החרדה היא תולעת,
זוחלת בעורקים, בנימים בוורידים,
מחדרי הלב, אליהם, ובדרך צוברת עוצמה מעצמה ופולשת
למוח ושם היא נחש הלופת את הדעת עד שזו מאבדת
תוחלת ומתנשמת תופת.
היא באה מן הפחד שאין לו שליט,
מנשורת של חושך שאין לה אוסף,
מן הפחים הבלתי נמנעים שלא נתנו עליהם מכסה,
ואם לא עוצרים בעדה ברשת שיש בה תמיד חורים וקשרים-
היא יוצאת לזחול אט אט וכובשת
ואין לה עוצר אלא אם עוקרים
אותה בדם הזורם בעורקים
בווידוי ובייסורים.
