משבר אוקראינה-רוסיה ישפיע במישרין על ישראל

מול הזירה הגלובלית: ככל שיארך המשבר ויסתבך, ובפרט אם תפרוץ מלחמה ותימשך, כך צפוי שהנשיא ג'ו ביידן והממשל האמריקני, המעוניינים לבסס ולהמחיש את מעמדה המוביל של ארה"ב במערכת הבינלאומית, יתבעו לבחור צד בגלוי, לצדד בנחישות במהלכים האמריקנים ובין היתר לקחת חלק בלחצים שיופעלו על רוסיה ולציית לכללי הסנקציות שיוטלו עליה.

בנסיבות אלה, ספק רב האם הממשל האמריקני יהיה קשוב ויגלה הבנה לניסיונות מצד ישראל לטעון ולהסביר, כי אינטרסים ישראלים מחייבים לשמור על ערוצים פתוחים גם עם מוסקבה. כן סביר שלנוכח הסתייגות מצד מדינות במזרח התיכון לגלות הזדהות מלאה עם עמדת ארה"ב ומהלכיה, בהמשך יבוא הממשל חשבון עם אותן מדינות שינסו להמשיך ולשבת על הגדר.

המשבר במזרח אירופה עשוי לחדד בארה"ב את חשיבותו של האזור כספק אנרגיה חלופית לרוסיה. נראה, כי הממשל כבר מצפה לראות צעדים בכיוון זה. חתירתו לאתר אלטרנטיבה לסוגיית האנרגיה באה לידי ביטוי בין היתר מול קטאר, שהוכרזה במהלך ביקור שערך לאחרונה השייח' תמים בן חמד חליפה א-ת'אני בוושינגטון כ"בעלת ברית חשובה שאינה חברה בנאט"ו (Major Non-Nato ally)". פנייה דומה של הממשל לסעודיה נענתה עד כה בכתף קרה, אך סביר, כי בהמשך הסעודים ינסו למנף את הדרישות מהם בהקשר לשוק האנרגיה, כדי לשפר את יחסיהם עם הממשל האמריקני.

אחת החלופות לאספקת גז מרוסיה לאירופה היא משדות הגז במזרח הים התיכון המשותפים למצרים, קפריסין וישראל. ירושלים וגם קהיר יתקשו להתנגד לדרישת ארה"ב לספק גז לאירופה ובכך לסייע בחסימת אספקת הגז מרוסיה בצינורות נורדסטרים1 ונורדסטרים2.

בזירה האזורית: המשבר במזרח אירופה, בעיקר אם יידרדר למערכה צבאית, עלול להשפיע ישירות על יציבותן של חלק מהמדינות במזרח התיכון, בעיקר מאחר שהן נסמכות במידה רבה על אספקה של תוצרת חקלאית בכלל וחיטה בפרט מאוקראינה ורוסיה. מצרים, שהיא אחת הקנייניות המרכזיות של חיטה בעולם, רוכשת את רוב התבואה שלה מרוסיה ומאוקראינה, שהיא גם ספקית התירס המרכזית עבורה. סביר, כי הימשכות המשבר בשאלת אוקראינה והקשר שלה למערב, ובפרט אם יתפתח למצור על תנועה בים השחור, יגביל משמעותית את היכולת לספק מוצרי חקלאות דרכו למזרח התיכון.

להקשר כלכלי זה יש להוסיף גם את העלויות ההולכות ועולות של האנרגיה, השינוע והתובלה. יש לקחת בחשבון, כי בעייתיות זו, הנוספת על האתגרים שבפניהן ניצבות מדינות רבות באזור - הנובעים מהגידול הדמוגרפי, שיעורי האבטלה העולים בעיקר בקרב הדור הצעיר, וכן השפעות שינויי האקלים - תקשה עד מאוד על יכולתן למנוע הידרדרות במצבן. במציאות זו יגבר הסיכוי, כי המשטרים באזור ישובו ויתמודדו עם מחאה עממית גואה, אם תקצר ידם מלספק מענה לדרישות הציבור.

מדינות שרב הסיכוי שיציבותן תתערער, כתוצאה עקיפה אומנם של המשבר בין רוסיה למדינות נאט"ו, הן החלשות ביותר באזור: סוריה, לבנון, לוב ועירק. בתנאים אלה של משבר בינלאומי חריף יגבר גם חשש ליציבותן של ירדן ומצרים. למותר לציין, כי דינה של אי-יציבות במדינות שכנות להוסיף נדבך לאתגרי הביטחון הניצבים בפני ישראל. סביר שישראל עצמה תצטרך להתמודד עם מחירי האנרגיה המאמירים והשלכותיהם על יוקר המחיה. אתגר נוסף עבורה, שינבע מהתמקדות ארה"ב באירופה, יהיה האצתה של מגמת ההתרחקות האמריקנית מהמזרח התיכון והגבלת תמיכתה הצבאית של ארה"ב בבעלות בריתה באזור.

מול החזית הצפונית: האפשרות שרוסיה תנצל את זירת הפעולה בסוריה כדי להמחיש לארה"ב, כי בידיה מנופים להפוך גם זירות נוספות על מזרח אירופה לנפיצות - כבר מתממשת הלכה למעשה. בתקופה האחרונה מוסקבה מערימה קשיים על ניהול המערכה הישראלית נגד ההתבססות האירנית בסוריה ומאמציה של טהרן להעביר אמצעי לחימה דרך שטח סוריה לחיזבאללה בלבנון. בחודש ינואר הודיע משרד ההגנה הרוסי, כי מטוסים רוסיים וסוריים קיימו פטרול משותף בשמי רמת הגולן וכי בכוונת מוסקבה ודמשק להמשיך בכך.

היה זה מסר ברור לישראל: בידי רוסיה היכולת, אם תרצה בכך, להפריע לישראל במאבקה נגד הציר האירני, כפי שהוא בא לידי ביטוי בשטח סוריה. יש לראותו גם כצעד שנועד להבהיר לירושלים, כי בלקיחת צד במשבר בין רוסיה לנאט"ו כרוך סיכון מבחינתה, וכמסר לוושינגטון, שתכליתו להמחיש שבידי מוסקבה מנופי לחץ נוספים. יצוינו בהקשר זה דבריו של מפקד סנטקום המיועד בעדותו בקונגרס, כי "אם רוסיה תפלוש לאוקראינה היא לא תהסס להפוך לגורם מערער בסוריה".

לפיכך, לתגובה אמריקנית למתקפה רוסית באוקראינה, שתבוא לידי ביטוי בבידוד רוסיה ובהעמקת הסנקציות המוטלות עליה, צפויות להיות השלכות שליליות לישראל. במסגרת התגובה הרוסית נגד בעלות בריתה של ארה"ב, אפשר שמוסקבה תנתק את התיאום המבצעי הרוסי-ישראלי וכן תנסה לסכל תקיפות ישראליות בסוריה באמצעות מערכות הגנה אווירית ומטוסי יירוט רוסיים. בד-בבד ייתכן, כי רוסיה תימנע מריסון אירן ואף תעודד אותה בהפעלת שלוחיה, לא רק נגד הכוחות האמריקניים בסוריה, אלא גם נגד ישראל.

• הבחירה של מדינות המזרח התיכון, ובכללן ישראל, בניטרליות מעידה על השינוי במעמד ארה"ב באזור ובמאזן הכוחות האזורי. עם זאת, היחסים המיוחדים עם ארה"ב, המהווה מגן מדיני-דיפלומטי חיוני לישראל, והמחויבות האמריקנית המוצהרת לביטחונה אינם משאירים ברירה לישראל - גם אם תעדיף לשבת על הגדר - אלא לצדד באופן מלא וללא סימני פקפוק בעמדתה של וושינגטון. אם ישראל תימנע מלהתייצב במחנה של ארה"ב ואירופה, המתיחות עם הממשל תגבר ותגלוש גם לדרישה אמריקנית לצמצם את מערכת היחסים עם סין. בנוסף, ירושלים לא תוכל לסרב לתביעה מצד וושינגטון לפתח חלופה לאספקת גז לאירופה במקום מרוסיה.

• נדרש לגבש מענה לקשת ההשלכות לישראל במצב של התפתחות גרסה חדשה של המלחמה הקרה בין ארה"ב לרוסיה. בהקשר זה חשוב להקפיד על התייעצויות שוטפות עם וושינגטון ולהעביר כבר עתה מסר ברור ומחייב, גם אם בחשאי, שישראל תתייצב פומבית כאשר יהיה צורך בצד שמובילה ארה"ב - גם על חשבון היחסים עם מוסקבה.

• המו"מ המתנהל בווינה לגבי חזרה להסכם הגרעין עם אירן מתקדם ועולה הסבירות, כי החתימה על ההסכם תתבצע כבר בימים הקרובים. מומלץ לישראל להימנע ככל האפשר מכניסה לעימות "ראש בראש" עם הממשל, בוודאי בפומבי, גם אם ייחתם בקרוב הסכם חדש עם אירן.

• יש להמשיך בשלב זה על שמירת ערוצי הידברות עם מוסקבה – גם לגבי הצורך החיוני המתמיד להימנע מחיכוך צבאי בזירה הצפונית, אך להתכונן לתרחיש שבמסגרתו הקשר והתיאום המבצעי בין ישראל לרוסיה יתנתקו וצה"ל יעמוד בפני אתגרים גוברים בזירה הצפונית.

• יש להימנע כעת ממכירת נשק לאוקראינה ולמדינות המעטפת של רוסיה, בעיקר נשק נגד טנקים, ובכלל זה להמשיך ולמנוע אספקת סוללות כיפת ברזל מהצבא האמריקני לאוקראינה.

• על ישראל להרחיב את המאמצים לבסס את קשריה עם מדינות האזור ולהעביר להן מסרים חיוביים, כדי להיערך לאפשרות של זעזועים פנימיים בהן ובמטרה למנוע נסיגה בתהליך הנורמליזציה. יהיה בכך גם מסר לארה"ב, לפיו ישראל לא זו בלבד שהיא בצד הנכון, אלא היא פועלת לבסס חזית אזורית התומכת במדיניותה.

• יש להיענות בחיוב לגישושי ההתקרבות המחודשת מצד טורקיה. טורקיה היא מדינה חשובה בנאט"ו, ובראייה רחבה, שיפור היחסים עימה יחזק את המעמד האסטרטגי של ישראל ואת חשיבותה באזור.