ימי שלישי שלי

אני לקויית למידה. כן. והפוסט הזה מוקדש לכל המבקרים כאן שהם כמוני. בואו ונתגאה במה שנחשב לבושה. אני לא מתנצלת אלא מודיעה שאני כזאת. האם צולע צריך להפסיק ללכת ברחוב?

האם פוזל צריך להפסיק להסתכל על השקיעה? ואני לא בעמדת בושה יותר.

הלקות שלי חוצת תחומים. אני דיסקלקולית, לוקה בהפרעות ריכוז, רמת האירגון שלי נמוכה, אני מתקשה להבדיל בין פרטים, תיאום מח עין יד שלי גרוע ועוד. ולאחרונה אני קצת יותר מאורגנת אך הרבה יותר דיסלקטית, ההפרעה שלי עשתה לה תפנית מוזרה ועל אף כל זאת אני כותבת. בראבו לי!

אני זוכרת שלמדתי בסמינר וסיפרתי לכל העולם ואישתו על קשיי ואחת הבנות נעצה בי מבט מזהיר וסיננה:" תיזהרי לא לספר את זה לכולם?"

כאילו מה?

לקויים יקרים צריך להפסיק להתבייש, שיתביישו המענים.

כל מוריי ומעניי שהם יתבישו ולא אני.

כל אלה שרצו לשלוח אותי לבתי ספר לתפירה (למרות שאני בקושי משחילה חוט בקוף מחט), למורה המזורגגת שלי למלאכה שהתנכלה לי, למורה הדוחה לספורט שהכריחה אותי להשתתף בימי הספורט שלה, למי שפירש את הנטיה שלי לבהות כטימטום חולף וכינה אותה טיפשות ועוד.

זהו גמרנו להתבייש רבותיי.


ד"ר גון ג' ריטי וד"ר אדוארד מ' כותבים בספר התשובות שלהם להפרעת קשב וריכוז כך:

האם יש יתרונות להפרעת קשב?

כן!

רמת אנרגיה גבוהה.
יצירתיות
אינטואיציה
מקור בלתי נדלה של משאבים
דבקות במטרה
עבודה קשה, גישת הלעולם לא לוותר
לב חם
רחישת אמון (ולעתים קרובות מידי)
גישה סלחנית (לעיתים יותר מידי)
רגישות ( העשויה לעיתים לכגרום לפגיעה כמו להועיל לאדם הרגיש )
יכולת ליטול סיכונים( ושוב, זוהי חרב פיפיות)
גמישות
חוש הומור טוב
נאמנות

כן כל זה נכתב עלינו לקויים יקרים.
אולם מעירים הכותבים : תכונות אלה לא זכו מעולם לביטוי מלא והכרה .

למה? כי התכונות השליליות גורמות לתבוסה עצמית.

אז בואו נגרש כל יסוד של תבוסה עצמית מתוכינו.



באשר לי למרות הלקות רכשתי השכלה אקדמית.

עבדתי ולקחתי חלק בפרויקטים חברתים מאתגרים.

אני נשואה.

אני אם לילדים מקסימים אחד מהם לקוי אך מחונן .

ובטח שגם לכם יש רשימות השגיים אך לנוכח מי שמבטל אותכם אתם נוטים להצניע אותה, לא עוד!


זיכרו לקויים יקרים שלי , שכל הצלחה עלתה לנו בקשיים רבים אך מה שבא בקלות נוטה להשכח בקלות .

ואצלינו כל פיסגה , היא הר נבו.

וכשאני עומדת על הר נבו, אני צועקת , אני צורחת ה' תודה, כמו שרק לקויים חסרי מעצורים יודעים לצעוק.

אתה, אדון עולם, אתה , ברא אותי כזאת ואני גאה להיות הבת שלך ולעולם לא אסמם את עצמי בריטאלין , זה ממש לא לכבודך ולא לכבודי.

וקראתי מחקר שטוען שכיום יש עוד המון ילדים כמוני והסיבה הרוחנית ללקות, היא חוסר הסכמה פנימית לשקר שמוכר לנו העולם.
אתם מבינים שאתם ישרים שלי, אתם הדור הבא?

אתם מאסתם בכל , בשיטות הלימוד הכושלות, בלימוד שאין בו את בינת הלב .

וגם אני, גם אני.

ולכן הגיבו לי עם שגיאות , או בלי שגיאות.

וגם אני אמשיך להגיב כשיתחשק לי, עם שגיאות או בלי שגיאות ולא אתבייש לרגע ביצירתו הפלאית של ה', שהיא אני!

וכבר נאמר שחייב אדם לומר: בשבילי נברא העולם.

ומצד שני: מעפר באתי ואל עפר אשוב.

וכל ביטול של אחת האפשרויות גורם לנו נזק רוחני.

יחי הרוח החופשית שלנו, אני שולחת לכם את אהבתי.