על ספסל בגינה

שבועיים עדֵי-יום בו נלך לקלפֵּי,

חֲלִילִי שָׁר אֶת הַלַּיְלָה

בִּעוּתַי מַפְסִיעִים אֶת פְּחָדַי בִּדְמָמָה מְבֹהֶלֶת

הפחד נלחם בשמחה

השיר נכתב בחצר בית חולים בעיר תל אביב, כשאני יושב בגינה ומארובה אחת בבית החולים היתמר לו עשן, "שֶׁלִטֵּף" בַּחֲמִימוּת רבה את יריעות שמי התכלת היפים הפרוסים מעלי, כמבקש "לְנַשֵּק וּלְחַבֵּק" את כל מרחבי השמים הנקיים הפרוסים מעלי.