לילה.
שעת חצות.
הצגה אחרונה בהחלט
הסתיימה.
מסך גדול נפרש על
העולם,
מכסה בשיפולים ענקיים
את גגות הבתים.
האורות כבו,
הבמה נותרה ריקה,
כל השחקנים כבר ישנים.
בוקר.
אט, אט, עולה המסך.
קרני שמש חודרות מבעד
לחלונות,
משרטטות על הקירות שחר
של יום חדש.
התפאורה מאמש
מסודרת,
הבמה כבר מוארת,
והקהל שוב מצפה לעליית
השחקנים.
הצגה חדשה מתחילה מיד.
