אחד הסיפורים המפורסמים ביותר על ווינסטון צ'רצ'יל הוא שבצעירותו שאל גברת מכובדת למדי האם הייתה מוכנה לשכב איתו תמורת כלפי אלפי לירות שטרלינג. היא השיבה בחיוב. צ'רצ'יל הוסיף והקשה: "ותמורת לירה אחת?". הגברת השיבה בכעס: "באמת, וינסטון, מה אתה חושב שאני?" וצ'רצ'יל ירה: "מה את - אנחנו יודעים; עכשיו נשאר רק לקבוע את המחיר".

הסיפור הזה מתאים למצבו של בנימין נתניהו בפרשת המתנות. זה שהוא לכל הפחות לא-ישר וכנראה גם מושחת - אנחנו יודעים; עכשיו נשאר רק לקבוע את סעיף האישום. ושיהיה ברור: אנחנו מדברים על כתב אישום שיחייב את נתניהו להתפטר, מרצונו או שלא מרצונו.

על שלוש עובדות יסוד נתניהו אינו חולק: הוא קיבל מארנון מילצ'ן מתנות משמעותיות לאורך שנים; נתניהו היה גם שר התקשורת; בתוקף תפקידו היה עליו לקבל החלטות הנוגעות לערוץ 10, בו מחזיק מילצ'ן במניות מיעוט. השאלה המרכזית היא, עד כמה היה קשר בין הדברים הללו. שאלה חשובה נוספת היא, האם ועד כמה החלטותיו של נתניהו סייעו למילצ'ן.

היסודות המשפטיים

כעת נדבר על היסודות המשפטיים. עבירת השוחד מחייבת שהמתת לעובד הציבור תהיה בקשר עם תפקידו, בכוונה להשיג תוצאה. החוק מאפשר מצב בו יתממש רק צד אחד של המשוואה: שיהיה מתן שוחד בלי קבלתו, או שיתקבל שוחד בלי הענקתו. מדוע? בגלל היסוד הנפשי. ייתכן שאדם נותן מתנה לאיש ציבור כדי להניעו לפעול לטובתו, אבל איש הציבור כלל אינו רואה זאת כך. ייתכן שהנותן יתכוון לתת מתנה תמימה, אבל איש הציבור יפרש אותה כשוחד. עם זאת, לרוב שני הצדדים הם עבריינים, כי גם הנותן וגם המקבל אינם מטומטמים.

הבעיה הגדולה היא הוכחת היסוד הנפשי. איך אפשר לדעת מה הייתה הכוונה של הנותן והמקבל? לרוב, התשובה היא שיש לבחון את האינטרסים של הנותן ואת המעשים של המקבל. האם הנותן זקוק למשהו מהמקבל? האם המקבל יכול לתת לו את מבוקשו? האם המקבל פעל לטובת הנותן? עם זאת, במשפט הולילנד קבע השופט דוד רוזן, שכל מבוקשו הוא לראות את המתת: היה כסף גם בלי תמורה - זה שוחד; הייתה תמורה בלי כסף - זה לא שוחד. זה אומנם לא קו שגרתי, אך הוא אפשרי.

לעומת זאת, עבירת המרמה והפרת האמונים הרבה פחות קשורה ליסוד הנפשי והרבה יותר נלמדת מן העובדות. המצב הקלאסי שלה הוא פעולה בניגוד עניינים: כאשר איש הציבור מטפל בענייניו של אדם שעימו יש לו קשרים פרטיים משמעותיים. זה יכול להיות בן משפחה, תורם לקמפיין, חבר נעורים או שותף עסקי. כאן לא צריך להוכיח כוונה. עצם הפעולה בניגוד עניינים - היא היוצרת את העבירה. מידת ניגוד העניינים, היקפו ותוצאותיו הם שיקבעו במידה רבה האם יש הצדקה להעמדה לדין ולהרשעה, ואם כן - מה יהיה העונש.

משפטו של אהוד אולמרט בירושלים הדגים היטב מצבים אלו. אולמרט הורשע כבר בסיבוב הראשון בהפרת אמונים, משום שבתפקידו כשר התמ"ת טיפל במי שיוצגו בידי שותפו לשעבר, ידידו ואיש סודו אורי מסר. בסיבוב השני הוא הורשע באותה עבירה בפרשת משה טלנסקי, משום שקיבל ממנו תרומות ברבבות דולרים וניסה לסייע לו בעסקיו. במקרה של טלנסקי, לא ברור עד היום מדוע אולמרט לא הואשם בשוחד - משום שהיו גם מתת וגם תמורה.

היה אסור לו לגעת בערוץ 10

כעת נקבץ את כל אלו לפרשת המתנות. לנתניהו היה אסור לגעת בערוץ 10, גם בשל ידידותו ארוכת השנים עם מילצ'ן וגם בשל המתנות שקיבל ממנו - ואפילו אם אלו היו בעיניו סמליות בלבד ונבעו רק מהידידות ביניהם. ברגע בו נתניהו כן עסק בערוץ 10, ולא הצביע על קשריו עם מילצ'ן ולא קיבל הנחיות משפטיות מתאימות - הוא ביצע עבירה של מרמה והפרת אמונים. בכלל לא משנה האם נתניהו עזר או לא עזר לערוץ או למילצ'ן. עצם העיסוק היה עבירה.

אם נאמץ את גישתו של רוזן במשפט הולילנד, הרי שנתניהו צפוי גם לאישום בקבלת שוחד: לא חשוב האם סיפק או לא סיפק תמורה; היה מתת - זהו שוחד. אלא שמדובר בקו מחמיר, שאינו מתאים לכל מקרה ומצריך זהירות מיוחדת כאשר מדובר בראש ממשלה מכהן. לכן, על החוקרים לבדוק בדקדקנות את פעולותיו של נתניהו בנוגע לערוץ 10: מה עשה, מתי עשה, מדוע עשה. האם פעל לפי המלצות הדרג המקצועי? האם ההחלטות עזרו למילצ'ן אישית או לא? האם דחף למתן הקלות והטבות לערוץ וממילא גם לבעליו? האם הייתה סמיכות זמנים בין משלוחי הסיגרים והשמפניה לבין הדיונים וההחלטות על ערוץ 10? התשובות לשאלות אלו הן שיקבעו האם מדובר יהיה בעבירת שוחד או "רק" במרמה והפרת אמונים.

כדאי לזכור בהקשר זה את פרשת בזק. גם שם עולות תמיהות על ההחלטות שקיבל משרד התקשורת לנוכח הידידות בין נתניהו לבין שאול אלוביץ', בעל השליטה בבזק. על החקירה בפרשה זו יש צו איסור פרסום ולכן איננו יודעים האם החוקרים בודקים גם קו זה, אך מותר להניח שהם מודעים לו לא פחות מאיתנו. מעשיו של נתניהו בנוגע לבזק - אם היו כאלו - יקבעו במידה רבה האם יש לנו עסק עם עבריין סדרתי, הפועל לטובת חבריו תוך שהוא מצוי לכל הפחות בניגוד עניינים, אם לא בקשר מושחת של שוחד.

מכל מקום, כל הסימנים הנוכחיים מלמדים שפרשת המתנות תוליך את נתניהו אל ספסל הנאשמים. במקרה כזה הוא יהיה חייב להתפטר, ושלא יעשו עליכם ספינים בסגנון "החוב מחייב ראש ממשלה להתפטר רק אם הוא מורשע". זה נכון, אבל החוק אינו חזות הכל. יש גם נראות, יש גם יושרה, יש גם האינטרס הציבורי - מושגים שנתניהו לא ממש מתחשב בהם. מעבר לחוסר הסבירות הלוגי של ראש ממשלה מכהן המואשם בעבירות שחיתות, יש גם היגיון ציבורי פשוט: ישראל זקוקה לראש ממשלה שכל מעייניו נתונים לענייניה; ראש ממשלה שעומד לדין איננו כזה.