את הסיפור הזה גרוסמן לא יכתוב. גם עמוס עוז לא. הם אינם סופרי צללים, מה פתאום. הם מאלה שמוציאים הכל לאור, אנשי אמת. הסיפור הזה הוא סיפור צללים נדוש, כמעט חוזר על עצמו, חלילה. סיפור כזה לא ייקח את עוז או גרוסמן או שניהם לסירוגין לפסטיבל תרבותי רווי פרסים בגרמניה. זה לא סיפור שהגרמנים רוצים או אוהבים או לסירוגין מוכנים לשמוע. זה לא סיפור שמאוחד אחד באיחוד האירופאי חפץ לשמוע. אירופה כידוע הינה איחוד היום, לסירוגין איום. אבל גם בלי איחוד היא ידעה היטב ויפה-יפה כיצד לחסל את יהודיה. נכון, עברו מאז שבעים שנה ויותר, אבל תאמינו או לא, חיים עדין בינינו אנשים שאירופה הטיבה לחסל בכל תפוצותיה.
