמעון פרס שחל בשנת 2003 הגיש אורי סביר לשמעון פרס מתנה - ספר שהפיקה "קרן ליאו סביר" - אוסף מאמרים שכותרתו "2020 – חזון לעתיד" ובו מאמרים של פאולו קואלו, נלסון מנדלה, מיכאיל גורבצ'וב וקתלין טרנר. אשתו של אורי סביר, ד"ר עליזה סביר נמנית עם חמשת מקבלי השכר הגבוה בעמותת מרכז פרס לשלום, עם שכר שנתי של כ- 200 אלף שקלים לשנה. רשם העמותות העיר לעמותה על חובתה לחשוף קשרי משפחה בין בעלי תפקיד ומקבלי שכר בעמותה, אבל בינתיים סביר התפטר מתפקידו.

ד"ר רון פונדק מכהן כמנכ"ל מרכז פרס לשלום. השכר שהוא מקבל מגיע לכחצי מיליון שקל לשנה. פונדק, הנמנה עם אדריכלי הסכם אוסלו, הוא מעריץ ותיק של פרס. לדבריו, הרשות הפלשתינית אינה מפריעה לפעולות לקידום השלום, ומי שמפריע היא דווקא ישראל. "ערפאת אף פעם לא היה מכשלה לשום פעילות שלום. להפך, ערפאת עודד חלק מהפעילויות האלה, והוא עמד מאחורי פעילויות כאלה", אומר פונדק. החמאס גם הוא, ממשיך פונדק, אינו שם מכשול ל"פעילויות שלום".

לדבריו, לאחר עליית החמאס מקיים מרכז פרס לשלום יותר פעילויות משותפות עם הפלשתינים מאשר לפני כן. "אף פעם מרכז פרס לא היה עסוק כפי שהוא היום. מספר הפרויקטים עלה פי שלושה. מספר הפרטנרים הפלשתינים גדל בעשרות מונים יותר ממה שהיה בשנת 99'. על אף שהחמאס נבחר, אצל רוב הציבור הפלשתיני היתה עלייה בתמיכה בתהליך השלום. רוב הציבור מאמין בשתי מדינות לשני עמים ושהישראלים לא רוצים שלום. רוב העם תומך בדיאלוג עם ישראל. הם יודעים ששיתוף פעולה עם ישראל מייצר מקומות עבודה. הם בעד פתיחת הגבולות, נגד החומה ונגד אידיאולוגיית ההתכנסות, ולכן אצלנו אין ירידה בפעילות. יש תחושה שיותר פרטנרים פלשתינים רוצים לשתף אתנו פעולה", טוען רון פונדק, ועם זאת הוא מדגיש, שעליית החמאס יצרה קושי: "בלי ספק, יש פרויקטים מסוימים - שצריכים להתבצע מאז עליית החמאס - אחרת. למשל, הקשר בינינו לבין משרד החקלאות הפלשתיני. זו פעילות שאני לא יכול לגייס אליה כסף, כי אף אחד לא יתרום לפרויקט עם משרד החקלאות הפלשתיני המנוהל על-ידי החמאס. אז אני עובד מול החקלאים ולא מול משרד החקלאות. אני אעבוד עם כל גורם רלוונטי שיכול להוציא את הפרויקטים לפועל".

המשקיעים הבינלאומיים, כך אומר פונדק, רוצים בעיקר להרוויח, אבל הם מושפעים מהמצב הביטחוני שישראל אחראית לו: "העולם מושפע משני דברים: מהמציאות הביטחונית ומהאפשרות לעשות דולר. סוחר אמריקני ישקיע איפה שיעשה יותר רווח. אצל חלק מהסוחרים זה גם מצטרף לאידיאולוגיה שחשוב להשקיע ברשות הפלשתינית. ראש ממשלת בריטניה, טוני בלייר, הגיע עם קבוצת תעשיינים בריטיים ועודד אותם להשקיע בעזה, אבל אם היצוא של הסחורה לבריטניה נתקע במעבר קרני כפי שקרה בחודשים האחרונים - אז שום סוחר בריטי לא ירצה לעבוד איתם, כי הוא לא מקבל את הסחורה בזמן. יש רצון של משקיעים, אבל ישראל מונעת מהמעברים לתפקד. פרויקט החממות של עזה למשל - מת. הם הקימו את החממות מההרס, שתלו תותים וחצילים, והסחורה היתה ברמה גבוהה מאד. הם עשו מכירות לשווקי אירופה, אבל מעבר קרני נסגר והסחורה נרקבה. מיליוני שקלים הלכו לטמיון".

מיזם נוסף של "מרכז פרס שלום" שירד לטמיון הוא בריכות דגים: "התחלנו להפעיל יחד עם הפלשתינים חוות של דגים למכירה בשוק הפלשתיני. הידע – ישראלי, עם השקעה של כסף שהבאנו מחוץ לארץ. הפלשתינים הקצו שטחים, הוקמו חוות מדגה ונקנו משאיות קירור להוביל את הדגים ואז התחילו עיכובים במעברים, אפילו לא על-רקע ביטחוני, וכל הכסף הלך לטמיון. הדגים נרקבו במעברים".

רשם העמותות מסר, כי מרכז פרס לשלום רשאי לבצע פעולות כלכליות כל עוד הפעולות הן במסגרת מטרות העמותה וכל עוד היא אינה מחלקת רווחים.

עמותת מרכז פרס לשלום הוקמה על-ידי שמעון פרס בשנת 1996 כשהיה חבר כנסת, במטרה לקדם מימושם של הסכמי אוסלו. בין השאר, עוסקת העמותה בעידוד השקעות של חברות בינלאומיות ברשות הפלשתינית, ויוזמת פעולות משותפות עם אנשי הרשות הפלשתינית במטרה לחזק את הכלכלה הפלשתינית.

שמעון פרס, מתוקף היותו שר ומ"מ לראש הממשלה, מנוע מלמלא תפקידים רשמיים בעמותה, הן בשל זאת שהוא מכהן כחבר כנסת והן בשל כהונתו כשר בממשלה. למרות זאת, פרס משתתף באופן קבוע באירועים שיוזמת העמותה בשיתוף עם גורמים פלשתינים. למשל, באוקטובר 2004 קיים מרכז פרס לשלום כנס על הנושא "קשרי הכלכלה בין ישראל לפלשתינים במשבר: לקחי העבר ומבט לעתיד", שבו לקחו חלק פרס ונציג בכיר ממשרד הכלכלה הפלשתינית. באפריל 2005 נערך דיון על "היום שאחרי ההינתקות" ביוזמת "מרכז פרס שלום" ובהשתתפותם של פרס וראש מחלקת המו"מ הפלשתיני, סאאב עריקאת. באוקטובר התקיים דיון על "המערכת הפוליטית הפלשתינית" בהשתתפות פרס וסגן ראש הממשלה הפלשתיני, נביל שעת'.

פרסומי "מרכז פרס שלום" המיועדים לתורמים, נושאים את תצלום דיוקנו של פרס ומשולבים בהם דברים בחתימתו. פרס מרבה להשתתף גם בפעולות ראווה של מרכז פרס לשלום, המיועדות לגיוס תורמים. לא מזמן הוא כיכב לצידה של שרון סטון, שבאה לבקר בארץ ביוזמת המרכז. בנובמבר 2004 הוא נסע לפירנצה להקרנת הבכורה של הסרט "הצלת הילדים", המתאר את פעולות מרכז פרס לשלום במתן סיוע רפואי לילדים פלשתינים, בהשתתפות השחקן ההוליוודי ריצ'רד גיר.

בספטמבר אשתקד, כשמרכז פרס לשלום אירגן אירוע לרגל יום השלום הבינלאומי בהשתתפות שגרירים של מדינות זרות – השר שמעון פרס היה אורח כבוד. השר גם נסע עם כדורגלנים ישראלים ופלשתינים למשחק כדורגל ידידותי בברצלונה בהשתתפותו של רונאלדיניו, שנערך ביוזמת מרכז פרס לשלום, ואשר אליו הוזמן השחקן שון קונרי לבעוט את בעיטת הפתיחה בנובמבר 2005. הוא גם לא הפסיד משחק כדורגל ידידותי דומה במינכן עם קבוצת הכדורגל באיירן-מינכן ביולי 2005, ומסמך פנימי של העמותה מגלה, כי במהלך כהונתו כשר בממשלת שרון הוא גם הוזמן לישיבת האסיפה כללית של העמותה.

פרס מסר בתגובה, כי נסיעותיו לחו"ל לאירועי מרכז פרס לשלום אושרו על-ידי ועדת האתיקה של הכנסת.