לוּ הָיִיתִי כְּשָׂרָה

לוּ הָיִיתִי כְּשָׂרָה
הָיוּ יָמַי נִצְבָּעִים בְּהוּמוֹר
כָּל חַיַּי.
זוֹ זְכוּת לִהְיוֹת מְשַׁעֲשַׁעַת בְּגִיל מֻפְלָג
לִהְיוֹת זִכָּרוֹן
חֵלֶק מִתַּצְרֵף עַב שָׁנִים
הַמַּחְלִיק
בִּבְאֵרָהּ שֶׁל תּוֹרָה.

לוּ הָיִיתִי כְּשָׂרָה
גְּבִירָה הַמְּוַתֶּרֶת עַל מְקוֹמָהּ
מְאַפְשֶׁרֶת לְהַגָּר
לְהַגֵּר אֶל מְקוֹמִי
הָיוּ לֵילוֹתַי שׂוֹרְפִים
בְּאֵשׁ חֲלוֹמוֹתַי
נָשִׁיּוּתִי

אַךְ אֲנִי לֹא שָׂרָה
שֶׁיָּדְעָה לְהַלֵּךְ בְּדֶרֶךְ לְלֹא מוֹצָא
וּמָצְאָה אֶת הָאוֹר
צוֹחֵק מִבֵּין עֵינֶיהָ.
אֲנִי הַתְּפִלָּה
שֶׁמְּחַפֶּשֶׂת הָאוֹר
בִּלְבָבוֹת הָאֲנָשִׁים
הַמֻּקָּפִים בְּחוֹמוֹת
אֲטוּמוֹת
שֶׁיַּד הַשִּׁגְרָה בָּנְתָה אוֹתָן