התביעה וביהמ"ש פגעו בסיקור עדות מילצ'ן

הפרקליטות ויתר גורמי המדינה לא ממש מיהרו. עבר חודש שלם מאז החלטת בית המשפט, ועשרה ימים בלבד לפני תחילת העדות הודיעה הפרקליטות שהעדות תישמע בעיר בחוף והקיט ברייטון ולא בלונדון. היא גם מסרה, כי "פעלה לכך שהאולם יוכל להכיל את כל הגורמים שפורטו בהחלטת בית המשפט הנכבד, כמו גם גורמים טכניים וגורמי אבטחה נדרשים. המאשימה מודיעה כי לא תתאפשר כניסה לאולם לגורמים נוספים".

"הגורמים שפורטו בהחלטה" היו אנשי התביעה וההגנה ושרה נתניהו, אשר תייצג באולם את בעלה (מעמד מוזר כשלעצמו, אבל נניח לו). כאמור, התביעה ידעה היטב שגם עיתונאים רוצים להיות נוכחים. היא יכלה לחשב את מספר המקומות הדרושים ולחפש אולם מתאים; בברייטון יש למעלה מ-200 בתי מלון ומותר להניח שיש מבחר לא רע של אולמות. נקדים את המאוחר ונספר, כי בבית המלון שנבחר לבסוף - The Old Ship - יש לא פחות מתריסר אולמות, כולל אולם חתונות וכולל אולם הנראה גדול לפחות כמו זה שבו מתנהל המשפט.

למרות זאת, בשחצנות מרקיעת שחקים, הפרקליטות הודיעה - כך ממש - לבית המשפט "כי לא תתאפשר כניסה לאולם לגורמים נוספים". הודיעה. כאילו שהיא הקובעת, ולא רק אחד מן הצדדים בתיק. הודיעה. קבוצת עיתונאים (ובהם הח"מ) התרעמה בפני השופטים: "בית המשפט הוא זה שקובע את סדרי הדין והדיון וככזה לא ייתכן שהמאשימה שהיא צד לניהול ההליך נשוא הבקשה תקבע שאין למבקשים ולשאר העיתונאים שחפצים בכך אפשרות לסקר מקרוב את מתן העדות של מר מילצ׳ן, קביעה כזו עלולה לפגוע בעבודת הסיקור העיתונאי". ביקשנו מבית המשפט להורות לפרקליטות שתתכבד ותמצא סידור שיאפשר נוכחות של עיתונאים באולם.

הבקשה הוגשה בתחילת השבוע הנוכחי (18.6.23), שבוע בלבד לפני עדותו של מילצ'ן. השופטים נתנו לפרקליטות יומיים להגיב, וכדרכה - היא עשתה זאת כמעט ברגע האחרון (20.6.23). במרכזה של התגובה: התיימרות לקבוע כיצד תבוצע העבודה העיתונאית.

"עיקרון פומביות הדיון וזכות הציבור לדעת יישמרו גם אם
המבקשים לא ינכחו באולם בברייטון בשעת מסירת העדות, אלא באולם הדיונים בבית המשפט המחוזי בירושלים, מקום מושבו של ההרכב הנכבד שינהל את הדיון", אומרת הפרקליטות. האולם מלא גם כך, המשיכה: "העד ומלווה שלו, שלושה עורכי דין לכל צד, אחד הנאשמים [נוני מוזס], בן משפחה של כל אחד מהנאשמים [שרה נתניהו]. בנוסף לכך, תידרש נוכחות של אנשי אבטחה וגורמים טכניים". הערה שלנו: לפי חשבוננו - פחות מ-20 איש.

חוץ מזה, המשיכה הפרקליטות, משום שלא תהיה במקום נוכחות של משמר בתי המשפט - יהיה קשה לשמור על הסדר ולהבטיח שלא יבוצעו צילומים והקלטות אסורים. הערה שלנו: אז תשכרו מאבטח מקומי או תקחו בהשאלה מאבטח מהשגרירות. הלאה: "בשעה שההרכב הנכבד הדן בתיק יוכל לצפות ולהתרשם מהעד באמצעות מערכת הוידאו, ואף לנהל את הדיון ולהציג לעד שאלות במידת הצורך, הרי מקל וחומר גם המבקשים ואחרים שרוצים לצפות בדיון ולדווח אודותיו, יוכלו לעשות זאת בדרך זו". הערה שלנו: אל תקבעו לתקשורת כיצד לעבוד ואל תשוו בין הצרכים שלה לבין אלו של בתי המשפט.

ולבסוף: "לא מוכר לה [לתביעה] מקרה בו הייתה נוכחות של גורמים נוספים מלבד הצדדים או מי מטעמם במקום ממנו נמסרה עדות בדרך של היוועדות חזותית, וזאת גם בתיקים שעוררו עניין ציבורי רב". הערה שלנו, בשפת המקום בו תישמע העדות: so what? אם משהו לא נעשה אף פעם, זה אומר שהוא לא ייעשה אף פעם? גם אנחנו לא מכירים מקרה בו עד מרכזי בהליך פלילי רב-חשיבות מסרב לבוא ארצה ללא כל נימוק.

למרבה הצער, השופטים הסכימו עם הנימוקים המקוממים הללו. בהחלטה קצרה היום (21.6.23) הם דחו את בקשת העיתונאים. "פתיחת האולם בו תשמע עדותו של העד לקהל, מעוררת קשיים לא מבוטלים, כמפורט בתגובת המדינה", הם אומרים. הערה שלנו: תפקידן של רשויות הוא להתגבר על קשיים, ודאי כאשר מדובר בנסיבות בהן עסקינן כאן. כדאי להזכיר, שכל העסק נובע משום שעד תביעה מסרב להגיע ארצה; הבעיות הן במגרשה של התביעה ועליה לפתור אותן. השופטים אפילו לא שאלו האם יש חלופות אחרות; הם קיבלו כתורה מסיני את הודעתה של הפרקליטות.

הלאה. "כשם שהשופטים הדנים במשפט יכולים להשתתף בדיונים מבית המשפט המחוזי בירושלים, כך גם כל צופה שאינו צד לתיק. מתן אפשרות לצפות בדיון מבית המשפט המחוזי בירושלים, מקיים את העקרונות בדבר פומביות הדיון וחופש העיתונות, ומאזן בין זכות הציבור בכלל ונציגי העיתונות בפרט להיות נוכחים בדיון, לבין הצורך בניהול יעיל ותקין של ההליך המשפטי". הערה שלנו: עם כל הכבוד, בית המשפט אינו אמור לקבוע לתקשורת כיצד למלא את תפקידה. יש לא מעט פסיקה הקובעת שבית המשפט איננו "עורך-על"; קל וחומר, שאין זה מתפקידו להתערב בשיקולים עיתונאיים. וכאמור, האינטרסים של השופטים ושל התקשורת הם שונים.

השופטים הגדילו לעשות, כאשר זרמו עם העובדה שהציבה בפניהם הפרקליטות וקבעו ש"למעט נוכחות של באי-כוח הצדדים, הנאשמים ו/או בן משפחה של כל אחד מהם, העד, ומלווים של העד, ככל שיהיו כאלה, וכן אנשי אבטחה וגורמים טכניים, האולם יהיה סגור לקהל". זוהי החלטה חסרת תקדים: לא דלתיים סגורות מהסיבות הקבועות בחוק, אלא סוג של סגירה פיזית מנימוקים שלא פורטו.

השורות הבאות אינן מבוססות על ידע עובדתי כלשהו, אלא על היכרות קרובה עם משפט נתניהו ועם המתרחש סביבו. הן משקפות לא רק את הרושם של הח"מ, אלא של רבים מן העיתונאים. ככל הנראה, הסיבה האמיתית היא הרצון למנוע כניסה לאולם של מי שעלולים להטריד את מילצ'ן - כפי שאירע ללא מעט עדי תביעה. ייתכן מאוד שזו גם הסיבה המרכזית שמילצ'ן סירב להגיע ארצה. ידוע שהוא שמע מהעוזרת האישית שלו, הדס קליין, על מסע השיימינג שעברה והחליט שהוא לא יהיה קורבן להכפשות דומות.

בשלוש השנים האחרונות מתנהל, מתוך אולם 315 בבית המשפט המחוזי בירושלים, מסע רעל חסר תקדים נגד אנשי התביעה, רוב עדי התביעה, כמעט כל העיתונאים וחלק מן הסניגורים. המסע הזה כולל אין ספור דברי לשון הרע, הטרדות עדים ועבירות סוביודיצה. היעדים העיקריים שלו הם מי שנתפסים בעיני המכפישים כפוגעים באינטרסים של נתניהו. הפרקליטות יודעת היטב על האירועים הללו, אך הדרגים הבכירים ביותר בה החליטו לשבת בחיבוק ידיים - כולל כאשר המשמעות היא שפיכת דמם של התובעים באולם ושל עדים מרכזיים. האם השופטים יודעים על כל המתרחש? לא ברור. הם לבטח יודעים על אירועים חמורים נקודתיים שהובאו לידיעתם באופן גלוי.

ההערכה שלי היא, שהתביעה הבטיחה למילצ'ן להגן עליו מפני מכונת הרעל הפועלת בשידור חי. לכן היא העבירה את העדות מלונדון (גם אם השגרירות הערימה קשיים, כפי שדיווחו כמה מעמיתי, יש בבירת בריטניה מספיק מקומות בהם ניתן היה לגבות את העדות). לכן היא סירבה תחילה למסור את שמו וכתובתו של המלון בברייטון (עד לדרישה של כמה מן העיתונאים). לכן היא בחרה במתכוון אולם מוגבל בתכולתו. לכן היא הודיעה שהאולם מלא וזהו. במילים אחרות: במקום לטפל במסיתים ובמכפישים, הפרקליטות פגעה בעיתונאים האמיתיים וביכולתם לבצע את עבודתם. השופטים, למרבה הצער, שיתפו פעולה איתה. המסר הוא: הבריונות מנצחת.