עַל הַנִּסִּים וְעַל הַנִּפְלָאוֹת

אִילוּ הייתי מאמין בניסים
הייתי אומר שזה שֶׁאֲנִי
צורך אותך יותר ויותר
ככול שהזמן עובר
זה בגדר נס

כי בדרך-כלל בני-אדם בגילי
צורכים זה את זה פחות ופחות
ולפעמים עד כדי כך פחות
שהם זה לזה כמו תמונות זנוחות
במרתף של בֵּית-נְכוֹת

אילו הייתי מאמין בניסים
הייתי אומר שאין לנו מה לחשוש
שהתמונה האמיתית תיחשף ותִתְבָּאֵר ותעורר
קינאה כאילו הייתה החמניות של ואן-גוך
(למרות שאהבתנו שווה יותר)

כי לעת עתה אין ספק שאִם יִוָודע
לנוגעים בדבר מה שעלול להיוודע
הם יַסִּיקוּ שבכול פעם שנפגשנו
התרחש דבר מעורר קינאה – ובינינו
הם יהיו צודקים

כי בכול פעם שבאתי אלייך
איבדת מחדש את בתולייך
לא רק לפי דברייך
גם לפי שתיקתך ודמעותייך
והמבט המזוגג של עינייך

אילו הייתי מאמין בניסים
הייתי אומר שבלי עַיִן הָרָע
זה שתמיד נתת מעצמך
הרבה יותר ממה שקיבלת
ואת עדיין שופעת – זה נס

כי מִישֶׁהִי אחרת שהייתה נותנת
הרבה יותר ממה שהיא מקבלת
הייתה מזמן מתייבשת ונסדקת
כמו אדמה חרֵבָה תחת רֶצֶף אַלִּים
של בַּצָּרוֹת וחַרְבוֹנִים

אילו הייתי מאמין בניסים
הייתי אומר שזה שנשארת
צעירה וגמישה כמו בת עשרים
במקומות שבהם אהבה באה
לידי ביטוי גופני – זה נס

כי מי שמפסיק למשל לנגן או לשיר
למשך שנים מתקשה ומתאבן
ולעולם לא יחזור לשיא
אבל אַתְּ הִמשכת להתאמן ולהתכונן
גם כשמסיבות שאינן תלויות בתנאֵי מזג-אוויר
לא היית איתי

אילו הייתי מאמין בניסים
הייתי אומר שמפעם לפעם קורים ניסים
אבל אִילוּלֵא התראינו מפעם לפעם
בַּסֵּתֶר במחתרת בַּחשַׁאי בְּצִינְעָה בהיחבא בהתגנבות-יחידים
לכול מיני מקומות סודיים
האם הניסים האלה היו קורים?