מבט כאוב בתמונות שעל המקרר מעלה זיכרונות נושנים, היו ימים....
פעם, בתקופה ההיא, הקסומה והרומנטית ידענו אהבה מהי. היום אנחנו כבר שני יצורים שונים לגמרי, הקמטים שעל המצח והשערות הלבנות שמתחילות להתאגד בקרחות מסודרות מעידות על החוויות והאתגרים הרבים שעברנו יחד, והאמת היא שרובם כלל לא היו פשוטים.
בפרשתנו "וילך", משה רבנו מגיע כבר ממש לסוף נאום הפרידה שלו, רגע לפני שירת הברית והברכות החותמות הוא פונה לעם ישראל במסר חשוב - לא תמיד תזכו להארת פנים שכזו מהקדוש ברוך הוא, מערכת היחסים שלכם תדע עליות וירידות, התקדמויות ונסיגות, מעשיכם יקרבוכם ומעשיכם ירחיקוכם. אך בכל זאת מדבר אחד עליכם להיזהר במיוחד: התקופות הקשות של הסתרת הפנים טומנות בחובן אתגר שברגע יכול להפוך לרועץ - להיות בהסתר פנים ולא להרגיש את ההסתרה, זו הסכנה הגדולה ביותר.
אם ההסתרה לא כואבת לך אתה בבעיה, אם הריחוק מהאמת והטוהר לא קורע את בועת האדישות שלך אתה חייב ללכת לבדיקה. חוסר התרגשות לא תמיד נובע מאיפוק וחוסן פנימי, אלא מפגיעה חמורה במערכת העצבים ותפקודה הטבעי.
תקופות הריחוק שמצליחות להסתנן מדי פעם לחיינו הזוגיים עלולות לגרור אותנו למצבים בהם אנו מתמלאים בחוסר אכפתיות, לא מוכנים להרגיש את הכאב הצורם ובוחרים לברוח ממנו, להסתיר את ההסתרה בעוד כיסוי. אך האמת הפוכה לגמרי, ההסתרה היא ההזדמנות הטובה ביותר ליצירת מפגש, הכאב הוא המצע הטוב ביותר להתקרבות. במקום לברוח ולהתכנס בשעות משבר עלינו להסתער קדימה, במקום לקחת משככי כאבים עלינו להרגיש את החוויה הלא נעימה במלא העוצמה ולהידחף בעזרתה קדימה, לתקן ולשפר את המצב כמה שיותר מהר, באחריות וברגישות.
