האישה מן המראה <br>

המשוררת פנינה עתיר רושמת בספר שיריה החדש את החוויות הקיומיות והרוחניות מהזווית הנשית בצבעים עזים וחדים. השירים מבוססים על דמויות נשיות רבות פנים אשר צופנות בחובן אישה אחת דומיננטית אשר מהויותיה משתנות חליפות. אותה דמות חיה את העולם הגשמי במציאות היומיומית העכשווית.

'כשהאהבה' מפנה עורף ומגלה את פרצופה האפל (ע' 5): ..."חֲלוֹמוֹת הֶחְוִירוּ הִמְתִינוּ בַּפִּינָּה הִסְתַּתְּרוּ מֵעֵבֶר לְחוֹמָה"... מתחיל תהליך 'הכניעה' לבצבץ ולקבל תפנית שבסופו מוליך 'להענשה עצמית'.

באחת, האישה - בולמת, סופגת, מפנימה ושותקת. (ע' 12): ..."אֵלַי דִּבַּרְתָּ בְּקוֹל רוֹעֵם וְאַלִּים אָמַרְתִּי לְעַצְמִי - זֶה בִּגְלָלִי"...//..."יוֹם הוֹלֵךְ וְיוֹם בָּא אֲנִי מִצְטָנֶפֶת בְּפִינָּה צְעָקוֹת מַכּוֹת/ שׁוּב פִּיּוּס הַצְהָרַת-אַהֲבָה. אַהֲבָה??? אַכְזָבָה"...

ובאחרת, רואים שאינה יכולה יותר והיא מתפרצת. אותו רגע נוצר 'הגולם' בדמותה האחרת הנשקפת אליה מן המראה הפנימית של נפשה (ע' 14): ..."מוּל הַמַּרְאָה נֶעֱמֶדֶת אֶל בָּבּוּאָתָה נִצְמֶדֶת/מִצַעֲקָתָה נֶחְרֶדֶת"...//..."אֲנִי לֹא אֲשֵׁמָה יֵשׁ לִי נְשִׁמָה אֲנִי רוֹצָה לִחְיוֹת, לִהְיוֹת לֵיהָנוֹת"...

רגעי משבר

מהתהליך המתמשך של התעללות נפשית ופוזית שחוותה, עד להתפרצות הגדולה, נוצקה אל תוך המראה דמותה האחרת שהפכה עם הזמן - 'לשומרת נפשה'.

הדמות במראה (לא הייתה אחרת מההילה שלה) והיא זאת ששימשה לה משענת ברגעי המשבר הקשים.

האישה המעשית אשר מביטה בדמותה שבמראה, רואה את 'האמת' הנשקפת - בבהירות מכאיבה. לעיתים ישנו מוצא ונמצא פתרון מיידי. אך לא תמיד זה אפשרי. לכן הנפש הפגועה מנסה לחלום ולחיות 'באשליות' (המשך ע' 5): ..."סוֹרֶגֶת חֲלוֹמוֹת עַל יְצִירָה הַנִּבְרֵאת - בְּחוֹם וְאַהֲבָה/מְקוֹמוֹת רְחוֹקִים, נוֹפִים אֲנָשִׁים נִפְעָמִים/לְמַרְאֶה הָאוֹפֶק הַמַּאֲדִים"... והחיים הופכים להיות פחות נוקשים וסבילים. אנו נמצא את נושא הפיכחון וההתפכחות בכל הקשור 'לזוגיות', לאורך השירים כשהם מכים בלא רחם בנקודות התורפה.

ולמרות שניתן לגשר על פערים רבים בין המינים כיון 'שהנפש' שואפת לדברים האלמנטריים האפשריים. ראה במשפט (ע' 9): ... "לִקְרֹא בְּיַחַד לְהַחֲלִיף רַעֲיוֹנוֹת/לַחֲווֹת חֲווָיוֹת רוּחָנִיּוֹת"...// ..."יְשַׁתֵּף אוֹתִי בְּרִגְשׁוֹתָיו/יַקְשִׁיב לְרִגְשׁוֹתַיי"... כשבן הזוג לא משתף פעולה, הזוגיות נהרסת ללא תקנה.

המהפך הגדול

'השחרור' האמיתי מהכבלים הלא רצויים מתרחש, רק כאשר כוח הרצון גובר על פני כל המחדלים האחרים שאינם בשליטה (ע' 16): ..."הִיא עוֹצֶמֶת עֵינֶיה מְנַסָּה לִנְשׁוֹם עָמוֹק/לְאַט לְאַט מַתְחִילָה לְהִתְיַישֵׁר לָשֶׁבֶת/כְּאִילּוּ יוֹצֵאת מִתּוֹךְ קּוּנְכִיּיָה".../..."אַנִי חוֹפְשִׁיָּה הַצֵל נֶעֱלָם מֵחַיַי"... או אז ניתן לעשות את הצעדים לקראת המהפך הגדול.

גם בשירים אחרים, בהן הפנייה היא בגוף ראשון, אנו מכירים לדעת כי 'הנפש' משחקת תפקיד מאוד חשוב בחיינו (ע' 17): ..."הַנְּשָׁמָה מְחַפֶּשֶׂת אוֹר/אַךְ מַרְגִּישָׁה רַק חֹשֶׁךְ וְאוֹפֶל/צֵל רוֹבֵץ עַל נִשְׁמָתִי/אֵינִי מוֹצֵאת אֶת עַצְמִי"...//..."הַנְשָׁמָה מְחַפֶּשֶׂת אָפִיק/אֵינָהּ מְסֻפֶּקֶת מַסְפִּיק"...
וכאשר נכנסים לגוף השיח הפילוסופי בנושא 'הנפש', המשוררת אומרת נחרצות את דעתה (ע' 19): ..."וַתֹאמֵר הַנֶּפֶשׁ - הַבְּרִיאָה בִּשְׁבִילִי נוֹצְרָה/ כִּי אַתֶּם מֶרְכָּז הַחַיִּים וְהַמָּוֶות/וַאֲנִי מֶרְכָּז הַחַיִּים"...

ללא ספק המסעות השונים בהן התנסתה, מביאות את פנינה עתיר להתייחסות גלויה בכל ההליך הארוך שעברה בחיפושה אחר 'האמת'. מאליו, התמקדותה בנושא הדת והאמונה הופכים יצירותיה להוות חלק אינטגרלי ויציב במהות הקיומית אשר הכרנו בכתיבתה (ע' 21): ..."אֲנִי לֹא יוֹדַעַת לִכְתּוֹב סְפָרַדִּית טוֹב"...//..."אֱלוֹהִים יוֹדֵעַ לִקְרוֹא אֶת כָּל הַשָּׂפוֹת"...

התייחסויות אחרת מגיעות דווקא מביקוריה במדינות ובערים אחרות... כמו בכנסיה בעיר גרנדה. וכך היא רושמת (ע' 22): ..."אִשָּׁה מְנַהֶלֶת תְּפִילָּה לְלֹא סֵפֶר תְּפִילָּה/מִלִּיבָּה וְנָפְשָׁה"...//..."לִיבִּי הִתְרוֹנֵן מוּל עוֹלָם נָקִי טָהוֹר/שֶׁל אֲנָשִׁים בַּעֲלֵי אֱמוּנָה פְשׁוּטָה/אֲמִינָה וְנֶאֱמָנָה"...

שירה ותפילה

כמעט באותה נשימה של אמונה והיטהרות היא רושמת (ע' 41) ..."אֲנִי יוֹדַעַת/הִגּיעָה פְּרִיחַת הַתִּקְווָה/קְרֵבִים יְמוֹת הַמָּשִׁיחַ/שֶׁל כָּל הַיְקוּם"... אך בו בזמן, אין המשוררת מתעלמת בשירתה
'מירושלים' עיר הקודש (ע' 43): ..."דּוֹר אַחַר דּוֹר כּוֹבֵשׁ אַחַר כּוֹבֵשׁ/אֲבָל נִשְׁמַת הָעִיר לֹא מִשְׁתָּנָה/אֲנִי מַקְשִׁיבָה לִקְדוּשָּׁה"...// ..."מַאֲזִינָה לִנְגִינָה שִׁירָה וּתְפִילָה/מַרְגִּישָׁה כְּאָדָם הַצּוֹפֶה נִמְצָא לֹא נִמְצָא"... וההסבר לשורה אחרונה בפסוק זה ניתן (בע' 40): ..."עִיר שֶׁחוּבְּרָה לָה יַחְדָּיו חִיבּוּר שֶׁל שֶׁסַע וְקֶרַע/הַמְּאַיֵּים לְהִתְפָּרֶץ כָּל רֶגַע לִכְלָל גַּלְגַּל שֶׁל אֵשׁ וְרֶשַׁע"...//..."יְרוּשָׁלַיִם
שֶׁל מַעְלָה יְרוּשָׁלַיִם שֶׁל מָטָּה/ עִיר/בּוֹכִיָּיה דְּמָעוֹת וְדָם"...

בשל נושאים מעיקים כמו 'המלחמות', מושג 'חופש', מקבל ממד מרכזי חשוב בשירתה של עתיר. היות שהמושג הנ"ל, רחב ידיים ורב ממדים הוא נתון לפרשנויות רבות והדיבור בו מחלץ את 'הליבה' מהמרירות - אשר מתחלפת באנרגיות חיוביות (ע' 26): ..."לָעוּף כְּמוֹ צִפּוֹר/לְהַרְגִּישׁ אֶת הַדְּרוֹר"... //..."וַאֲנִי מִמְּעוֹף הַצִּפּוֹר/לֹא רוֹאָה אֶת הַכְּפוֹר/רוֹאָה אֶת הָאוֹר/רַק אוֹר"...

וכשהמשוררת מביעה את מילותיה באמירה מופשטת כמו (ע' 27): ..."שְׁנֵי רְגָעִים מְאֹד דַּקִים וּרְגִישִׁים בָּהֶם מַרְגִּישִׁים עָמוֹק עָמוֹק/וְלֹא יוֹדְעִים מָה מַרְגִּישִׁים רַק מַרְגִּישִׁים"...//..."אַחֲרֵי שֶׁמַּרְגִּישִׁים יוֹדְעִים"... הדברים שלכאורה חסרי הגיון ומתעתעים, מתבהרים ומקבלים משמעות ברורה ועוצמתית.

ובין אם המשוררת מוסיפה לחלום (ע' 28): ..."מִשְּׂמָאלִי מִּתְאַחֶדֶת הַשֶּׁמֶשׁ עִם אוֹפֶק-הַיָּם/מִימִינִי הַקֶּשֶׁת, בִּפְאֲתֵי הַיָּם"...//..."וּשְׁנֵיהֶם לוֹחֲשִׁים לִי: "אַת חֵלֶק מֵאִתָּנוּ, אֲנַחְנוּ חֵלֶק מִמֵּךְ"... הרי 'שההכרה' קובעת יתד, ומבהירה לה כי הנה סוף כל סוף - 'החומר' מתאחד עם 'הרוח' ומשלימים זה את זה בכך הופכים לשלם אחד.

האישה מן המראה

המשוררת מסיימת את הקובץ שלפנינו, עם השיר הנושא את כותרת ספרה: "האישה מן המראה" והפרשנות שלי למילותיה - 'הנה עלה בידי לחבר את נשימתי החצויה חזרה לעצמי ואני שוב שלמה כשהייתי בטרם'. אך היות שאני נדרשת לצטט את הדברים כפי שנכתבו בשלמותן, הרי הפסוק (ע' 60): ..."עוֹמֶדֶת מוּל הַמַּרְאָה מְהֻרְהֶרֶת/גַּלְגַּל חַיֵי עוֹבֵר מוּל עֵינַי/פַּעַם לְמַעֲלָה פַּעַם לְמָטָה/יַלְדָּה אֵם אִשָׁה סָבְתָא/חַיֵי עוֹבְרִים מוּל עֵינַי"...//יוֹדַעַת לְהַבִּיט נְכוֹחָה וְלוֹמַר/אֲנִי הָאִישָׁה מִן הַמַרְאָה"... בכך מגיעה 'ההשלמה' ועולה אל דרך המלך.