כֵּן, הָיָה זֶה לֵיל יָרֵחַ
וְהָיִיתִי חֲסֵרָה מִתּוֹךְ עַצְמִי,
כְּשֶׁנָפַלְתִּי מִקְּצֵה שְׁאֵלָה, מְלֵאָה
גַּעְגּוּעַ
הַגָּדֵל בְּכַף יָדִי
עֵת יָדְךָ מַשִּׂיגָה אֶת הָרֶוַח
בֵּין גּוּפִי לְבֵין עֵינֶיךָ.
נָשָׂאתָ אוֹתִי עִמְּךָ
יַלְדָּה מְצַחְקֶקֶת
מַמְתִּיקָה סוֹד עִם חֲבֶרְתָּהּ
נְבוֹכָה לִפְשֹׁט בְּגָדֶיהָ בְּפַעַם רִאשׁוֹנָה שֶׁתַּגִּיעַ-
וְאִמָּא קוֹלֶפֶת פְּרִי בַּמִּטְבָּח
וְאֵינִי יוֹדַעַת מַה
