ביום סגריר של חשכה,
אבדו צבעים את השמחה,
ומי שרק פספס בריחה...
נפל קורבן לשכחה.
הולך ומסתבך מצב,
נמוג בתוך תקוות השווא...
וכל מי שחיבב, אהב...
עזב מיד עם בואו הסתיו.
כל התריסים מסורגים...
במנעולים ובבריחים.
לאן בחרדה בורחים...
או סתם קופאים כך נבוכים?
רודף ברוח סערה...
את עננה זו, השחורה,
שנוף חיים כך מסתירה,
תחושת דכדוך על כל משרה...
שעת רחמים או שעת תסכול...
ממש, כמו לפני מבול...
חלפו ונאלמו ממול...
דמויות חיות על זמן שאול.
