עֲזֹר נָא לִי אֵלִי הַטּוֹב,
כִּי נֵטֶל הָעֹל כָּבֵד מִנְּשׂוּא.
מַהוּ הָאָדָם כִּי תִּשְׁכְּחֵנוּ
וּבֵן אֱנוֹשׁ כִּי תִּזְנְחֵנוּ.
אֵלִי הַטּוֹב, אַל תִּמְסְרֵנִי לְיָדִי אָדָם,
בְּיוֹם מַר וְנִמְהָר.
שֶׁמַּתְּנָתוֹ מֵעוֹטָה בְּיוֹתֵר
וְחֶרְפָּתוֹ מְרֻבֶּה בְּיוֹתֵר.
תֵּנָּה לִי יוֹם אֶחָד שֶׁל אֹשֶׁר וְשַׁלְוָה,
יוֹם אֶחָד אֵלִי, לוֹ מְצַפֶּה בְּתִקְוָה.
לָכֵן אֵלִי, עֲזֹר נָא לִי וְהַצֵּל
וְאֶת שְׁאֵרִית חַיַּי רַק בְּטוּב הַעֲבֵר.
