יָרַק עַל בָּרָק

תהיתי תמיד - פה, אֶת מה וְאֶת מי
יכתירו לאייקון-תרבות לאומי?
אמנות וזמרה, עוד לֵיחַן טרם נָס,
אך מעל-כל פורחת - תרבות הקרקס.
בכיר קרקסים הוא קרקס ממשלה -
כל שבוע אצלם יש פרמיירה גדולה;
לא יָרַד המסך על "שְׁעוֹן ש"ס-חֶזְיוֹן-הֶבֶל"
וכבר מציגים הם את "שְׁנֵי אוּדִי מֶלֶל":
מַצִּיגִים - שְׁנֵי רָאשֵׁי ממשלה בְּדִימוּס
ו... איך זאת לאמור, מבלי לחטוא לנימוס?
מה פיהם יְמַלֵּל? - תְּצִילֶנָה אָזְנַיִם,
רב מאד החשש כי צודקים שְׁנֵי הַשְּׁנַיִם.
על ראש כל אחד, בְּרֹם-הַקַּרְקֶפֶת -
עשויה מֵחֶמְאָה - בּוֹעֶרֶת מִצְנֶפֶת.

הרבה בִּמְשׁוּתָף, יש לצמד: שְׁמָם אוּדִי,
אף אחד מן הזוג, כלל איננו חֲמוּדִי.
צְהֻבִּים זה לזה, מַשְׂטֵמָה שכזאת
שום מִלּוֹת נִימוּסִין - לא תוכלנה כַּסּוֹת.
הם רקמו עתידם וטוו הקשרים
עד הרקיעו צמרת, היו לשרים.
בְּעָרְמָה וּבְמַזָּל גם דַּרְכָּם נִסְלְלָה
כל אחד בִּשְׁעָתוֹ - לְרָאשׁוּת מֶמְשָׁלָה.
אודי ב', היה קודם. נכשל בגדול,
אָפְיוֹ, הוא אויבו הגרוע מכל.
אודי א' היה רהַ"מ, אולי לא גָּרוּעַ,
אך טָבַע בְּנַחֲלֵי נְכָלָיו - כַּיָּדוּעַ.
שניהם מִגְדּוֹלֵי חמדנים של הדור
ורודפי מותרות כמדאם פּוּמְפָּאדוֹר;
הִתְפָּלְשּׁו בִּסְדִּינֵי מובחרים בַּמְּלוֹנוֹת;
הִתְנַסּוּ במיטב מחלקות ראשונות;
בכל שדה תעופה, כל דיילת להם
כקוזינה ממש, מַקְבִּילָה את פניהם.
כל תַּפְנוּק אפשרי על חשבון הַצִּבּוּר -
זכות טבעית עבורם, מאליו זה ברור.

אוּדִי א', האולמרט, ראשון שבהם,
חשוד - אך עוד טרם הופלל כאשם -
ששלח את ידו בכל דָּבָר של כִּעוּר
שנקרה על דרכו של שְׁלִיחַ-ציבור.
כְּשֶׁנִּכְשַׁל אודי ב' בְכִבּוּשׁ הַשִּׁלְטוֹן,
אודי א' מִנָּהוּ לשר-ביטחון.
כשעלו חשדות על כי א' סָרַח,
ב' יצא בִּדְרִישָׁה מִיָּדִית כי יוּדַח.
וכך בין השניים, עד קץ הימים
נפתח, משגשג לו, חשבון של דָּמִים.

אם א' אשם, או זו סתם עלילה -
זאת נדע כשיגיע משפט לִנְעִילָה.
על-כן, א' כעת תועפות מְשַׁלֵּם
לִפְרַקְלִיט שיציל מפסק דין של "אָשֵׁם".
בְּרֵירַתּוֹ רק אחת (לא גורמת לו אושר):
להשיג הממון והפעם... ביושר.
ל-א' יש שם של ברנש מְמֻלָּח:
בָּחַר נֶּשֶׁק טאקטי שלו - האמל"ח - :
את ב' - בן פְּלוּגְתָא לו - הוא יַעַשׂ קַרְדּוֹם,
יַחֲפוֹר תֻּרְפַּתּוֹ ויציג לאור יום.

ומטעם הזה, הוא הכריז, כנראה,
כשפנה בדבריו לכל מאן דְּבָּעֵי:
"אודי (ברק) איש עלוב ורופס;
שבמקום להחליט - הוא תמיד מהסס;
הוא חתרן ונברן בלי קורטוב אמינות;
ובכל מעשיו יש שיאים של שפלות.
בדבריו מסכן את בטחון מדינה
וחושף אף פרטים שיפה לָם צִנְעָה".
א' המשיך בִּדְבָרָיו, וּפִזֵּר רמזים -
שֶׁכּוֹמֶס בְּחֻבּוֹ הוא - סודות ורזים,
אך כבול בְּכַבְלֵי אחריות ממלכתית -
לא יוכל את הכל בְּפַרְהֶסְיָה הַגִּיד.

לאחר כזה Teaser, אפשר לְשַׁעֵר
שבחוג מצומצם הוא ירחיב וִיסַפֵּר,
ומה שישלים את שהֶחְסִיר הנאום,
מוּכַּר זה מכבר - הרצאה בתשלום!
כך בְּמַיְיל ועוד מייל של מסע בעולם
בעמל וזיעה, שכר-פרקליט ישולם.

כך אצלנו תמיד - איש-צִבּוּר שֶׁפָּרַשׂ,
זה לָרֹב מסיבה שֶׁרֵיחוֹ כבר נִבְאַשׁ,
הוא מיד, כשרק נֶעֱמַד על רגליו -
מִשְׁתַּלַּח ביורשו ובזה שֶׁלְּפָנָיו.
מעלה נשכחות, מְגַבֵּל מַדְמֵנָה,
אגב-כך לא חוסך בסודות מדינה.
כשעומד הוא מובס, לְפִתְחוֹ של הַבּוֹר,
את כֻּלָּנוּ עִמּוֹ, לא אכפת לו לגרור.

מריבות גבאים? - אין בכך כל חדש,
זה מוכר מהווי של בתי המדרש!
יהודים, כנראה שמאז-מעולם,
דעה די גרועה מביעים על עצמם,
אין תֵּימָה - מַחָרִים מַחְזִיקִים הַגּוֹיִם:
"מעידים על עצמם? - הם לבטח יודעים!".