"גבירתי יכולה לעזור לאדון?"

השופט: זוהר דיבון-סגל, בית משפט השלום ברחובות

המועד: יום רביעי, 15.3.2023, שעה 08:30

הנושא: תיקים פליליים


55 דיונים רשומים ביומנה של השופטת זוהר דיבון-סגל, מתוכם 33 לשעה 08:30. לכל בר-דעת ברור שאפשר לנהל רק דיון אחד בכל רגע נתון, ולכן כמעט איש אינו מגיע בזמן – מתוך הנחה שאם יעשה זאת, ייאלץ להמתין זמן רב. המדור כבר עמד על בעיה זו, האופיינית לרוב האולמות בהם מתנהלים דיונים פליליים רבים – מעצרים, ימי מוקד, תעבורה. התוצאה היא שזמן רב מתבזבז בהמתנה לנאשמים ועורכי דין שאינם מגיעים בזמן (אם בכלל, וגם על זה כבר דיברנו).

זוהר דיבון-סגל נכנסת לאולם ב-08:43, למרות שהצדדים היו בו עוד לפני השעה המיועדת. התיק הראשון הוא מסוג הפלאים התדירים בימי מוקד: הנאשם הודיע אמש לסניגורו שאיננו חש בטוב. לדיבון-סגל אין ברירה אלא לדחות את הדיון לחודש מאי ולהבהיר שתוציא צו הבאה אם לא יומצאו מסמכים רפואיים. אגב, זה עוד בלוף די ידוע: המשטרה אינה אוכפת את צווי ההבאה, בשל ריבוי משימות דחופות יותר המונחות לפתחה.

"הגברות הנכבדות, בין לבין, אחד מיוצג ואחד לא מיוצג", מנחה דיבון-סגל את התובעות לגבי סדר הטיפול בתיקים. אבל גם הנאשם הבא לא טרח להגיע, והוא אף הגדיל לעשות וניתק את הקשר עם סניגורו. והנה הבלוף בשידור חי: בדיון הקודם הוציאה דיבון-סגל צו הבאה אבל הוא לא בוצע, כי המשטרה לא הצליחה לאתר את האיש. הסניגור מבקש עוד קצת זמן ונענה: "אז שיבוא. אם לא אוציא צו הבאה, איך הוא יבוא?". גם כאן הדיון נדחה לחודש מאי. הסניגור שם לב שהגיעה מתורגמנית שאמנם נותרה מחוסרת עבודה, אך תשלום מגיע לה, ושואל האם דיבון-סגל רשמה אותה. דיבון-סגל עונה בחיוך: "אם לא תגידו, איך אני אדע?".

"היה לי קושי עם הבקשה"

בתיק הבא אפשר בשעה טובה לנהל דיון לגופו של עניין, אם כי אנחנו עדיין ממש בשלב התחלתי. סניגור מבוגר הגיש בקשה לחומר חקירה ודיבון-סגל מוכנה היטב: "היה לי קושי עם הבקשה. גם למאשימה היה קושי ולכן אנחנו פה. לא הצלחתי להבין מדוע יש לאדוני בעיה שאני אדון בבקשה. אם זה חומר חקירה – זה בהכרח צריך להיות אצל השופט שדן בתיק העיקרי". הסניגור: "לא חושב שזה נכון". דיבון-סגל: "יש חוק ופסיקה".

הסניגור טוען בלהט שהתביעה ממדרת אותו מחומר חקירה ומרים את קולו. דיבון-סגל נותרת שלווה: "אני מציע שקודם כל אדוני יוריד את הקול". הסניגור מסביר שהוא קצת חירש ומבקש שדיבון-סגל תתן לו סימן אם קולו רם מדי. דיבון-סגל ממשיכה: "אין לי שום חומר חקירה. יש לי רק כתב אישום והבקשה של אדוני". היא יורדת לפרטים, הוא נכנס לדבריה והיא מגיבה: "כל פעם לעצור אותי – זו לא הדרך הנכונה".

הסניגור ממשיך להתפרץ אך דיבון-סגל נצמדת לעניין: "אני לא מצליחה להבין את הטיעון של אדוני. אדוני יסביר לי מה הקשר בין הפִּסקה הזאת לבין כתב האישום. מה הרלוונטיות?". הטענה היא ששמו של אדם אחר עלה גם בכתב האישום וגם בחקירה אחרת של הנאשם. התובעת מסבירה, כי בתיק האחר הנאשם רק נשאל אם הוא מכיר את אותו אדם וענה בשלילה. דיבון-סגל מעיינת בתיק ומקשה עליה: "לא שאלתם אותו על משה כהן מתל אביב. למה החלטתם לשאול אותו דווקא על חליל שוויקי? גבירתי תראה לי מסמך שמסביר למה. זה קשור או לא קשור? זאת השאלה".

התובעת מודה שאיננה יודעת ומציעה לחכות לתעודת החיסיון בתיק. אבל דיבון-סגל לא רוצה דחיות: "זה אותו אדם או לא? השאלה אם יש קשר בין שני האירועים [שהתרחשו זה למחרת זה]. עכשיו אנחנו פה, צריך לעשות את הבדיקה הזאת". התובעת שוב מבקשת דחייה ודיבון-סגל שוב שואלת: "אני רוצה להבין. הוא [הנאשם] נעצר ברכב הגנוב?" – כן.

כעת דיבון-סגל פונה לסניגור: "אני קוראת את הטענה שלו, אני קוראת את החקירה. נניח שזה אותו אדם. איך זה יקדם את אדוני?" – אדע אחרי שאקבל את המידע, משיב הסניגור. אחרי עוד כמה הערות, דיבון-סגל מסכמת: "אני לא יודעת אם זה יקדם אותו אם לא", אבל דוחה את הדיון לחודש מאי ומורה לתביעה למסור הודעה עד יומיים לפניו.

"לא, לא, לא! מה קורה היום?"

כעת קם נאשם האומר שיש לו דיון לשעה 09:00. דיבון-סגל: "המאשימה, אפשר לעזור לאדון?". במקביל התובעות מנסות לסייע לאישה באה בימים הנראית קצת אבודה ודיבון-סגל מעירה לגביה: "אני עדיין צריכה את עורכת הדין, תבדקו איפה היא. אפשר לעזור לאדון שעומד? אתה רוצה עורך דין פרטי או שאתה רוצה עורך דין מהסניגוריה הציבורית?". האיש אומר שהוא מכיר סניגור "שהיה פה עכשיו", אבל דיבון-סגל מסבירה לו ש"זה לא עובד ככה" ומפנה אותו לסניגוריה הציבורית.

נאשם מדבר מאחור ודיבון-סגל שולחת אליו מיד את סניגורו. יש עוד דיבורים והיא מגיבה מיד: "לא, לא לא! מה קורה היום? אני לא מצליחה לשמוע את הנאשמים". נאשם מבקש דחייה ארוכה מסיבות בריאותיות ונענה: "דחיתי לך למאי, זו דחייה מאוד ארוכה".

הבעיה הבאה היא עם נאשם שנשלח לפסיכיאטר המחוזי, אומר שהוא נבדק אבל בתיק אין עדות לכך, אלא דווקא שהוא לא הגיע במועד שנקבע לו. דיבון-סגל מכתיבה: "לא התקבלה להיום חוות דעת פסיכיאטרית חרף החלטת בית המשפט מ-28 בפברואר. לא ברור אם הדבר נובע מכך שהנאשם לא התייצב לבדיקה במועד שנקבע לו או מתקלה במשרדי הפסיכיאטר ולכן לא ניתן להתקדם. ככל שהנאשם לא נבדק, מצופה מהפסיכיאטר המחוזי למסור לבית המשפט בתוך 14 יום מועד חדש לבדיקה. אם נבדק, עליו להעביר לבית המשפט בתוך 14 יום את חוות הדעת". הדיון נדחה לשלהי חודש מאי.

"צריך לרדת למטה לדבר איתם"

"אדוני יושב פה בשקט, בנחת", פונה דיבון-סגל לאחד הסניגורים. הוא מחכה לעצור והתביעה לא ערוכה לטיעונים לעונש, הוא עונה. בינתיים היא מנסה שוב לסייע לנאשם שהוזמן לשעה 09:00: "מה השם של האדון? מה שמך? שני תיקים יש לו?". התובעת מחפשת בשלוש המזוודות עמוסות התיקים ודיבון-סגל פונה אליו: "יש לך כמה תיקים בבית המשפט? אדוני יקום כשהוא מדבר לבית המשפט. היית פעם בבית משפט או שזו פעם ראשונה? צריך לרדת למטה [לנציגות הסניגוריה] לדבר איתם, לנסות לקדם את זה".

דיבון-סגל ממשיכה לשים לב לנאשמים הבלתי-מיוצגים. "מה השם שלך? עוד פעם – השם של האדון? יש לך עורך דין? ראית על מה הגישו כתב אישום?" – הוא לא יודע עברית. "לא מבין בכלל עברית? אנגלית או רוסית?". היא פונה לעורכי הדין: "אפשר לראות אם בטעות נמצא מישהו שמדבר רוסית, מישהו מעורכי הדין? מישהו אצלכם [בתביעות] מדבר רוסית?" – לא, אז דיבון-סגל שולחת סניגור לבדוק האם הישועה תבוא מן המסדרון.

"למה אתם מחכים? באיזה תיק הגעתם מהקהילה? מי הנאשם?", פונה דיבון-סגל לשניים שזה עתה נכנסו לאולם. "צריך לחכות לעורכי הדין. שב"ס, אפשר להעלות עצורים?" והיא אומרת את מי להעלות. תובעת חוזרת ומבשרת ש"תכף תגיע מישהי שיודעת רוסית". האישה אומנם נכנסת, אך ממש איתה נכנסת סניגורית דוברת רוסית ודיבון-סגל נעזרת בה:

"גבירתי יכולה לעזור לאדון? אני אתן לו את כתב האישום. הגברת תסביר לו שהגישו נגדו כתב אישום" ומפרטת את העבירות. "יש לו עוד תיק ל-20 במרס, צריך לראות אם יש לו עורך דין. לא לדבר באולם. האדון מאחורה, לא לדבר באולם. אפשר להבין אם יש לו עורך דין פרטי, אם יש לו אפשרות לעורך דין פרטי? אני אמנה לו סניגור מהסניגוריה הציבורית לשני התיקים". דיבון-סגל עושה זאת ובתשומת לב נאה לפרטים מקדימה להיום את הדיון של 20 במרס. "בית המשפט מודה לעורכת הדין על הסיוע", היא מוסיפה בחיוך.

"מה אדוני עושה בחיל-האוויר?"

תשומת הלב של דיבון-סגל מרשימה במיוחד בדקה הבאה. לאולם מוכנס נאשם עצור והיא שואלת מיד: "אני שומעת את הרעש של האזיקים על הרגליים?" – מה שאסור לחלוטין בבית המשפט; איש השב"ס משיב בשלילה. "לאן פנינו? לא לדבר באולם. יש כתב אישום מתוקן? חבל, השב"ס ממתינים באולם". הסניגור מקבל רק כעת את כתב האישום המתוקן ודיבון-סגל מנצלת את הזמן לטיפול בהסדר טיעון בתיק של אלימות במשפחה.

"אדוני מבין שבית המשפט לא כפוף להסדרי טיעון?", פונה דיבון-סגל לנאשם. היא מקריאה לו את עיקרי הדברים וממתינה לשמוע אותו מודה בכל סעיף – הקפדה ראויה שאינה פוגעת ביעילות. "מה אדוני עושה בחיל-האוויר?" – מכונאי מטוסים. דיבון-סגל מוודאת שהוא אינו בקשר עם המתלוננת, שכיום היא גרושתו, וממשיכה: "יש ילדים? הסדרי ראייה?". בהסכמת הצדדים דיבון-סגל דוחה את התיק לחודש ספטמבר לשם קבלת תסקיר מבחן, אם כי מטילה ספק האם הוא יהיה מוכן עד אז (בשל העומס העצום על השירות). הסניגור מרגיע: יהיה, הנאשם מוכר להם. דיבון-סגל מכניסה זאת לפרוטוקול: "הנאשם מוכר לשירות המבחן, שכן הוא נמצא בצו מבחן לאחר שלא הורשע בתיק אחר" ואף מציינת את מספרו.


השורה התחתונה: המדור כבר ראה ניהול מופתי של דיונים פליליים ודיבון-סגל בהחלט מצטרפת לרשימה הזאת – כמובן, כל עוד יש לה עם מי להתקדם ואיך להתקדם, שזה לגמרי לא תלוי בה. דיבון-סגל בולטת גם בתודעת השירות שלה: היא שמה לב לכל נאשם ומנסה לסייע למי שאינם מיוצגים. הכל נעשה תוך הקפדה על הפרטים וגם ביעילות – מה שמלמד שהשניים אינם סותרים זה את זה.


יעילות: 9.

מזג שיפוטי: 9.