"יש לה חלון, היא יכולה לחפש"

השופטת: כריסטינה אסעד-חילו, בית משפט השלום בתל אביב

המועד: יום רביעי, 8.2.2023, שעה 08:45

הנושא:
מעצרים

השופטת כריסטינה אסעד-חילו נכנסת לאולם בשעה 09:00, למרות שהצדדים היו מוכנים מעט לפני כן, וניגשת מיד לעניין: "יש צו פיקוח מעצרים בעניינה? היא בצו פיקוח?". הסניגורית מראה שהיא לא ממש מוכנה ונאלצת לשאול את לקוחתה האם היא בקשר עם שירות המבחן. התשובה שלילית ואסעד-חילו ממשיכה במרץ: "מה גבירתי מבקשת?" - שינוי תנאי שחרור. "גבירתי לא מציעה משהו מסודר, כמו יציאה לעבודה", מגיבה אסעד-חילו. הנאשמת לא יכולה לחפש, משיבה הסניגורית, אבל אסעד-חילו בקיאה בפרטים: "למה לא? יש לה חלון, היא יכולה לחפש".

הסניגורית מציינת את נסיבותיה האישיות של הנאשמת ואסעד-חילו מעירה: "אני זוכרת את זה". לאחר שתיים-שלוש דקות היא חותכת: "תודה". התובעת מגיבה, אסעד-חילו מחדדת את התשובות, הסניגורית מציינת ש"אין מניעה שיהיה פיקוח מעצרים" ואסעד-חילו מגיבה: "אני גם חושבת שזה נכון". היא מכתיבה ברהיטות החלטה מפורטת ומתומצתת היטב, עם עיקרי העובדות והטיעונים:

"אכן לא הוצעה עבודה קונקרטית שניתן היה לשקול בחיוב ככל שהייתה הולמת, כדי לסייע למשפחה להתפרנס. המשיבה שוהה בתנאים מרווחים יחסית, ואף שהפיקוח עשוי להקשות על המשיבה והמפקחים - לרשותה חלון המאפשר חיפוש עבודה. על-מנת שתונח בפני תמונה מלאה יותר, נכון שיהיה בפני תסקיר משלים שיוגש תוך זמן קצר יחסית, שכן עניינה של המשיבה כבר הובא בפני שירות המבחן. ככל שיימצא מקום עבודה הולם, ניתן יהיה לדון בו ללא המתנה לתסקיר המשלים".

אסעד-חילו קובעת שיש להגיש תסקיר תוך 21 יום ומעירה: "אני לא בטוחה שצריך לקבוע דיון, אולי [התביעה] יסכימו. ברגע שיהיה תסקיר ותהיה התנגדות, ייקבע דיון. אולי יהיה משהו קונקרטי [לעבודה]". הסניגורית: "למה 21 יום? [בשירות המבחן] מכירים אותה". אסעד-חילו: "לכן זה 21 יום ולא חודש וחצי". לבסוף היא קובעת דיון ל-1.3.23 ומתקנת בשימת לב נאה לפרטים: התסקיר יוגש תוך 20 יום.

"עניין של מצוקה שעלה בדיון קודם"

"בבקשה, התיק הבא. אפשר להתחיל את העצורים? אז נתחיל עם השחרור, לא נעכב אותו". הסניגורית: "אני חייבת אותו באולם". אסעד-חילו: "בוודאי, אנחנו לא נעשה בלעדיו. רק נפתח את התיק". הסניגורית מחמיאה לתובעת ואסעד-חילו מעירה: "אני מצטרפת לכל ההמלצת ומוסיפה". הסניגורית: "היא גם יפה". אסעד-חילו בהומור: "טוב, די". כולם מחכים שהשב"ס יביא את העצור ובינתיים אסעד-חילו מבקשת מהסניגורית לוודא האם יש צורך במתורגמן לרוסית, כי "אני רואה שהיה בדיון הקודם. יש זימון למתורגמן. התבקשה גם חוות דעת פסיכיאטרית בעניין שלו. גבירתי יודעת לומר לי אם הוא נבדק?" - הסניגורית כלל לא מכירה אותו, היא מחליפה סניגורית אחרת.

העצור מוכנס ואסעד-חילו ממשיכה להקפיד על זכויותיו: "רק תבדקו בבקשה עם המתורגמן. תבדקי אותו [היא אומרת לסניגורית הדוברת רוסית] אם הוא נבדק, אני לא רואה בתיק. היה עניין של מצוקה שעלה בדיון קודם". העצור אומר שנבדק בבית החולים אברבנאל, אך אסעד-חילו מדגישה: "אני רוצה לראות את הבדיקה הזאת". בינתיים היא אומרת בשמה של הסניגורית שהיא מבקשת לשחררו בתנאים מגבילים. מתברר שמדובר בפליט מאוקראינה, חסר כתובת קבועה.

אסעד-חילו פונה לתובעת: "טענתם שהוא נמצא בארץ בצורה בלתי חוקית. מישהו בדק את זה? יש לו כתובת?". היא מעיינת בתיק וחוזרת לנקודה המטרידה אותה: "אני רוצה לראות את הבדיקה. נא ליצור קשר עם המזכירות, שמישהו ירים טלפון לפסיכיאטר המחוזי. חשוב לי לראות את זה. נמשיך לדיון הבא, הוא יכול להישאר באולם". העצור הבא הוא בהיוועדות חזותית ואסעד-חילו רוצה לנצל את הזמן, אך בצורה מותרת: "יש מניעה שבינתיים אני אראה את התיק עד שהוא [יעלה]?". אין התנגדות, התובעת מבקשת לעדכן, אך ראינו שאצל אסעד-חילו אין קיצורי דרך: "רגע, שהסניגורית תהיה כאן, שיהיה מסודר".

בינתיים מצא איש השב"ס את הבדיקה של הנאשם האוקראיני, הוא מציג אותה לאסעד-חילו בטלפון הסלולרי, המבקשת שהמזכירות תסרוק אותה לתיק, אך מיד מעירה: "זאת לא בדיקה פסיכיאטרית. זו בדיקה במיון, אז יכול להיות שהוא לא נבדק בעצם". אסעד-חילו מכניסה לפרוטוקול עובדה זו ומתחילה להכתיב החלטה תוך שימוש בנוסח קבוע. מדובר בתקיפת קשישה המתגוררת בבני ברק והתביעה מבקשת להרחיקו מבני ברק ורמת גן. "אני אקריא לאט כדי שאדוני יתרגם לו", פונה אסעד-חילו למתורגמן. היא מורה לחשוד להתרחק מהמתלוננת למשך 60 יום; "הוא יודע מי זאת, נכון?".

כאן מתעוררת שאלת ההרחקה משתי הערים, כי הסניגורית אומרת שהאיש מתגורר ברמת גן. אסעד-חילו הערנית מעירה מיד: "אמרתם שאין לו כתובת". הסניגורית: "זה האיזור". אסעד-חילו: "לכן שאלתי". הסניגורית: "רמת גן היא העיר היחידה שהוא מכיר, אין לו מקום אחר להיות בו". אסעד-חילו: "אזור מגוריו הוא בני ברק או רמת גן? גבירתי תדייק, שנוכל לתת החלטה מסודרת". כעת אומר החשוד שהוא ינסה למצוא מקום מגורים בפתח תקוה ואסעד-חילו חותכת: "זה עדיף. הרחקה לקילומטר מרמת גן ובני ברק ל-30 יום".

כעת אפשר לעבור לעצור העולה בהיוועדות חזותית. "יש התקדמות בעניין?", שואלת אסעד-חילו את הסניגורית, המשיבה שלא לפרוטוקול שהיא מקווה שניתן יהיה להשימו בקרוב בקהילה. הסניגורית מבקשת דחייה של שבוע; "23 נראה יותר סביר מבחינת עומס דיונים", משיבה אסעד-חילו. "נעשה את זה מסודר כשהוא יעלה". העצור מופיע במסך, אסעד-חילו מברכת אותו ומבקשת: "תפתח גם אצלך כדי שנשמע אותך. אנחנו בדיון בעניינך בבקשה". לבקשת הסניגורית היא דוחה את הדיון ומוסיפה: "המשיב יובא בהיוועדות חזותית לבקשתו. שב"ס, תאפשרו לו בבקשה להתקשר לסניגורית שלו".


השורה התחתונה: ניהול יעיל ואנושי של דיוני המעצרים, תוך שימת לב מרשימה לפרטים ולזכויות הנאשמים. בגדול אסעד-חילו מונעת את היווצרות המהומה האופיינית לאולמות מעצר, אם כי לעיתים מאפשרת שיחות צדדיות – שלא ממש מפריעות.

יעילות: 9.

מזג שיפוטי: 9.