|
|
לא זה מה שקובע [צילום: פלאש 90]
|
|
|
|
|
כל הכבוד לנדב לפיד על דב הכסף ולגיא נתיב על האוסקר. באמת. רק תיקון אחד: הם לא ישראלים, הם ישראלים-לשעבר.
המבחן איננו פורמלי גרידא ואינו מתחיל ומסתיים בדרכון המצוי בכיס. אבל הוא כן מתחיל ומסתיים בכיס: תשלום המיסים. בעולם המודרני, השאלה המרכזית היא "מרכז החיים", והתשובה עליה ניתנת על-ידי שורה של קני מידה. אבל היא בסופו של דבר מכרעת, משום שהיא משקללת את כל המרכיבים.
אדם יכול להחזיק כיום בדרכון ישראלי, לגור בארה"ב, לעבוד בקנדה ולרכוש בית באנגליה. כיצד נגדיר אותו? רק על-פי הדרכון? ודאי שלא. מה יקרה אם לו יש גם דרכון צרפתי ודרכון אוסטרלי? האם הוא ישראלי-צרפתי-אוסטרלי לפי הדרכונים? או שמא אמריקני-קנדי-בריטי לפי חייו היום-יומיים? ואולי צריך להביא בחשבון בכל זאת גם את הדרכון?
זוהי שאלה רבת חשיבות בתחום המס. מאחר שכיום ניתן לגור במקום אחד, לעבוד במקום שני ולעשות כסף במקום שלישי - יש לקבוע היכן אותו אדם ישלם מיסים. מאחר שיש הבדלים מהותיים בין שיעורי המס והמדיניות בתחום זה, כל אחד מחפש את המקום הנוח ביותר לו. מן הצד השני, כל מדינה רוצה לגבות כמה שיותר מס ולהכניס למערכת המס שלה כמה שיותר אזרחים. ויש גם גורם שלישי: אמנות בינלאומיות למניעת כפל מס, המיועדות להסדיר בדיוק את זה.
בתי המשפט מתחבטים רבות בשאלה כיצד לקבוע את מקום החיוב במס. בסופו של דבר, כאמור, התשובה נקבעת בעיקר על-פי מבחן מרכז החיים. הוא כולל שורה של משתנים: מקום המגורים, מקום העבודה, היכן לומדים הילדים, היכן מבוצעת פעילות קהילתית, היכן האדם שוהה רוב הזמן, האם הוא עושה מילואים וכן הלאה.
על-פי המבחנים הללו, לפיד ונתיב אינם ישראלים. הם חיים בחו"ל (צרפת וארה"ב), הם עובדים בחו"ל, משפחותיהם נמצאות בחו"ל. אני מרשה לעצמי לשער שהם משלמים מיסים בחו"ל, ולכן אין חשיבות לאזרחות הישראלית שיש או אין להם. העובדה שאנחנו פרובינציאליים (ראו ההתעניינות המופרזת בקבוצת ספורט בהן משחקים ישראלים) ורוצים בכוח לייחס לעצמנו כמעט כל מה שאפשר - איננה צריכה לשנות את האמת. יש לומר אותה כמות שהיא.
