תיבת פנדורה נפתחה...
שרצים בכל מקום,
וסבל בעינם בדיחה...
מול רועה האיום.
את השחיתות הם מפיצים...
ואת ניצול זדוני,
עגל זהב מעריצים...
וכל אליל הון תימהוני.
את ביורוקרטיה ובזבוז,
מושלים כך לשלטון...
לרחמים חשים הם בוז...
רק כוח הוא אדון.
בריאות, חינוך, ורווחה...
להם סיסמא ריקה,
חולי, בורות הינה ברכה...
הם מרוויחים ממצוקה.
הצדק מסומם עם תום,
משק מצלצלים...
את אלמנה, גר ויתום,
בלי פחת מנצלים...
והשתיקה מול זעקה,
הייתה נחנקת מבושה...
כל עוד אין על צוואר מכה...
היא כלום לא מרגישה. \
