רוח ים, קרעי עבים,
השמש נחבאה ברום,
דוגית קטנה ורעועה
שטה אלי חוף.
לקול שירת הדייגים,
נעור הים משלוותו,
במשבריו איים בזעף
את הדוגית לטרוף.
ורוח עז נשף בכוח,
את המפרש טלטל בעוז,
באין רואה, שקעה דוגית
במצולות אינסוף.
כראי עופרת נח הים,
שקט כאלם דגתו,
מעל, קינת שחפים החרידה
את אלמות הנוף.
רוח ים, קרעי עבים,
השמש שוב עלתה ברום,
גל נרעד, חיוור מקצף,
המתיק סודו לחוף.
