ניו-יורק, ניו-יורק

מאמר ב-ynet מספר ש"250 משפיענים ומובילי דעה בעולם הדיגיטל נרתמו למאבק לטובת ישראל."

הרשו לי לצטט פה ושם מהמאמר כי קרוב לודאי שהטקסט ממילא נכתב או הוכתב על-ידי משרד החוץ, כך גם התמונות ובראשן תמונתו של שר החוץ, מחויך ומחויט, עם עניבה אדומה על-רקע חולצה בהירה, מוקף משני צדיו ב"אנשי משרד החוץ" האחד מעונב והשני עם ג׳קט אך ללא צורך בעניבה.

מה מוסיפה תמונתו של השר ואנשיו למלחמה בחזית התודעתית מעבר להצהרתו הנכונה שזו חזית שהיא לא פחותה מהחזית הצבאית? אולי זה רמז לסיכויי ההצלחה של המאמץ המלחמתי החדש של השר המכובד. נדגיש שהשר, בדיוק כקודמיו, שותף באחריות לכישלון המתמשך של מדינת ישראל בחזית ההסברה במלחמה על דעת הקהל הבינלאומית. זו בדיוק אחריות משרדו, באותה מידה שרמטכ"ל צבא ההגנה לישראל והשר שלו, שר הביטחון, אחראים היו להגנה על תושבי הדרום בשבעה באוקטובר ב-6:30 בבוקר, כמו גם להגנה על תושבי הצפון העקורים מבתיהם עד עצם היום הזה.

לא יכול השר להגיד בשם משרדו "לא ידעתי, לא אני אחראי." המשרד טען שהוא ורק הוא האמון על הסברה, ועם אמצעים וכוח אדם, ולכן דרש בעלות בלעדית על התקציבים, כמו גם התאמת שכר עובדיו לזה של לוחמי המוסד (כי הם מסכנים את חייהם). אז מה עשיתם? איך הרשתם לנו להגיע למצב בו אנו נתונים? האם התרעתם? איך פעלתם? נכשלתם ואתם ממשיכים להכשל. אולי הטענה תהיה "לא הייתי מספיק זמן בתפקיד", ובכן, זו אחת מדרישות התפקיד - לתת מענה למצב, לא לפי הנוחות או הדרישות האישיות. ואם אתה לא מוכן מהרגע הראשון, או לא יודע איך ומה לעשות, אולי לא מקומך להיות שר החוץ של מדינת ישראל.

מדהים הדבר שהשר ואנשי משרדו מתהדרים בהפצת תמונותיהם. זה מה שחשוב? זה מה שישפיע, שיזיז ולו במעט את המחט? זו הדרך להלחם?

משרד החוץ הוא משתתף פעיל בכינוס בן יומיים, ופרוש הדבר אחד: המשרד תקצב סכום מאוד לא מבוטל לאירוע. כל הכבוד לפעולתו. גם הרעיון של כינוס ש"סך העוקבים של כלל המשתתפים בכינוס עומד על מעל ל-120 מיליון עוקבים, כשמרביתם צעירים בארה"ב... רק בחודש האחרון זכו הפרסומים שהעלו המשתתפים למיליארדי חשיפות ולמאות אלפי שיתופים" הוא נכון עד מאד. המספרים של מאות מיליונים ומיליארדים כה מרשימים שמיד אנו נתונים תחת הרושם שהנה, אנחנו מנצחים, וכבר אין צורך לעשות דבר. כה הרבה עוקבים, כה הרבה חשיפות, והכל חינם אין כסף.

אולי התבלבלתי? של מי התפקיד להלחם באנטישמיות ולתמוך בתפוצות? יש משרד ממשלתי שלם עם שר העומד בראשו. באתר של אותו משרד זרם חדשות, והחדשה הפותחת: "בכיר במשרד התפוצות בכנס בניו-יורק: ׳תפקידנו - להבטיח ליהודים בחו"ל חיים משגשגים ובטוחים׳ ... ׳כשאנחנו נלחמים באנטישמיות, אנחנו משפרים את הכלים והיכולות של היהודים בחו"ל׳ ... לדבריו, המלחמה על דעת הקהל והתודעה - ׳לא פחות חשובה מהמלחמה בעזה.׳" משום מה, המלל כה דומה, רק השחקנים (הבכירים = הפקידונים) משתנים.

נראה שיש תחרות בין (לפחות) שני משרדים ממשלתיים לגבי הופעות בניו-יורק. יש שתי חזיתות - אחת פיזית בארץ, השנייה בעולם. אז איך נלחמים? אנחנו כה שמחים שמגיעים מהארץ ללמדנו איך להלחם באנטישמיות. (לפני כמה שנים באו ללמד אותנו שיש אנטישמיות, עכשיו עלינו כיתה ובאים המורים ללמדנו.) אני נזכר בשנים עברו איך שלושה משרדים ממשלתיים התחרו ביניהם מי נוסע לארה"ב. מסתבר שיש פתרון פשוט: כולם. ברוכים הבאים לארצות הברית של אמריקה.

מדווח שראש חטיבת הדיגיטל, המשמש גם כסמנכ"ל דיפלומטיה ציבורית בפועל, מוביל את הפרויקט מטעם משרד החוץ. הנה עוד פקידון ממשלתי שלא מבין את המלאכה או שהוא כה מאוהב בעצמו ומשוכנע שהוא יודע הכל וסדרי העדיפות שלו לחלוטין מעוותים. כך היה בעבר מנכ"ל משרד ההסברה, איש חשוב מאד, שהגיע למשרדו בירושלים בשעה נוחה ביותר, ראה מבקר מחו"ל עם תיק שניתן למשתתפים בכינוס של הנשיא פרס, פנה אחורה, ואמר לנהגו: טוס לכינוס, אנחנו נוסעים לקחת תיקים! מה שהיה חשוב לו זה לא לעמוד וללחוץ את ידי הבאים לירושלים הבירה - ראשי ארגונים כמו הליגה נגד השמצה, מכון ויזנטל ועוד - ולקבלם בחום — "משרדי פתוח עבורכם, הגידו לנו במה אנחנו יכולים לעזור לכם, אנחנו כאן לשרותכם תמיד" - כי אם בשל תיק שעלותו אולי 100 שקלים, כמו בעבר, כך גם היום.

המאמר מצטט את אותו בכיר-יודע-כל על הסיבה שהמשרד מקיים את הכינוס: "לרתום את המוניטין וההכרות של המשפיענים עם קהל מעריציהם בארה"ב כדי להלחם באנטישמיות ולהציג את המסר הישראלי בצורה אותנטית." האם יש בעיה כלשהי בהצהרת מטרות זו? ארמוז: שני כשלים, לא רק אחד. בואו נראה מדוע אותו בכיר נכשל פעמיים באותה הצהרה.

הממשלה מעורבת או לא מעורבת?

ראשית, מסביר אותו מנהל ש"מסר המגיע מאדם פרטי נתפס כאמין יותר, בהשוואה למסר מצד דובר רשמי או ממשלה." זו אכן גישת משרד החוץ מזה עשורים, ובגלל שהמשרד לא עסק במסרים ברורים וקליטים, כי אם בדרישות מופלגות להעלאת שכר ובשאר הטבות, או בהצגת עמדות אישיות הנוגדות את אלו של הממשלה, העולם התרגל שהמסרים הכי אנטי-ישראלים אכן מגיעים מבית. שגרירים לשעבר ממשיכים לקבל משכורות עתק ולצאת נגד המדינה אפילו מעל עמודי ynet בטורים קבועים כשהם מתהדרים בתואר ותפקידיהם בעבר, מלשון "אנחנו רמים מעם, אנחנו יודעי-כל, יודעים את הכל טוב יותר מהממשלה אותה עלינו ליצג ולשרת, וודאי שיותר ממך, הקורא."

אצל הפלשתינים, לדוגמה ברשות, יש משרד פרופוגנדה בכל עיר. כך היה מהלך עשורים. אצל הערבים בארץ יש משמעת וקול אחד, במקום ערב רב של יודעי דבר, רמטכ"לים וראשי ממשלה. לעיתים קרובות אלו דוברות נשים (כי יש שוויון מוחלט לנשים בעולם הערבי) וכולם מיישרים קו ומפנים את כל השואל אליהן. כך בארץ, כך גם כאן בהפגנות נגד ישראל בארה"ב. אצל אויבינו סדר ומשמעת. קו אחד, אחיד, קול אחד. והכל תחת הכותרת "תעמולה" בלי בושה.

היה גוף מאוד ידוע שהפסיק את פעולתו לפני כמה שנים שכן תומכיו התרחקו ממדינת ישראל. במשך למעלה מעשור אותו גוף טען שהוא "משרד החוץ בפועל של מדינת ישראל." בכינוס של הוועד המנהל של אותו גוף, בו נטלו חלק אנשים מאוד ידועים בארץ, היו גם אנשי משרד החוץ, שכמובן פעלו "במרחק יד" אך באותו מרחב והרגישו ממש בבית. כמה טוב שמישהו אחר עושה את העבודה, ואתה יכול להגיע כשמתחשק לך ולעזוב כשאתה רוצה, ואתה לא אחראי לדבר. לאותו גוף היה משרד בבירת ארה"ב, אך הוא בחר להפגש במשרדו בירושלים, בירת ישראל.

אחר כך היה גוף שהיה אמור לשתף פעולה עם משה"ח מלשון "המשרד מתקצב מיליונים, ואנחנו נשתמש בכסף להשפיע על הקורה בארה"ב, כמו גם על פוליטיקאים וכו׳." כשהדבר נחשף, משרד החוץ ננזף על ניסיון התערבות בארה"ב כמו גם על מה שהיה יכול להיות עבירה על החוק האמריקני מבחינת מימון שמגיע מממשלות זרות. מסתבר שהזלזול המופגן של המעורבים בדבר לא הפריע לאיש, מלשון - הם מעל החוק, הם יודעים הכל, הם פועלים להציל את מדינת ישראל בכל דרך אפשרית! כל שעשו היה לגרום נזק ולהוסיף לתבערה נגדנו.

אז מה עושים עכשיו? משרד החוץ מתפאר שהוא זה שמזריק את התוכן, מכנס ומפעיל, אך הבשר הנא יעבור דרך מערבל ששמו "משפיענים" כך שהבשר הטחון שידחס לתוך מעטפות ויהפוך לנקניקיות יחשב לכשר אצל כל הבני טפש עשרה ברחבי העולם העוקבים אחרי המשפיענים או אחרי טיק-טוק. אכן, הטיעון תואם את רמת המשכל של אותם עוקבים. האם משרד החוץ חושב שהם מטומטמים לחלוטין ויאמינו שהתכנים הפרו ישראלים לא הושתלו או שולמו על-ידי ממשלת ישראל? לא צריך אפילו לחשוב. הטענה בריש גלי היא: "למסד הפעילות, לבנות הקהילה ולמנף את הפעילות הנעשית כך שקולם של המשפיענים ישמע ויהודהד גם באופן מתואם." באופן מתואם. מירושלים הבירה. ישירות ממשרד החוץ של ממשלת ישראל. כן, בדיוק מאותם קיצונים ימניים משיחיים המסרבים לשחרר את החטופים ולהגיע להפסקת המלחמה.

אתם רואים כמה קל להפוך דברים ולהאשים את ישראל? אך מדוע להתאמץ? משרד החוץ מפרסם (ואולי אפילו מכתיב את הטקסט), ynet מדפים ומפרסם, ועכשיו כולם יודעים את תוכניתה של מדינת ישראל ומידת התערבותה של הממשלה. נרמה אתכם באופן גלוי כי ידוע ש"מסר המגיע מאדם פרטי נתפס כאמין יותר", אז פשוט נתחפש, נסתתר מאחור או נזין את המסרים. מאז ומתמיד אמרו שהיהודים ערמומיים ונוכלים. מסתבר שזו עמדתה וצורת פעולתה הרשמית של מדינת ישראל.

חוסר ידע בסיסי. אולי כדאי שעובדי משרד החוץ יגשו לתערוכה בירושלים (הם לא צריכים להתאמץ במיוחד) של פוסטרים ואביזרים אנטישמיים לפני מאה שנה? גם אז האשימו את היהודים שהם מוהלים את החלב, מרמים במשקולות, מעבירים מחלות וכו׳; שהם משתמשים בדם ילדים נוצרים לאפות מצות; שהם שולטים בבנקאות, בתקשורת, בפוליטיקה וכמובן בתכנים. קונספציה. אותה קונספציה בדיוק של עשרות שנים, פרי בית היוצר של משרד החוץ. אותה קונספציה שהובילה לשבעה באוקטובר. חטאי היוהרה והשאננות והסתמכות על טכנולוגיה.

"כינוס שאנו מקיימים בניו-יורק"

הכשל השני הוא מיקום הכינוס. אני מבין עד כמה נעים להגיע לניו-יורק (קצת פחות בימינו, כי הגיעו לשם הרבה יותר מדי מהגרים שחצו את הגבול), לשהות בבתי מלון יוקרתיים, להתחכך עם המי ומי, כולם צעירים, וכולם יפים, וכולם נבונים וחכמים ועם מאות אלפי עוקבים. הדבר נעים במיוחד למי שנאלץ לעבוד משך החודשים האחרונים והעלה חרס בידיו. התוצאה הייתה אחת: תסכול מוחלט. העולם נגדנו. סין נגדנו ולכן טיק טוק נגדנו. ישראל עומדת לדין על השמדת עם שיטתית. על רצח של עשרות אלפי ילדים ונשים חפים מפשע (נא אל תתנו לעובדות או למספרים לבלבל אתכם - האכזריות הישראלית לא יודעת גבולות, והמספרים ודאי גבוהים עוד יותר). צווי מאסר מוצאים נגד ראשיה (ובקרוב נגד לוחמיה). השנאה כלפינו מרקיעת שחקים. אין לנו חברים. אין לנו אוהדים.

רק ניסע לניו-יורק לכמה ימים ושם יפה וטוב ונעים. שם נהיה מוקפים באוהבי ישראל, ובמשך יומיים נרגיש בעננים. לכל עבר שנפנה יטפחו לנו על השכם ויגידו: "אנחנו אוהבים אתכם, חיזקו ואימצו, עם ישראל חי, אנחנו אתכם!" אודה ואתוודה, זה נעים ועושה טוב על הנשמה. מדינת ישראל כה זקוקה לכך, אך לא עובדי משרד החוץ (הם וכל הקצינים במודיעין שהיו אחראים ערב שמחת תורה). הם לא צריכים לזכות בטיול לחו"ל בכדי להיות מוקפים באהבה. יש מספיק דיפלומטים שאמורים לייצג ולשרת (שכחו זאת וגם זאת). למה מגיע להם יותר מאשר לכל ישראלי אחר? למה דומה הדבר? ליוצאי יחידה עלית הבאים לגייס כספים בארה"ב, והארנקים נפתחים. להם מגיע יותר מאשר לחיילי ההנדסה הקרבית, הטנקיסטים, צוותי הרפואה, או כל לוחם אחר שהוא לא באותה יחידה סקסית?

נחשוב: האם משך תשעת החודשים האחרונים מלאים בתי המלון בארץ עד אפס מקום? האם מגיעים תיירים תומכי ישראל בהמוניהם? האם מדריכי הטיולים עסוקים? האם עלה על דעתכם לנצל אותו תקציב בדיוק להביא את כל אותם משפיענים לירושלים הבירה לשלושה ימים? לתמוך בכל העסקים הנלווים בארץ? ביקור בזק כזה, דווקא עכשיו, כשהצפון בסכנה ו-120 שבויים עדיין בידי האויב האכזר מכל, היה משפיע עליהם הרבה יותר. היה משאיר חותם עליהם לכל החיים. היה פותח דלתות לשיתופי פעולה.

הגיע זוג עם בתו, יהודים מאוד עשירים מפלורידה. הם לא רצו לעלות לירושלים כפי שעשו בכל ביקור קודם, כך שהם נשארו בתל אביב. מדריך הטיולים מביקוריהם הקודמים אמר שהם הקליינט השני מאז פרוץ המלחמה שהוא מדריך, כך שעתותיו בידיו. הוא לקח אותם לאתר ההנצחה והזיכרון בנובה. בכל מקום אליו הם הגיעו, הישראלים היו אסירי תודה, וכך הם עצמם - המבקרים היהודים - זכו לעידוד אדיר. מהרגע שהם חזרו, הם כה נפעמים מהעוצמות שגילו בארץ, שהם לא מפסיקים להתקשר לכל מי שהם מכירים ולספר על הביקור. וזה זוג שמרבה לטוס לכל רחבי העולם ושהיה בארץ מספר פעמים לארועים משפחתיים. אולי ניתן ללמוד דבר מביקור פרטי כזה, ביחוד כשמדובר בכספי ציבור התומכים ב...ניו-יורק?

עבור משרד החוץ, ירושלים אינה טובה מספיק. לקב"ה ולכל הצדיקים והמלאכים ולכל הדורות הקודמים ולמשפחתו של ריבלין שהייתה הולכת לשון כשנעליה לרגליה בדורות שקדמו לאלו שזכו להגיע לירושלים, ירושלים היא עיר לתפארת, בבת עינו של הקב"ה ושל העם היהודי. ירושלים היא לא רק העיר עצמה, כי אם ארץ ישראל עצמה, מכלול שהוא אחד, ציון וירושלים. אך עבור משרד החוץ, יש קדימות ועדיפות לעיר התפוח הגדול. שם אפילו מקבלים הנחה מאוד משמעותית בבתי המלון המפוארים ביותר, ואפשר לצאת לבלות ולקניות, והכל על חשבון משלם המיסים למען תפארת וטובת מדינת ישראל! אולי אפילו הם יקדמו ספר זה או אחר של דיפלומט ישראלי, כפי שכבר נעשה בעבר.

אין דבר חדש תחת השמש. בעבר משה"ח ערך כינוס כשלי הסברה לא בבנין המפואר בו הוא יושב בירושלים (שבדיוק נחנך אז) כי אם "בבירה האחרת" של מדינת ישראל, ליד הים. לפי דעתו השגויה של משה"ח, לשם היה יותר נוח לדיפלומטים ולכתבים הזרים להגיע. (מדי שבוע הם היו עולים לאל קודס לאירוע של משרד התעמולה הפלשתיני, אך במשרד החוץ חשבו שאותם אנשים בדיוק לא יכבדו אותנו פעם אחת ויחידה.) עצם קיום הכינוס אז בתל אביב ועכשיו בניו-יורק מראה על כשלון בסיסי של משה"ח. המסר הוא פשוט: אנחנו לא מעריכים את עיר בירתנו, העיר הקדושה והחשובה בעולם. מה קורה? בתי המלון והמסעדות בירושלים לא טובים מספיק עבורכם? אתם צריכים שעשועים? אתם מפחדים שהמשפיענים לא יגיעו? אולי בגלל שיש חילוקי דעות בקרב קהלים מסוימים האם ירושלים עיר מאוחדת, בירתה הנצחית של מדינת ישראל, או רק חציה שייך לנו והיא עיר מחולקת, או אולי שהיא בכלל בירתה הנצחית של פלשתין ואנחנו כוח קולוניאליסטי כובש? גם ציפי לבני בשעתו התביישה בירושלים המאוחדת בבואה לבוורלי הילס לארוחת ערב מפוארת אצל עשיר הקהילה הפרסית. כך שרי החוץ לדורותיהם.

עובדי משרד החוץ ודאי יודעים על כינוסים דומים עם מטרות דומות מהעבר הלא רחוק, עם קהלים תומכים (מאד או קצת) המתקיימים מדי שנה בשנה בירושלים הבירה. איך הם ידעו? כי הם מוזמנים. כי בעבר הם אפילו תיקצבו חלקית. כי הם הופיעו בפאנלים וכי הם אירחו את הבאים בבנין משרד החוץ (שומו שמיים, איזו תעוזה נפלאה!). אך הם צריכים להגדיל. אם משרדים אחרים מזמינים קהלי יעד לירושלים הבירה, הם דוקא ינדדו לתל אביב או לניו-יורק. כל זאת מקנאה או רק מאגו שאינו יודע גבול?

מדוע להרחיק לארה"ב? קרבו את האנשים אלינו, לארץ. אם הם יבואו הם יעלו את המוראל של כל ישראלי באשר הוא, מהסבל בשדה התעופה, נהג המונית שיקח אותם לבית המלון בירושלים, לכל מי שהם יפגשו וישאל אותם: "מדוע אתם פה, זה מסוכן", והם יענו "באנו כי הוזמנו, באנו לתמוך בכם, ואנחנו כל כך שמחים ואסירי תודה שאנחנו פה!" רק הסיקור התקשורתי והעולמי יניב פירות מיידיים, ולא צריך יהיה להעזר בקול שופר כמו ynet בכדי לשתול כתבות מסוג זה המפארות ומרוממות פקידונים, שרים ומקורביהם.

האם עובדי משרד החוץ כל כך מנותקים ושקועים בקונספציות כושלות שהם לא מבינים כל זאת? ממיקום הכינוס, דרך הצהרות פומביות שיפה להן השתיקה, להתגנדרנות בפרהסיה (עדיין איני מבין למה מועילה תמונתם של עובדי משרד החוץ), לפעילות בארה"ב במקום בארץ. ברוך בואכם לארה"ב ב"כדי להלחם באנטישמיות ולהציג את המסר הישראלי בצורה אותנטית."

מה בדיוק אתם יודעים על האנטישמיות בארה"ב? אולי בדומה לאותו כינוס בכנסת ישראל, שם כל מדינה אירופית דיווחה על פעילויותיה מהלך השנה הקודמת להלחם באנטישמיות, בעוד הפקידונים המאד חשובים ממשרדי הממשלה השונים ציפו שאחרים יעשו, והם יפקחו. "להעצים את משפיעני הרשת שתומכים בישראל ולהראות שהם לא לבד - ויש הרבה נוספים כמותם." וקר טוב - בניו-יורק!

"מחפשים תמיד אחר דרכים חדשניות לעורר את סקרנות הקהל הצעיר ולרתום אותם לצד הנכון." בוקר טוב - אולי כדאי ללמוד ממשרד התיירות ותשדיריהם בארה"ב שהיו מאוד אפקטיביים?

"דגש מיוחד יושם בכנס על הפעילות ברשת טיקטוק. ... תכנים אנטי ישראלים מקבלים חשיפה אדירה, בניגוד לתכנים פרו ישראלים שמוסרים במהירות על-ידי הפלטפורמה עצמה."
בוקר טוב - בכדי להלחם בכך יש לרתום את המוח הישראלי. את ההייטק הישראלי. ובשביל זה לא צריך להרחיק מעבר לאוקיינוס. כל זאת נמצא בבית (וחלקו אפילו לוחם בחזית!). או כמו שאומרים באנגלית: Start Up Nation to the Rescue!

אז יהיה כינוס. ויגיעו ישראלים לנופש קצרצר בניו-יורק. ותהינה הפגנות. וכולם ירגישו טוב, גם בצד שלנו וגם בצד השני. והאם יהיה שינוי מפעילות שכבר פעלו המשפיענים שניתן יהיה לכמת על גרף? האם תהיה השפעה כלשהי על האנטישמיות (חוץ מאשר להעצימה)? האם חום הילד ירד תודות לאקמול, ולו בחצי מעלה? בדבר אחד אני בטוח: תהיה הרגשה מעולה של כל הפקידונים המעורבים, הנה כינוס נפלא, אנחנו כל כך יעילים, צריך לתקצב אותנו בעוד כמה עשרות מיליונים. אנחנו מצילים את ישראל ואת היהודים כולם. אנחנו ואנחנו ואנחנו - ראו איזו תמונה יפה! רק שהטמפרטורה תעלה, ואנחנו, ההורים המודאגים, לא נדע מה לעשות.

כך לא נלחמים. או אולי כך נלחמים באותה צורה שנלחמנו משך עשורים. דבר אחד ברור: יש הסכמה גורפת שמדינת ישראל נכשלת, ומי שנכשל עד הלום לא יוכל להוציא אותנו מהבוץ. אותה גישה קלוקלת. אותו חוסר הבנת השטח.

כבוד השר, עובדיך שיכנעו אותך שטיול שנתי לניו-יורק הוא כדאי, חשוב אולי אפילו חיוני. הרעיון כשלעצמו טוב - לחזק, להראות שאנשים אינם לבד, לשתף מהניסיון, להרגיש אחוות לוחמים ולדעת שיש גוף מקשיב ותומך במדינת ישראל, שיש כתובת שאפשר לפנות אליה. כיון שאינך בתפקיד זה זמן רב, אולי אינך יודע את ההיסטוריה של תוכניות וכנסים אחרים. הבטחות "אנחנו פה בשבילכם" ו"תמיד יש אוזן קשבת" אף פעם לא מתקיימות. חוזרים האורחים לארצותיהם, ואנשיך חוזרים לעיסוקיהם. הם לא שומרים על קשר (הפרק הראשון הנלמד בבתי ספר למנהל עסקים הוא לשמר קונים לפני שיוצאים לחפש קונים חדשים, כי כבר השקעת באלו הקיימים), והם אף פעם לא זמינים. אין כתובת אליה ניתן לפנות בכדי להלחם בהאשמות דוגמת "ישראל גונבת את המים של הפלשתינים" או "ישראל מונעת הספקה הומניטרית לעזה" או "ישראל מרעיבה את העזתים" או "ישראל הורסת 24,000 בתים (של ערבים כמובן) מדי שנה." כמה קל להפריח שקרים לחלל האוויר, ואין קול ואין עונה ואין מתקן.

אני מבין - אתם כה עסוקים. היכן ה-Resource Center של מדינת ישראל? כל הנדרש הוא שני אנשים זמינים בחמ"ל משה"ח. לכל תלמיד תיכון בארה"ב יש גישה למרכז כזה בבית ספרו. בארץ זה לא מקובל - זו טרחה מיותרת. מתי כן היה מרכז כזה? היה גם היה - לעיתונאים בשדרות, חמ"ל קדמי של משה"ח, שהוקם בדיוק לפני הכניסה הקרקעית לעזה. אך מאז היו כמה וכמה מבצעים בעזה ועברו השנים והתחלפו השרים, והעובדים שהיו צריכים לרדת בסבב לשדרות לא אהבו את זה, כי זה גרם להם לעבוד, להתאמץ מעבר לצפוי.

זה משרד החוץ בשוטף. זה משרד החוץ המגיע כמו אורח חשוב מאוד לכנסים - או מכנס אותם - ואז שוכח את ההמשכיות. כך גם לגבי תוכנית תגלית (עד שגיליתם שצריך שתהיה המשכיות). קוראים לזה בזבוז משאבים - אלא אם כן המטרה היא לפאר את הפקידונים, ולקפוץ מאירוע לאירוע, כי אין אסטרטגיה, אין ראיה ארוכת טווח, אין רצון לעשות או ללמוד (ואפשר וניתן ורצוי ללמוד מאויבינו) ואין רצף, למעט קונספציה והרגלי עבודה קלוקלים.

ואולי צריך לשאול מי הכין את ההודעה לעיתונות הישראלית ועבור מה? להראות פעילות? לֹתרץ תקצוב ונסיעות לחו"ל? כמה טוב שאסטרטגית משה"ח מכובסת על דפי העתונים, שידעו אויבינו את כל נקודות התורפה, שיוכלו לתקוף אותנו. שידעו במה הם מצליחים. כך לא נלחמים.

לי חורה ביותר ואני מצר על כבודה של ירושלים. לירושלים הצנועה והענווה זה אומנם זניח, כי היא בת שנות הרבה יותר מאלפיים, ולה חשוב עצם קיום העם היהודי כאור לגויים, כבבת עינו של הקב"ה, ועצם אחדותנו. ירושלים מוחלת על כבודה, ששה בבנינה, בקול ילדים ברחובותיה, בזקנים המתחממים בשמש ברחובותיה ומחכים למשיח בן דוד שיגיע. ירושלים לא מודאגת, אך אני כן. אם אנחנו כה מזלזלים בה, פשוט לא מתייחסים אליה ולא מכירים בחשיבותה, בעצם המהות שלה, אולי אנחנו לא זכאים לה?

כבוד השר, חשבת אולי להזמין את המשתתפים לארץ? זה היה מכבד אותם יותר, זה היה משפיע הרבה יותר, ואפילו אם הם כבר היו וביקרו, אותו "אויר הרים צלול כיין" הוא יחיד ומיוחד במינו, הוא כמו שיקוי, וכל המרבה הרי זה משובח, אף פעם אין די בו (אפילו למי שגר בירושלים וזוכה בה כל הזמן). במקום להגיע לניו-יורק, המוזמנים היו משלמים על כרטיס הטיסה. מי יודע, שוד ושבר, אולי אפילו אל על הייתה מעמידה לרשות אותו כינוס מטוס או כרטיסים מסובסדים? רווחיה כתוצאה מהמלחמה הרקיעו שחקים - כולנו, כל מי שטס עם אל על, שילם על כך. אולי היה נכון להרתם למאמץ המלחמתי ולהיות שותפים לעשיה של משרד החוץ? חלומות בהקיץ (מנסיון העבר).

נותר רק לאחל: לשנה הבאה בירושלים הבנויה והמאוחדת, בירושלים שלנו, בירתה הנצחית של מדינת ישראל. יש לנו אותה - נצלו אותה, היא תשמח עד מאד!

חזק חזק ונתחזק
עם ישראל חי
נצח ישראל לא ישקר