עוֹד לִפְנֵי שֶׁאַסְפִּיק לָעֲלוֹת לָרַכֶּבֶת

ביוני 1941, חג השבועות תש"א פרצו פְּרעוֹת בשכונות היהודים בבגדד. הפּרעוֹת (שזכו לכינוי "הפַארהוּד") התנהלו תוך הסתה וחלוקת נשק לנוער המוסלמי ובתמיכת השגריר הגרמני-נאצי פְריץ גְרוֹבֶּה. במהלך הפרעות נרצחו שני האחים הבכורים של סעידה חַקק לבית חַבְּשה, אִמם של המשוררים הרצל ובלפור חקק, שנולדו שֶבע שנים לאחר הפּרעוֹת. בשיר "מַשָּׂא בָּבֶל" מנהל הדובר השירי שִׂיח עם סבוֹ השָכול שאיבּד את בניו הבכורים.

טוּרְקִיז שֶׁל אָבִיב

אֵינֶנִי חוֹזֶרֶת לִרְחוֹבוֹת פּוֹלִין וּמְקוֹנֶנֶת

קוראים יקרים, זה שיר שיש בו לב קרוע, לבו החצוי של ילד. הגענו לבית הספר מלאים במטען התרבותי של הבית, ומצאנו עצמנו בבית ספר, שבו חשנו לעתים שהתכנים רחוקים מהרוח של הבית. על כך כתבתי את שירי "ואין לי פותר". זו לשון השיר.

לַצֹמֶת הַזֶּה אַרְבַּע כְּנָפוֹת