|
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
מיכאל דשא - מחנך ומשורר בנגב
|
בין בוניה של באר שבע בשנות החמישים היו גם אנשי חינוך, ספרות ותרבות ● הבולט ביניהם היה מיכאל דשא, שירד לנגב בעקבות קריאתו של ד' בן-גוריון והיה למחנך בבית הספר המקיף הראשון בעיר (מקיף א') ויזם את הוצאת המקומון הראשון בארץ
|
קורות חיים
מיכאל דשא, סופר ומשורר עברי, מחנך וחקלאי, נולד ברוסיה בשנת 1915 ונפטר בארץ בשנת 1998. עלה עם הוריו בגיל 10 וגדל בבאר טוביה. עקב הפרעות בשנת 1929 וחורבנה של באר-טוביה, פונתה המשפחה לרחובות. בשנות השלושים התיישבה המשפחה בפרדס חנה ועבדה בחקלאות. בגיל 23 היה למורה במקצועות התנ"ך והספרות העברית תחילה בבת גלים ואחר כך בתל עדשים. דשא הקים סניף של נוער העובד והלומד במקום ואף הדריך בו. בשנות הארבעים הוא הצטרף להכשרה שהקימה את "שדות ים" ושהה במקום שנה ומחצה. אז גם התגייס כנוטר לשורות ההגנה. שירו הראשון פורסם בעיתון הנוער העובד "במעלה" בשנת 1937 ובשנת 1941 פרסם את ספר שיריו הראשון "שחרית", שיצא אף הוא בהוצאת "במעלה" ושעל כריכתו הקדמית כתוב רק שמו הפרטי "מיכאל". במהלך השנים פרסם כ-30 ספרי שירה, סיפורת וספרות לילדים. בשנת 1946 נשלח מטעם הסוכנות היהודית בשיתוף צבא ארה"ב והג'וינט" למחנה העקורים בגרמניה (דורנשטאדט) שם לימד והכין כ-450 נערים, יחד עם רות אלון ואנדה עמיר, לקראת עלייתם ארצה. במלחמת העצמאות שירת בחטיבת "אלכסנדרוני" ולאחר קום המדינה, סיים את קורס הקצינים הראשון של צה"ל. השתתף בהקמת מושב החיילים המשוחררים לימן שבגליל. דשא המשיך בהוראה ונתמנה למורה ולמנהל הפנימייה בגבעת השלושה. השלים לימודי ספרות ומקרא בירושלים וירד יחד עם משפחתו, בשנת 1954 לבאר שבע, שם לימד בתיכון המקיף הראשון (מקיף א'), כ-12 שנה ברציפות ואף כיהן כמפקח אזורי של משרד החינוך בדרום. דשא סייע לפועה מנצ'ל להקים בית ספר לילדי הבדואים משבט אל-הוזייל וכן סייע בהקמת בית ספר בעיירה כסיפה. בשנים אלה ערך את העיתון המקומי בבאר שבע - "מה מנגב". בשנת 1965 עזבה המשפחה, תחילה לעומר (רכשו שם בית עם שני דונם) ואחר כך למושב "שדמה" ליד גדרה שם, כשהוא בן 50, הקים משק חקלאי. דשא המשיך ללמד ספרות, לשון ותנ"ך בתיכון גדרה, במכללת אחווה ובאוניברסיטת בן-גוריון בבאר שבע. לאחר מלחמת ששת הימים הצטרף לתנועת ארץ ישראל השלמה עם חבריו הטובים רפאל איתן, משה שמיר ויובל נאמן והיה בין מייסדי "התחייה".
|
|
יצירתיות ושקדנות אפיינה את כתביו
|
| ▪ ▪ ▪ |
יבול ספריו של דשא היה רב והוא כתב בז'אנרים רבים למבוגרים ולילדים. בחרנו להביא את רשימת פרסומיו כדי להעיד על יצירתיות ושקדנות שאפיינה את דשא:
קבצי שירה - "שחרית", 1941; "אורים בלב ים", 1946; "עד הירח הזה", 1950; "אורית מספרת", 1954; "הנר והשמש", 1956; "עולת ימים האדמה", 1958; "מי מדליק את הברק", 1959; "לדוכיפת לא איכפת", 1954; "יפה מכל שיר", 1962;
עריכת ספרים - סיפורים ולקחם (עם חיים בקר 1964); "דע את הנגב" (עם י' גורן), 1956, "כמו אור באוויר", 1973; "שבע ביום", 1981; "כל שעה", 1983, "איילת וחבצלת", 1975; "כל פרח הוא שיר", 1979, "טוסו בועות למרום", 1980, "אבא תן לי יד", 1985; "חרושת הסיפורים" שירים על ילדה חולמנית, 1986.
ספרי עיון - באר שבע,החברה לפיתוח באר-שבע, 1962; חינוך לקריאה טובה, 1969; "עבודת עץ ואבן", 1981; "יערות הילדות", 1993.
ספרי ילדים סיפורים - "הנר והשמש", 1956; "רון משומרון", 1964; "אלכסנדר איש המדבר", 1969; "זהר וזכייה", 1970; "החמריה והינשוף השחור", 1975; "מהומה בחצר", 1977; "ארנון מבאר שבע", 1983.
|
|
בקובץ שיריו "יפה מכל שיר" כתב דשא שיר מרגש על הגר שנעזבה מדבר
|
| ▪ ▪ ▪ |
בספר שיריו "עולת ימים האדמה" פרסם דשא שירים רבים על המדבר והנגב. כך למשל מופיעים השירים הבאים: "שקיעה עין גדי", "ליל ניצנה", "אילת", "מעלה העקרבים", "המכתש הקטן", "מעיין דוד", "מצדה", "מחולות בנחל דוד", "סדום", "לשון ים אילת" "ועין מור".
בשפתו הנמלצת, כמעט מקראית, כתב דשא על המראה שהתגלה לו מצוקי מעלה העקרבים: "שאגות אדמה שקרשו/בקרבות אדירי אימה/עוד שוצפות כרבולות-הגלים/בקווים הקמורים ושבורים../חלום בלהות משומר/במת עלילות בראשית/יפעת ימי תהו ובהו/הנה משתרעת מנגד---/ וכל זה זועק פה בדממה /דממת אלוהים אדירה מכל רעש." אילת דמתה לדשא כנווה מדבר בין הרים. למראיתה, שבו ועלו בפניו נופי התנ"ך. וכך הוא כותב בשיר "לשון ים-אילת": "שלווה הזויה מפורקדת/כלטאה נרדמת בחמה/רובצת לשון ים-אילת/לוחכת חוף הזהב/לה כלל לא אכפת שמנגד/חומת הררי האימים/נפילים הדורי הגוונים/היא יודעת, ידוע היטב/שכורי אהבה ההרים/ולבם הסלעי מרוחק/אל זו הכחולה-ירקרקת/נוצצת בזהב קשקשיה/לוטפה, מתרפקת,מתגנדרת/עורגת לאופקי הרזים".
בקובץ שיריו "יפה מכל שיר" כתב דשא שיר מרגש על הגר שנעזבה מדבר. התפאורה הנגבית לתועה האומללה בישימון יוצרת תחושת מרחבים אינסופיים ללא תקווה: "במדבר נבוכה ונסערת/תועה את ימים ולילות/מכורה אבודה משחרת/נוף גיל וחמדת-כלולות/...בצחיחות ישימון נעזבת/כאובה/צרובה, שוקקה/ מנאת השרב הכוזבת/ תקיצי בנפש ריקה...
|
|
חיבור בין שפת עבר ותחיית היישוב בארץ-ישראל
|
|
|
|
הושפע מביאליק
|
|
|
|
דשא יצר קשרים טובים עם המשוררים ע. הלל ואמיר גלבוע ומשהו בשירתו האחרונה השתנה בעקבות כך
|
| ▪ ▪ ▪ |
בהיותו חבר שדות ים, נהג דשא לטייל בין עתיקותיה של קיסריה. משם שאב השראה עמוקה וניסה לתת ביטוי שירי למצב הנפשי של המשורר, אשר משתחרר מכבלי ההווה, מהזמן הנוכח, וממריא על-כנפי השירה, אל זמנים רחוקים, לדמויות מני קדם. בקובץ שיריו הכולל מבחר מתקופת יצירתו שנקרא "כל שעה", הוא נותן ביטוי לאובדן האמונה הדתית המוחלטת דבר שגורם לגיבוריו לעמוד נבוכים אל מול העתיד.
יש בשיריו בקובץ, במיוחד האחרונים שבהם, הד לדברי קהלת "כל הדברים יגעים". דשא יצר קשרים טובים עם המשוררים ע. הלל ואמיר גלבוע ומשהו בשירתו האחרונה השתנה בעקבות כך. הוא הפסיק לכתוב בחרוזים מוקפדים ונתן ביטוי לאוניברסאליות ולתופעות של "התגלות רוחנית חילונית".
דשא הודה שלאורך יצירתו הושפע מביאליק שגילה את יפי הטבע וממשוררים אירופים אחרים פנתיאיסטיים. דשא הסביר ששעה שכתב על הציפור, הפרפר, הפרח הוא חש כי מהדהדים בקולמוסו רעיונות ופסוקים מתורת ישראל. דליה וירצברג-רופא, נהגה לצטט משיריו ובמיוחד את השיר "רק את לבד" וטענה בפני דשא שזהו המנון לאהבה. דשא אישר זאת. ואכן שירין מאותה תקופה מהללים את יפי הנוף, יפי רגשות האהבה ויפי האדמה הנותנת פירות וחיים.
|
|
|
בן-גוריון. הודה [צילום: צ'ארלס נובלוק/AP]
|
|
|
|
דשא הקפיד לפרסם בעמוד הראשון בספרו "דע את הנגב" את תודתו של בן-גוריון על הספר
|
| ▪ ▪ ▪ |
מיכאל דשא ביקש לחשוף את מסתרי הנגב בפני הצעירים שנקראו אז על-ידי בן-גוריון לרדת למדבר ולהפריח אותו. דשא הקפיד לפרסם בעמוד הראשון בספרו "דע את הנגב" את תודתו של בן-גוריון על הספר. בן-גוריון כתב בנובמבר 1954 כמה עמודים על חשיבותו לעם היהודי בעבר ובהווה והם מופיעים בהקדמה. יחד עם חברו י' גורן ערך דשא את הספר שכלל מאמרים מאת טובי החוקרים בשנות החמישים. הספר חולק לשלושה חלקים: בחלק הראשון סקירות מדעיות על הנגב, עברו, החי והצומח בו ועוד. בחלק השני סקירות על ההתיישבות בנגב ועל קרבות מלחמת העצמאות שהתרחשו בשטחו. בחלק השלישי הוסיף דשא חלק אמנותי שכלל שירים, סיפורים קצרים ואגדות על הנגב ונופיו. דשא כתב אז שיר בשם "הו, ארץ נוגה" ובו תיאורים נלהבים של הנגב: "הו ארץ נוגה וגאה/הפרוזה לרוחות ולשמש/ נווה לגמלים סבוכי-פער/עצבת רזים בעיניים/אדמת האבות הרחומה/חרושת חריצי התלאות/מרחב כיסופים והזות/ללא חיץ בין ארץ ושחק/חידות בכל רותם פרוע/אותות בכל צל צאלה/מדבר תועפות הרי-קודש/מחוז חזיונות השרב.../כנף רוח צחה מתגלגלת/רדופה סביבוני-האבק/... קטע המעיד על התבוננות חדה בנופי הנגב ושימוש בהם כמעצבי מצב רוח ותודעה. בחלק אחר של השיר הוא מוסיף: "הו נגב פרוז וצחיח/מזור ומצרף לעם דל/מכתשיך ורום פסגותיך/ במות מפעלי הפאר.../ בחולך הזהוב גורלנו/כנפיו יחדש ויפרוש/... בשורות אלה קושר המשורר את גורל העם עם גורל הנגב. בנוסף לשירו צירף דשא את שירו של חיים גורי "סיור לילה" מתוך ספרו "עד עלות השחר" וכן פרסם את שירו של נתן אלתרמן "הנערה משדה בוקר" שנכתב לזכרה של ברברה פרופר הרועה משדה בוקר שנרצחה בשדות הנגב.
|
|
מה מנגב - המקומון הראשון בארץ
|
|
|
|
שרת. רכש עותקים [צילום: לע"מ]
|
|
|
|
מיכאל דשא כתב ששרת קיבל בהתלהבות את רעיון המקומון ואף קנה כ-2000 גיליונות מראש לסוכנות היהודית
|
| ▪ ▪ ▪ |
בתמיכת ראש העיר דוד טוביהו (שדשא היה בין באי ביתו) ובסיוע חבר מתנדבים, יזם דשא בשנת 1957 את הוצאתו של המקומון הראשון בארץ בשם "מה מנגב". איתו במערכת ישבו - ד"ר ח' דורון, עזרא ריבליס, אהרון בר צילא, עמוס בר וששון בר-צבי. כל חברי המערכת תרמו מזמנם ומרצם למקומון בהתנדבות. הנושאים בהם עסק המקומון (גליעון מס. 2) כללו: מאמרים על בנייה ופיתוח בנגב, סכר ירוחם, עין-יהב, חבל הבשור, באר שבע התנ"כית, אילת, כלי אמנות במפעל בחרסה, התהוות בית הספר המקיף, המנהגים הבדואים במאהלים השבטיים, וכן מדור מיוחד המוקדש לציטוטים מעלוני הקיבוצים באזור. בן גוריון אהב את הגיליון הראשון ובגיליון השני פרסם מכתב עידוד למיכאל דשא ולמערכת על הגיליון הנאה והחשוב. דשא הצליח במשך כ שלוש שנים להוציא לאור 13 גיליונות. בשנת 1964, עם שובו משליחות ולימודים מארה"ב, נעשה ניסיון לחדש את הוצאת המקומון אך מחוסר תקציב הרעיון בוטל. בשנת 1957 הציג דשא את המקומון בפני מ' שרת אשר קיבל אותו בקרירות רבה (כך לפי יומנו), לא היה מרוצה מצורתו ותוכנו ואף קבע שיש בו יותר מדי "ציונות". ואילו מיכאל דשא כתב ששרת קיבל בהתלהבות את רעיון המקומון ואף קנה כ-2000 גיליונות מראש לסוכנות היהודית. כמפקח משרד החינוך הוא סייע בהקמת חבורת יוצרים בדרום בשם: קס"מ, קבוצת משוררים וסופרים, שבין חבריהו היו מיכאל דשא, יחזקאל מוריאל, יפרח חביב, עזרא מורד, יעקב אביצוק, יוסף זיו, חנינה תדיר אשר שופט ושלום סמיד. דשא סייע לקבוצה לפרסם מספר אנתולוגיות ואף לערוך ימי עיון בתחומי היצירה הכתובה.
|
|
יש בשיריו אלמנטים של שובבות ארוטית, שירים רווים שיכרון חושים
|
| ▪ ▪ ▪ |
י' בן כתב בכתב העת "גזית" ביקורת על שיריו של דשא בה קבע כי המשורר, יליד הארץ, מגלה כוח ציור והסתכלות לא מעטים בראיית הנוף. הוא אינו נאחז באמצעי ביטוי מודרניים אלא שירתו היא תנ"כית, כמעט קלאסית. הצמצום בשיריו הוא ברכה, השורות שקולות, שומרות על חרוז מופתי. לשונו העברית צחה והריתמית מעניקה לשיריו את טעמו של "היין המשומר". זה היין "המשמר" את הערכים, את האהבה למולדת, את המסירות לאדמה ופריה - את טעמם.
משיריו עולה אושר ביטוי, בהירות הניבים וביטוי ישיר לאמת שברגש. אלה הם דברי פיוט כנים המצטיינים בנאמנות הביטוי. השירים מקרינים חמימות לירית ורוויים הלך נפש. הלך נפש המכיל את כל סולם החוויות שבאהבה. יש בשיריו אלמנטים של שובבות ארוטית, שירים רווים שיכרון חושים. שיריו של דשא קצרים, לא עמוסים, בלי פירושים ומשמעויות מיותרים. הוא נותן ביטוי ליחסים המתפתחים בין גבר צעיר לעלמה על-רקע נופי ארץ ישראל וריח שדותיה. ניתן לומר אם כן כי בתקופה בה פורסמו שירי הדור שלאחר המלחמה, שמאסו בחרוז ובמליצות ומרדו באלתרמן שלונסקי וחבריהם המשיך דשא לכתוב כמשורר המפאר את נופי ארץ-ישראל, בקצב ובחרוז ולא פעם אף בסגנון המנוני.
|
|
|
לעיון נוסף
בן י', עד הירח הזה, כתב עת גזית, י"ג, 1953
ברנר א', אבי מיכאל דשא, אתר חדשות בן עזר, יוני 2014.
דשא מ', 29 פרסומים.
הרצל ובלפור חקק, מיכאל דשא, ראיון, "הצופה" 2008 (באתר האחים במרשתת).
עמיר א', שני קבצי שירה, "דבר", אוקטובר 1958.
רובין-שחורי צ', 50 שנות הכשרת מורים, באר שבע 2011.
ןתצ
|
|
| תאריך:
|
24/11/2016
|
|
|
עודכן:
|
24/11/2016
|
|
חנינא פורת
|
|
מיכאל דשא - מחנך ומשורר בנגב
|
|
|
אי-אפשר לתאר את השירה העברית בלעדיהם: המשוררים הרצל ו בלפור חקק הם תאומים זהים, הנושאים גם את השמות העבריים אלדד ומידד, הם נולדו בבגדד סמוך להכרזת המדינה, המשפחה עלתה לישראל בשנת 1950 והתיישבה בירושלים.
|
|
|
|
|
מזג-האוויר הקשה החל מאתמול גרם לשריפות רבות ברחבי הארץ. רכוש רב ובתים רבים ניזוקו, אבל גם כאשר אנשים לא נמצאים סמוך לשריפה ומבלי שזה עולה על דעתם, העיניים עלולות להיפגע.
|
|
|
|
|
"39 המדרגות" המועלה בתיאטרון הספרייה ברמת גן (מיסודו של בית צבי) הוא מחזה המעניק חוויה של בידור תיאטרלי במיטבו והמבוסס, לא פחות, מאשר על סרטו הנודע של במאי סרטי המתח הנודע אלפרד היצ'קוק.
|
|
|
|
|
ברחוב יפו 120 בחיפה סמוך לנמל חיפה, מוקף בחומת אבן, שוכן בית העלמין היהודי הישן של העיר חיפה. הקבורה בו פסקה עוד לפני קום המדינה ולא היה גורם אחראי לתחזוקת בית העלמין. במשך שנים רבות היה בית העלמין מוזנח ופרוץ וסבל מוונדליזם. מצבות הושחתו ובית הקברות הפך מקום ריכוז לפסולת וגרוטאות. עד לפני שנים ספורות היו חלק ניכר מהקברים בבית עלמין זה מכוסים בעשביה גבוהה שהסתירו את הקברים ואף היו שחששו להתקרב אליהם מחשש לנחשים. בעקבות מחאה ציבורית על הזנחתו הנוראית של בית העלמין שגבלה בביזיון המת והתערבות העיתונות, נוכשה העשבייה בו ובוצעו עבודות שיקום לשיפור חזותו . עמותה בשם "והחי ייתן אל ליבו" מונתה לפקח ולשמור על בית הקברות.
|
|
|
|
|
עונת הסתיו, המאופיינת ברוחות אשר מפזרות את עלי השלכת, אבקני הפרחים והאבק, גורמת לרבים לגירוד בעיניים ולאדמומיות, כתגובה אלרגית לחדירת גרגירי אבק לחלל העין.
|
|
|
|
|
בוודאי לא בארצות הברית שנקראה בפי מהגריה היהודיים המזרח אירופים "א-געלדענע מדינה", מדינת הזהב
