דִּמִיתִּי אוֹתְךָ
דּוֹהֵר עַל סוּס גִּזְעִי כֻּלּוֹ שְׁרִירִים,
עַל פַּרְסוֹתָיו הַלְּבָנוֹת
מְהַלֵּךְ, כִּמְעַט מְרַחֵף
עַל פְּנֵי הַנּוֹף,
עַל פְּנֵי אַבְנֵי הָהִסְטוֹרִיָה,
עַל פְּנֵי צְלִילִים גּוֹמְאִים עִמוֹ מֶרְחָקִים.
וְלֹא יָדַעתִּי
אִם לֹא הָפַךְ גּוּפךָ
חֵלֶק מְגּוּפוֹ שֶׁל הַסּוּס הַדּוֹהֵר.
דִּמִיתִּי אוֹתְךָ נוֹסֵק בִּדְהָרָה
רָכוּב עַל סְפִינָה
מֵעַל כַּנְפֵי הַגַּלִּים מִתְהַמְהְמִים
שְׁבוּיִים בְּשַׁרְבִיטְךָ,
וְאוּלַי רַק קִצְפַת גּלִּים הִנְךָ.
דִּמִיתִּי אוֹתְךָ,
וַאֲנוּ מְהַלְּכִים יַחְדָיו לִמְנוּחָה.
דִּמִיתִּי אוֹתְךָ
וְלֹא רָאִיתִי עוֹד אֵת פָּנֵיךָ
רַק דִּמִיתִּי.
