מצאנו את האשמים בחוסר היציבות במזרח התיכון: האירנים, הישראלים והפלשתינים. איך אני יודע? מה זאת אומרת, הרי זה מה שאמר נשיא ארה"ב בעצרת האו"ם. ואם המנהיג החשוב ביותר בעולם אומר זאת מעל הבמה החשובה ביותר בעולם, זה מוכרח להיות נכון.

אין ספק שהגרעין האירני והסכסוך הישראלי-פלשתיני נושאים באחריות. להפיכה במצרים ולהפיכה השנייה במצרים. למלחמת האזרחים בסוריה. למאבק הבין-עדתי והבין-דתי בלבנון. לנפילת המשטרים בלוב, תימן ותוניסיה. להפגנות בירדן. לפעולות הטרור בעירק. הכל נובע מטהרן, ירושלים, רמאללה ועזה.

אין גם ספק שיש קשר ישיר בין שני גורמי חוסר היציבות. הרי אירן רוצה נשק גרעיני כדי להגן על זכויות הפלשתינים. הרי מלחמת הקודש לשחרור ירושלים, עליה מכריזים האייתולות, נועדה למסור אותה לידי פליטי 1948. הרי המלחמה העקובה מדם נגד עירק הייתה רק תרגול לקראת מלחמת הקודש. הרי תפיסת בני הערובה האמריקנים נועדה להכין את הקומנדו של משמרות המהפכה לקרב נגד הציונים. הרי שריפת דגלי ארה"ב נובעת מכך שהיא אינה מסייעת לפלשתינים. הרי הכחשת השואה היא הסבר מדוע אין לישראל זכות לשדוד את אדמות הפלשתינים. הרי העובדה שסעודיה, קטר וכוויית חוששות מהגרעין האירני לפחות כמו ישראל, נובעת מכך שהן בעלות ברית ידועות של ירושלים.


עיזה עיוורת


אחרי שברק אובמה קיבל את פרס נובל לשלום תמורת כלום ושום דבר, אני מציע להעניק לו את הפרס על שם הלן קלר. בחמש שנותיו בבית הלבן הוא מוכיח שוב ושוב שהוא עיוור וחירש; אפשר רק להצטער שהוא לא גם אילם. אתה שומע את הדברים, ולא יכול להחליט האם הנשיא הקיף את עצמו במטומטמים, בבורים או בשניהם יחדיו. אתה שומע את הדברים, ותוהה האם בבית הלבן לא רואים CNN ולא קוראים ניו-יורק טיימס. אתה שומע את הדברים, ומגיע למסקנה שארה"ב שמה בראשה - כדברי הרב עובדיה יוסף בהקשר אחר - "עיזה עיוורת והם הולכים אחריה ונופלים".

הנאום של אובמה בעצרת האו"ם לא היה רק מפגן של תמימות מושלמת וחוסר הבנה כלשהו במתרחש במזרח התיכון, בעולם המוסלמי ובעולם בכלל. נאומים כאלו שלו כבר שמענו יותר מפעם אחת. הנאום הזה הוא התעלמות מוחלטת מן המציאות המתרחשת בשידור ישיר לנגד עיני העולם כולו. והיה בו משהו הרבה יותר גרוע: נימה של אנטישמיות.

אני לא חושב שאובמה אנטישמי ואני לא חושב שבסביבתו יש אנטישמים (אם כי אחרי ההקלטות של החדר הסגלגל בידי ריצ'רד ניקסון, אי-אפשר להיות בטוח בשום דבר). אבל בנאום הזה אכן הייתה נימה של אנטישמיות - נימה של "היהודים אשמים". נימה של בריחה מאחריות - ואובמה נושא באחריות הישירה להידרדרותה של ארה"ב, לאובדן מעמדה כמעצמת-על ולהתרסקות השפעתה במזרח התיכון - והטלתה על כתפי האשם האולטימטיבי: העם היהודי.


להוקיע בקול גדול


לא הרפיסות של ממשל אובמה היא שגרמה לרצח העם בסוריה, אלא הסכסוך הישראלי-פלשתיני. לא החולשה של ממשל אובמה היא המאפשרת לאירן להפוך למדינת-סף גרעינית, אלא הסכסוך הישראלי-פלשתיני. לא נטישתם של בני ברית בידי ממשל אובמה היא שהפילה משטרים פרו-מערביים והעלתה דיקטטורות צבאיות או איסלמיסטיות, אלא הסכסוך הישראלי-פלשתיני.

יש בהחלט להבדיל בין אנטישמיות לבין אנטי-ציונות ואנטי-ישראליות, אלא שהגבול הזה דק למדי. ישראל היא מדינתו של העם היהודי, כל קיומה נובע מהזכות היהודית על ארץ ישראל, היא נותנת מענה למאוויים בני אלפי שנים של העם היהודי, בה נמצאת הקהילה היהודית הגדולה ביותר בעולם, אליה נושאים את עיניהם יהודים בכל קצווי תבל. לכן, מי שמאשים את ישראל בצרות גלובליות, לא רחוק מלהאשים בכך את העם היהודי. לכן, הנאום של אובמה נושא נימה אנטישמית. ואת זה חייבים להוקיע בשפה ברורה ובקול גדול.