"עד שאנחנו מפנימים סופסוף
שהחיים הם בני חלוף
ושסופם לעולם אינו טוב –
רובם כבר מזמן לא פה"
אימאן עספור
(מתוך: אהבות ומלחמות)
עכשיו שאנחנו כבר יודעים
באופן פחות או יותר סופי
מתוך ניסוי וטְעִיָּה וצְפִיָּה
במשך שָׁנִים על שָׁנִים בניסויִם
תְּעִיּוֹת-תְּהִיּוֹת-בְּהִיּוֹת-ושְׁטוּיּוֹת
וסופים-סופיים של אחרים
שהחיים הם לא משחק ילדים
ילדים שבטוחים כמו ילדים
שלפניהם כול הזמן שבעולם
שהעבר הוא סתם איזה זקן אילם
שעומד ועושה כול מיני פרצופים
מצחיקים ועצובים שבשפת הסימנים
זה בטח כאילו כזה במקום להגיד
שאין לו מה להגיד או שהוא כבר
פשוט לא מוכן יותר לשחק
קלאס ותופסת וסְמֶל ודוּדֶס
וחמש-אבנים וג'ולות וחם וקר
וחמור ארוך או סתם מחבואים
והוא כאילו אומר כול הזמן: יְלָדוּדֶס
רק אמת או חובה ודום-שתיקה
ודום-שתיקה ודום-שתיקה! –
הייתָ מת!... יאללה עוּף! תסתלק!
אל תפריע! העולם זה לא רק אמת
או חובה... העולם זה לא רק...
אמת או חובה?
עכשיו שאנחנו כבר יודעים
שהזמן מאחור הוא הרבה יותר
מהזמן לפנים ושכול רגע שעובר
לא חוזר ומה שמת – מת. מת.. מת...
מת-מת-מת-מת-מת-מת-מת-מת-מת
לא נחכה. לא נדחה. לא נהסס. לא נוותר
על אהבה אחרונה בעד שום הון שבעולם.
