האדמה סדוקה, רועדת...
בה קול הבכי לא נדם,
אש בשדות שרופים יוקדת,
ונחלים מלאים בדם...
צער מכה שברי הנפש,
פחד מקפיץ שוב את הלב...
והשנאה שופכת רפש...
ומייסרת בכאב.
שכול לא מרפה את חבל ארץ,
שכה צמאה לנחמה...
גשם פלדה עומד בפרץ...
טרור זורע מלחמה.
שיר ציפורים החליף הרעם
של תותחים המשתנקים...
מר מלסבול הפך הטעם,
כמה גדָל... קבר אחים?
לנו מגן אתם... ואנו?
אנו לכם כתף חמה...
להילחם על חיים נשבענו...
שלום יגבר על האימה.
