קראתי את הספר "עשתונות", ספר לא קל ולא פשוט, והוא מצא חן בעיני. ספרו החמישי של אופיר טוּשֶה גַפְלה, כמו ארבעת ספריו הקודמים. הצעתי אותו לשני חברים שלי והם הזניחו אותו מיד, אחרי כשליש ספר. "לא מעניין", פסקו.
ידעתי שהספר הזה אינו שגרתי, אבל הוא מצא חן בעיני והמלצתי עליו לבוקלאב שבו אני משתתף. החברים קבלו את הצעתי, אבל אחרי זמן קבלתי טלפון מליאורה, מארגנת הקבוצה: "קראתי שליש ספר. לא מעניין". אז תבחרו ספר אחר, הצעתי מיד ברוחב לב. "כבר מאוחר. אנשים קנו את הספר", הייתה התשובה הלא מספקת.
אני, חששן שכמותי, החלטתי לקרוא את ה"עשתונות" בפעם השנייה. מי יודע. הרי לא טעמם של כולם כטעמי שלי. ואז, תוך כדי קריאה, הגיע טלפון נוסף ממשתתפת בבוקלאב שלי. "קראתי שליש ספר בערך והוא לא מצא חן בעיני. שמתי אותו בצד, אבל שמעתי שאתה מתעקש. אז המשכתי לקרוא ו...אני מתפעלת מן הספר. אני כבר עומדת לסיים אותו ומתה לדעת את הסוף"...
עכשיו המשכתי לקרוא את הספר בשמחה, כשאני עדיין מתעקש שכדאי לקרוא אותו. ואז, הגיע מייל מחברת הבוקלאב שהשליכה את הספר בשלב הראשון: "המשכתי לקרוא ואני מתפעלת. צדקת!"
אז מה יש בו ב"עשתונות", שמשך את תשומת לבי? הכתיבה הנקיה, הסיפור המעניין. לעומת זאת, הפרטים היו קשים. אופיר טושה גפלה מספר על משפחה, שאירע בה רצח. הנרצחת, כבר מראשית הספר, ממשיכה לשוטט בעולם ורואה דברים שאדם חי אינו רואה. זו לא הרוח היחידה המשוטטת בעולם. רוח נוספת, שמגיעה מילדותו של הגיבור, מנסה לפתור תעלומה שהייתה בילדותו והוא הדחיק אותה. זה, בעיני, עיקרו של הסיפור המיוחד הזה.
לכל אחד מאיתנו יש טראומת ילדות, שנעלמה מזכרונו. מה הוא עושה כשהיא חוזרת אליו ומתעקשת לשמור על מקומה בהיסטוריה האישית שלו. לשם כך דרוש סיפור מיוחד, שמסַפּרו יצליח להעלות את הדברים. אופיר טוּשֶה גַפְלה, עושה זאת.
ב-ynet מתמצתים זאת כך: בספרו החדש של אופיר טושה גפלה, איש מחשבים, נזכר בעבר, מתמודד עם טראומות מהילדות ומגיע עד לאשפוז. יש דברים שבשבילם הומצאו תהומות הנשייה, ויש דברים שחובה לזכור כל הזמן.
לאחר עיון בספר מצאתי שיש בו גיבור אחד, אריק איש המחשבים. המחבר המציא לו "כפיל" אלכס, נימלון. כאן אחת ההמצאות של המחבר: איש לא קיים הוא איש "נים-לא-נים". המצאה אחרת, החורשה, שבה מתרחש חלק מהעלילה, היא "חור שחור". והשם המיוחד של הספר? "עשתונות". הלכתי למילונים ומצאתי שעשתונות באה מן המלה "עשת". רעיון, מחשבה. אנו מכירים את "אבדו עשתונותיו" והיחיד הוא "עשתון". בספר יש מוסד בשם "עשתונות", ואינני רוצה לפרט כאן את הסיפור כולו. אומר רק, שכולו נובע מן הטראומה שעבר אריק בילדותו. כאשר מתפענחים כל האירועים, מסתבר שאריק נפתר מן הטראומה שלו רק כשהיא מתחוורת לו ועולה בדעתו מה שעבר בילדותו. זה מתבהר בסוף הספר והיה שווה לי לקרוא את כולו.
סינר מיוחד
בשוק מחנה יהודה בירושלים יש מה לראות. שוק מיוחד בעיר המיוחדת.
בפתחה של אחת החנויות מצאתי את הסינר הזה. מישהו לקח את תחילתה של ברכה הנאמרת בתפילת שחרית: "יִשְׁתַּבַּח שִׁמְךָ לָעַד מַלְכֵּנוּ. הָאֵל הַמֶּלֶךְ הַגָּדול וְהַקָּדושׁ בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ. כִּי לְךָ נָאֶה ה' אֱלהֵינוּ וֵאלהֵי אֲבותֵינוּ"...
