בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
|
התווית המצורפת לבגד המעידה כי הוא נקי משעטנז
|
|
|
שומר משעטנז
|
הרב ישראל נוימן, שלמד בעבר בשנקר, משמש כבר עשורים רבים כממונה על כשרות הבגדים בחברת 'בגיר'. שעטנז, הוא אומר, מצוי מאוד גם היום, ועל הצרכנים מוטלת החובה לדרוש מהיבואנים שידאגו להשגחה הולמת. ויש גם חידוש: שעטנז מזיק גם לסביבה
|
|
|
|
|
"לפני כמה שנים הזמינו אותי לדבר בכולל אברכים שבדיוק סיים ללמוד את נושא השעטנז ב'יורה דעה'. בסוף דברי קם אברך ואמר שלדעתו שעטנז היום הוא בבחינת 'מיעוט שאינו מצוי' ואין צריך לבדוק אותו. שאלתי אותו על מה הוא מסתמך, והוא אמר שבמשך שנים הוא שלח כל חליפה שקנה למעבדת שעטנז ומעולם לא מצאו כלום. בדקתי איתו, והסתבר שהוא תמיד קנה חליפות של בגיר, שמגיעות עם התווית של 'נקי משעטנז' בגלל ההשגחה שלי... בוודאי שאין שעטנז שם, אמרתי לו, כי מישהו עומד ושומר שלא יהיה שעטנז!" | |
|
|
|
|
|
הרב ישראל נוימן, 66, הוא היועץ המקצועי של הרבנות הראשית לישראל לענייני שעטנז והממונה על כשרות הבגד בחברת 'בגיר'. מתוקף תפקידו, הוא עוסק בהשגחת כשרות מסוג שלא רבים מודעים אליה: השגחה על כשרות הבגדים משעטנז. התורה אוסרת פעמיים - בפרשת קדושים ובפרשת כי תצא - על לבישת בגדים המכילים תערובת של צמר ופשתן. משום מה, לא רבים מודעים לכך שתערובת כזו שכיחה מאוד גם בימינו, ושחליפה או מעיל, למשל, הנקנים ללא תווית המעידה שהם נקיים משעטנז, דורשים בדיקה באחת ממעבדות השעטנז הקיימות בארץ. "עשיתי דרך די יוצאת דופן", מספר הרב נוימן על דרכו בתחום, "אחרי לימודי בישיבה הלכתי ללמוד בשנקר כדי להכיר את תעשיית הביגוד לעומק. לא רציתי להיות רב שמגיע ואומר 'זה אסור וזה אסור' אלא מישהו שמפתח תוכניות ייצור מותרות. המוטו שלי הוא שבהחלט אפשר לייצר בגדים יפים ומודרניים בלי שעטנז. זה לא מפריע לכלום". כשסיים את לימודיו בשנקר עשה את עבודת ההתמחות שלו במפעל 'בגיר'. בתום ההתמחות, ביקש ממנו מנהל המפעל להישאר לעבוד במקום, ולרכז את הטיפול בנושא השעטנז. מאז ועד היום, הוא עדיין עושה את זה, ומסתובב בכל העולם כדי להשגיח על ייצור בגדים ללא שעטנז עבור החברה בה הוא מועסק". איך מסבירים לאנשי המפעלים הגויים באיטליה או בסין את איסור שעטנז? "אני מסביר להם את מה שכותב הנצי"ב מוולוז'ין בספרו 'העמק דבר' על מצוות שעטנז: שהנושא של שעטנז מזיק לעולם כי הוא נגד חוקי הטבע. זו אחת הסיבות שאני עובד על להפוך את התווית האדומה-שחורה של 'נקי משעטנז' לתווית ירוקה. לפי המסורת היהודית, שעטנז גרוע לאיכות הסביבה". הרב נוימן מספר ששהה באיטליה לפני מספר שנים, באחד המפעלים המובילים בעולם לייצור חליפות גברים. "מדובר בחליפות יקרות מאוד, פס ייצור של 220 חליפות בלבד עבור יהודים בעלי הון שיכולים להרשות אותן לעצמם... המעצב הראשי שאל אותי מה פירוש העניין של שעטנז, והסברתי לו את דבריו של הנצי"ב מוולוזי'ן, ששעטנז מזיק לעולם. אחרי יומיים, כשהייתי צריך לעזוב, עשו לי מעין מסיבת פרידה. המעצב הראשי ניגש אלי שם ושאל אותי: "תגיד לי, יכול להיות שרעידת האדמה שבדיוק התרחשה באיטליה קשורה לייצור השעטנז?". ברור שעניתי לו שאני לא יכול לקשר אירוע כזה לסיבה ספציפית, אבל אחרי זה חשבתי לעצמי: 'אוי ואבוי לנו אם הגויים עוד יחזרו בתשובה לפני היהודים'...".
|
|
|
הרב נוימן בפעולה [צילום: באדיבות מגזין הידברות]
|
|
הרב נוימן לא מאמין בבדיקה מדגמית של בגדים כדי לוודא כשרות משעטנז. "אצלנו יש השגחה צמודה שחברת בגיר מממנת, לא מדגמי ולא בערך. תעשיית הטקסטיל היא דינאמית - לא מדובר בפורמולה למוצר שאינה משתנה. מספיק שבגזרה משהו זז שני מילימטרים, וכבר צריך להוסיף או להפחית משהו. לכל אחד מהמפעלים שאנחנו עובדים יש קטלוג של חומרי גלם מאושרים, וכך הם יכולים לגזור בלב שקט לפני שאני מגיע, אבל התפירה לא נעשית בלי שאני נוכח". הרב נוימן מודאג במיוחד מכך שאין דור ממשיכים אמיתי למשגיחי השעטנז. "המפעלים לא ממש מעריכים את העניין, ולכן אין תמורה הולמת, אז אנשים לא רוצים להיכנס לתחום. מהצד השני, לצערי הרבה אנשים דתיים לא מודעים לכמה האיסור הזה מצוי! לפני כמה שנים הזמינו אותי לדבר בכולל אברכים שבדיוק סיים ללמוד את נושא השעטנז ב'יורה דעה'. בסוף דברי קם אברך ואמר שלדעתו שעטנז היום הוא בבחינת 'מיעוט שאינו מצוי' ואין צריך לבדוק אותו. שאלתי אותו על מה הוא מסתמך, והוא אמר שבמשך שנים הוא שלח כל חליפה שקנה למעבדת שעטנז ומעולם לא מצאו כלום. בדקתי איתו, והסתבר שהוא תמיד קנה חליפות של בגיר, שמגיעות עם התווית של 'נקי משעטנז' בגלל ההשגחה שלי... בוודאי שאין שעטנז שם, אמרתי לו, כי מישהו עומד ושומר שלא יהיה שעטנז! "אנשים לא מודעים לעומק הבעיה. לא רק בחליפות ובמעילים, גם בהרבה אופנת נשים יש שעטנז, ובקיץ יותר מאשר בחורף. הבדים עצמם הם הרבה פעמים תערובות ולא תמיד אפשר לסמוך על התווית. כבר מצאתי פשתן בבגד שהתווית הצהירה שיש בו 'מאה אחוז צמר'. אם תבדקו את התווית באנגלית ובעברית גם תמצאו הרבה פעמים סתירות. הביאו לי פעם צעיף שבעברית היה כתוב 'מאה אחוז קשמיר' ובאנגלית: 'מאה אחוז פוליאסטר'... אפילו מכון התקנים יאמר לכם שהתווית לא מחייבת, היא נמצאת שם רק בגלל דרישות המכס". למה אין יותר בגדים שמגיעים לחנויות עם תווית של 'ללא שעטנז'? כי הציבור לא דורש את זה, אומר הרב נוימן. "למה ל'חסלט' יש חמש חותמות כשרות? כי הצרכנים דורשים. אם כולנו היינו רגישים מספיק לאיסור שעטנז, היצרנים היו דואגים שנקבל את המוצר עם הכשר". "אני כבר מתקרב לגיל שעליו אמר דוד המלך: 'ימי שנותינו בהם שבעים שנה'", מסכם הרב ישראל נוימן. "לצערי אין מי שייקח את הנושא הזה בידיים אחרי, מתוך כוונה טהורה ולא מרצון לעשות ביזנס. זה תלוי בציבור שומר המצוות לדאוג לכך שהיבואנים ידאגו להשגחה משעטנז. בידינו הדבר".
|
|
תאריך:
|
20/04/2015
|
|
|
עודכן:
|
20/04/2015
|
|
מעיין כפיר
|
|
|
כותרת התגובה
|
שם הכותב
|
שעה תאריך
|
|
1
|
|
בבר
|
21/04/15 05:12
|
|
בשר, כדורגל וטנגו הם נשמת-אפה של ארגנטינה. בלעדיהם אין לה חיים. בשר יש לה בשפע בלתי נדלה ובאיכות שאיננה ברת-תחרות; הכדורגל שלה הוא לא רק משחק, אלא מפגן-להטוטים מרתק; וטנגו אינו סתם ריקוד חושני - הוא גם ריתמוס-חייה של ארץ הפמפס.
|
|
|
בשנות ה-30, עם התגברות הנאציזם והאנטישמיות בגרמניה, הועלתה במוסדות יהודים ציוניים בגרמניה תוכנית להקים בארץ ישראל מוסדות חינוכיים מקצועיים עבור בני נוער עולים יוצאי גרמניה, כדי להעניק להם "מקצוע לחיים" ולשלבם בבניין ובחיי הארץ. כחלק מימוש התוכנית החליטו באירגוניים יהודים ציוניים בגרמניה להקים בשיתוף "עליית הנוער", בית ספר מקצועי לבנים בלבד שיפעל בתוך ובמסגרת קיבוץ. הקיבוץ שבו הוחלט כי יוקם בית הספר היה קיבוץ יגור, אולי בגלל קרבתו לעיר חיפה התעשייתית בה התגוררו יוצאי גרמניה רבים, אולי מסיבות אחרות.
|
|
|
|
|
|
אונורה דה באלזאק מתמקד בספריו בבעיות החולשות האנושיות, שגם בימינו, עדיין מסיטות את לב האדם ומדיחות אותו למכור את עצמו בעבור כסף. לראיה: כל הפרשיות הנחשפות חדשים לבקרים גם במחוזותינו כיום. התשוקה לנהנתנות, והרצון לרכוש את האמצעים לכך גם במחיר איבוד הזהות וצביעות חברתית - כה מוכרים לנו, שהרומן של באלזאק אינו שערורייתי או מחדש דבר, אלא רק מפנה אותנו לנסות להבין מה גורם להתדרדרות בני האנוש לרמה כה ירודה. ושלא תהיה טעות: הטקסט אינו כבד כמו מחזות של שייקספיר או כמו מאמרים פילוסופים ידועים. הוא זורם וכובש כמות שהוא, ועם זאת, הוא קלאסי, כמו כל המחזה.
|
|
|
מתי בפעם האחרונה דרכתם על אגרה שוורצנגרי, אכלתם טוקטונה שגיאכהני או מצאתם מאובן של אובמדון? גם היום, מדענים ממשיכים לגלות מינים חדשים וזוכים לתת להם שמות - חלקם מקוריים ביותר. אבל איך הם יודעים מלכתחילה שמולם נמצא מין חדש? והאם מותר להם לתת להם איזו שם שירצו?
|
|
|
|