מפחדת לדרוך שוב באותן מערבולות,
המציאות הנוראה הזאת,
גורמת - לאנשים שמחים לבכות.
הם מעשנים עוד סיגריה,
מבקשים עוד כוסית,
לא איכפת להם למות זה לא רחוק מהמציאות.
ושוב היא צועקת, צלחות נשברות,
אי אפשר כבר לחיות בין אותן החומות.
ציחקוק של אנשים מתים אינו מרהיב פנים.
והפנים העצובות נזכרות בדימיון,
וזה לא הדימיון שלי.
