קונגרס רפובליקני, ממשל דמוקרטי - וישראל

כך או כך, שליטה רפובליקנית בבית הנבחרים, ובוודאי אם יתברר שהמפלגה זכתה ברוב גם בסנאט, צפויה להוביל לשיתוק של מרבית תהליכי החקיקה בארה"ב. קושי של נשיאים להתנהל מול קונגרס מפוצל הוא תופעה מוכרת, שנרשמה באחרונה במחצית השנייה של טראמפ. יתר על כן: בעת הנוכחית, קטנה ביותר הסבירות ששתי המפלגות יגיעו להסכמות שיאפשרו לקדם חקיקות חשובות, בשל היריבות המרה ביניהן. עם זאת, רוב קטן בבית הנבחרים לרפובליקנים וסנאט בשליטה דמוקרטית יקשו על יו"ר בית הנבחרים הרפובליקני (כנראה קווין מק'ארתי) לשלוט בחברי מפלגתו ויאפשר לממשל ביידן יכולת תמרון טובה יותר מול הקונגרס.

בדרך כלל, בחירות האמצע אינן משפיעות משמעותית על מדיניות החוץ של הממשל, גם אם יהיה כבול עתה יותר בשל רוב רפובליקני באחד הבתים או בשניהם. גם אם ממשל ביידן יצטרך מעת לעת לפעול בריסון כדי להשיג את תמיכת הקונגרס, הרי שבמרבית המקרים הממשל צפוי להמשיך ולהוביל את סדר היום שהחל בו עוד קודם לבחירות, גם באמצעות צווים נשיאותיים.

צפוי כי הרפובליקנים, במסגרת הוועדות הרלוונטיות בבית הנבחרים, יבקשו לערער על כיווני הפעולה של הממשל, בעיקר על-ידי קידום שיח חלופי למדיניות והצבת קשיים - אם וכאשר הממשל יבקש לקדם סוגיות המחייבות גם פעולה מצד הקונגרס. התפתחויות גלובליות הצפויות ייצרו שפע של נושאים מעוררי מחלוקת.

בין היתר, צפויים ככל הנראה לבלוט פערים במדיניות לגבי המערכה באוקראינה. זאת, לאחר שמחוקקים רפובליקנים הביעו עוד לפני הבחירות את הסתייגותם ממדיניות הסיוע לאוקראינה שהוביל הממשל והבטיחו כי יפעלו לצמצם את הסיוע הצבאי לה. סביר שתתפתח גם מחלוקת בנושא אירן, בעיקר אם הממשל יבקש לקדם מהלכים שיאפשרו חזרה להסכם הגרעין, הגם שלפי שעה המו"מ תקוע ולא ברור עד כמה ניתן יהיה לקדמו בחודשים הקרובים.

לא צפוי שינוי בתמיכת הממשל בישראל. ביידן כבר הוכיח, כי הוא מחויב לביטחונה ולרווחתה של ישראל. הקשרים בינו לראש הממשלה המיועד, בנימין נתניהו, הם טובים והממשל מכבד את התהליכים הדמוקרטים בישראל. עם זאת, הממשל צפוי לבחון את הממשלה החדשה במעשיה ולא בהצהרותיה. כל עוד יעריך, כי ישראל דבקה בערכים דמוקרטיים וליברליים משותפים ואינה פונה לכיוון של פגיעה בזכויות אזרח ואינה מוציאה לפועל מדיניות חד- צדדית בסוגיה הפלשתינית, סביר שהממשל ימשיך ויקפיד על דו-שיח ענייני עם הממשלה בירושלים.

בנוסף נראה, כי שינויים בקונגרס לא יניעו שינויים בהתנהלות הממשל מול המזרח התיכון. בשנים האחרונות, וביתר שאת על-רקע התחרות הגוברת מול סין והמלחמה באוקראינה, השינוי באיום הייחוס הגלובלי האמריקני משתנה ומשפיע גם על החשיבות שארה"ב מייחסת למזרח התיכון. הממשל נאלץ עדיין להפנות קשב לאזור, אך הוא מצומצם ביחס לעבר וממוקד בבקרת נזקים ולא בקידום הזדמנויות. במיוחד ניכרת מגמת צמצום התשומות הצבאיות.

המוקד מבחינתה של ישראל יהיה בראש ובראשונה נושא אירן. הממשל, כפי שהדברים נראים עתה, יצטרך לגבש מדיניות אלטרנטיבית מולה. בהקשר זה ייתכנו חילוקי דעות בינו לבין הממשלה החדשה בישראל, שתבקש לדרבן אותו לאמץ גישה אסרטיבית ובכלל זאת לבנות אופציה צבאית אמינה, בעוד שהממשל עצמו ימשיך - בצד הקשחת הקו מול אירן - לאתר דרכים דיפלומטיות כדי לקדם הסדר עימה. הסוגיה הפלשתינית, שנדחקה הצידה בשנתיים האחרונות, עשויה לקבל בולטות אם ממשלת ישראל תאמץ מדיניות חד-צדדית, בראייתו של הממשל, ובוודאי אם הרחבת התנחלויות ביהודה ושומרון ונושא הסיפוח באזור ישובו ויתפסו מקום מרכזי במדיניות הישראלית.

קונגרס לעומתי לממשל הוא מצד אחד הזדמנות לישראל, שכן הוא יאפשר לה יכולת תמרון מול הממשל. אך מצד שני, התנהלות ישראלית שתתפרש בממשל כניסיון לאגף אותו דרך הקונגרס, עלולה להזיק לישראל וליחסיה עימו. לממשל הדמוקרטי ולביידן עצמו זיכרון שלילי מהתנהלות ישראלית בעבר, ובפרט מניסיונו של נתניהו לנצל את המחלוקת בין הקונגרס לממשל ברק אובמה כדי להפעיל לחץ על הממשל בהקשר הגרעין האירני.

ישראל צריכה לגלות זהירות רבה ובעיקר להימנע ככל האפשר מהיגררות למחלוקות הפוליטיות בוושינגטון. האינטרס הישראלי הוא שתמיכה בה תמשיך להיות נושא הנהנה מהסכמה דו-מפלגתית. כבר כיום יש מחוקקים דמוקרטים רבים המבקרים את ישראל ומדיניותה, וביקורת זו צפויה לגבור אם ישראל תנסה להשתמש בקונגרס כדי לתקוף את הממשל. לכן, חשוב שישראל תקפיד לנהל בו-זמנית מערכות יחסים קרובות עם הממשל ועם מחוקקים - משתי המפלגות.