"דיברנו עם מערכות ועם עיתונאים שנקטו אמצעים להגן על בטחונם", משיבה אלכס אלרבק, מנהלת פעילות הוועדה בצפון אמריקה. "גם בעבר היו איומים על חייהם של עיתונאים, וכבר נרצחו עיתונאים בארה"ב – בעיקר כאלו שכתבו בווייטנאמית ובספרדית. אבל כעת לוקחים את האיומים יותר ברצינות". הטבח בו נרצחו חמישה עובדים אשתקד במערכת העיתון The Capital בעיר אנאפוליס ואיומי הפצצות שנשלחו למשרדי CNN בניו-יורק, גרמו לכולם להתייחס לכך כאל משהו ממשי המצריך מענה רציני.

לוועדה אין מידע מספרי על האיומים, אלא מדובר בהתרשמות רוחבית: "אנחנו מקבלים שיחות, רואים ציוצים, מדברים עם מערכות ושומעים על הרבה יותר איומים", אומרת אלרבק. "אנחנו מצויים ברגע של עוינות גוברת כלפי העיתונות, שמגיעה מהדרגים הגבוהים ביותר של הממשל – דונלד טראמפ. וזה משולב עם תרבות דיבור תוקפנית מאוד".

אלרבק אומרת, כי כל הנשיאים מותחים ביקורת על התקשורת – וזה סימן טוב: "לא היית רוצה שהממשלה תהיה מיודדת מדי עם התקשורת". לכן, היא וחבריה אינם מודאגים מעצם הביקורת של טראמפ, אלא מהטון ומהתדירות שלה, "שעלולים ליצור אווירה אלימה ולהקשות על עיתונאים לבצע את עבודתם".

אולי טראמפ צודק בביקורתו? אני לא מצליח לראות מאמרים חיוביים עליו בוושינגטון פוסט ובניו-יורק טיימס.

"אנחנו לא בוחנים את התוכן של הפרסומים. לא משנה לנו מה אתה אומר, אלא שתוכל לדווח בצורה בטוחה, מבלי להיות חשוף לאיומי פגיעה או כליאה. הרבה מהדיווחים על טראמפ דומים לאלו שהיו על נשיאים קודמים, אבל אצלו יש הרבה יותר על מה לדווח".

לדעת אלרבק, יש להבדיל בין הטבח באנאפוליס לבין האיומים על CNN, במענה לשאלה האם טראמפ נושא באחריות עקיפה לאירועים אלו. במקרה של אנאפוליס, הרוצח ג'רוד ראמוס הוא אדם מופרע קשות (כלשונה), שכבר איים בעבר על עיתונים; לכן יהיה זה בלתי אחראי לקשור את מעשיו לרטוריקה של הנשיא. שונה המצב לגבי סיזר סאיוק, האיש ששיגר את האיומים ל-CNN ולפוליטיקאים בכירים (כולל הזוג אובמה), שכן מדובר בתומך נלהב של טראמפ.

"הדבר היותר-מטריד לגבי CNN הוא, שאחרי המקרה הזה היו קריאות לטראמפ לרסן את ההתקפות שלו על התקשורת – אבל הוא לא נענה להן. באווירה בה עיתונאים חשופים לאיומים ומרגישים פגיעים, הוא הגביר את ההתקפות במקום להפחית אותן. טראמפ השתמש בביטוי 'אויבי העם' אחרי הטבח באנאפוליס הרבה יותר מאשר לפניו".

גם המצב הכלכלי משפיע, ממשיכה אלרבק, משום שלאמצעי התקשורת יש כעת פחות אמצעים להשקיע בהגנה הפיזית, ופחות כסף לנהל מאבקים משפטיים לקבלת מידע. בהקשר הזה, בו הוועדה פעילה רבות בארה"ב, יש בפיה של אלרבק ביקורת קשה על הממשל הקודם: "ממשל אובמה השתמש בחוק הריגול נגד מקורות עיתונאיים יותר מכל הממשלים שקדמו לו. ברק אובמה הבטיח שהממשל שלו יהיה הכי שקוף בהיסטוריה, ואין ספק שהוא לא היה כזה. היה לו רקורד מאכזב במובנים רבים – מעקבים, האזנות וכדומה".

לממשל יש דרכים נוספות להתנכל לעיתונאים – למשל במניעת גישה ובהכשלת עסקות. זוכרים כיצד הבית הלבן ניסה למנוע את כניסתו של ג'ים אקוסטה, ראש צוות ה-CNN? זו הייתה נקמנות על דיווחיו, קובעת אלרבק. וגם סמכויות האסדרה יכולות לשמש לנקמנות: האם התנגדותו של ממשל טראמפ למיזוג בין טיים-וורנר, בעלת CNN, לבין ענקית התקשורת AT&T הייתה קשורה לעימות המתמשך בין טראמפ לרשת? האם היחס העוין של הממשל לאמזון קשור לעובדה שג'ף בזוס הוא גם הבעלים של וושינגטון פוסט? "קשה להוכיח את הקשר, אבל אין ספק שזה מטריד, לנוכח ההצהרות של טראמפ".

הדבר הטוב ביותר כרגע הוא מה שלא קרה: לא התממשו החששות שממשל טראמפ יוביל חקיקה להגבלת חופש העיתונות. "המצב החמיר, אבל לא בקנה המידה שחשבנו", אומרת אלרבק. וזה לא שטראמפ אינו רוצה; הוא אינו יכול. בארה"ב אין חוק לשון הרע ברמה הפדרלית בו הוא יכול להתערב, ויש פסיקה פה אחד של בית המשפט העליון ולפיה רף ההוכחה בלשון הרע כלפי עובדי מדינה הוא גבוה יותר. אז טראמפ "מסתפק" בחתירה חוזרת ונשנית תחת העיתונות, כמובן תוך שימוש בלתי פוסק בכינוי fake news, ואיומים להפעיל מעקבים והאזנות נגד עיתונאים.

מה אתם עושים מול ההתפתחויות הללו?

"אנחנו מעניקים לעיתונאים ייעוץ לגבי בטחונם, כולל לגבי הטרדות ברשת. אנחנו יכולים לסייע לגופי תקשורת קטנים, שאין להם אמצעי בטיחות משל עצמם. לפני שנתיים התחלנו לתעד כל הפרה של חופש העיתונות בארה"ב: חקירות בגבול, צווים וכדומה. הרעיון עלה עוד קודם לכן, אבל אין ספק שבחירתו של טראמפ האיצה את יישומו.

"אנחנו עובדים מול הקונגרס, כי יש מחוקקים רבים המחויבים לחופש העיתונות. קשה להאמין שהממשל הנוכחי ישפר את הגישה למידע ואת השקיפות, אבל אנחנו רוצים להכין את הבסיס למדיניות חיובית בעתיד. זה חשוב גם כדי להציג דוגמה לעולם. יש מקרים בהם אומרים לעיתונאים אמריקנים בחו"ל: תראו מה קורה אצלכם. נשיא קמבודיה אפילו העביר חוק נגד העיתונות וציטט את טראמפ".

עד כמה שהדבר יישמע מפתיע, בארה"ב – בניגוד לישראל – אין לעיתונאים חיסיון על מקורותיהם, וכבר קרה שעיתונאים נכלאו משום שסירבו למלא אחרי צו משפטי שהורה להם לחשוף מקור. "רוב הממשלים נמנעו מזה; בממשל טראמפ זה עלול להיות במספרים גדולים יותר" – חוששת אלרבק, אם כי חייבים לומר שזה לא קרה בשנתיים הראשונות של נשיאותו. סכנה נוספת, שגם היא טרם התממשה, היא העמדת עיתונאים לדין על-פי חוק הריגול.

שתפי אותנו בתרחיש הגרוע ביותר והטוב ביותר שלך לשנתיים הקרובות.

"התרחיש הגרוע ביותר הוא שחלקים נרחבים מהציבור האמריקני יראו את העיתונאים כ'אויבי העם' ותהיה ירידה חדה באמון בעיתונות. התרחיש הטוב ביותר הוא שאחרי ממשל טראמפ יהיה ממשל חדש, שירצה לבדל את עצמו מהממשל הקודם ויעביר חוקים שיגדילו את הגישה למקורות, את השקיפות ואת חופש המידע. לגבי הממשל הנוכחי – אולי טראמפ קצת ימתן את הרטוריקה שלו, זה הכל. התרחיש הריאלי ביותר הוא שהממשל ימשיך בשלו ושהעיתונות תמשיך בשלה".