הנה הורם מסך,
וכמו נפלה חומה,
והנה שרים ומגלים:
השבט הוא אחד.
אכן הורם מסך,
והנה היא הבמה,
וכקרח הנמס לאט,
ניצב בה גם אתה.
ובמסיבות אין צורך,
אך ניגון זה די,
ניגון אחד נוסף,
נושק אל סוף הסתיו.
הן יש מי שירדוף ציפור,
אך זו,
תוסיף לעד לשיר.
ויש מי שאת הדבש יחמוס,
עד עוקץ לו יזכיר,
ולכל מי שישוב לרמוס פרחים ואנשים,
אזכיר:
בלב תמיד אביב.
