ווצלב ציגלר בגלריה ליטבאק

אמני ניפוח הזכוכית במוראנו, ליד וונציה, היו לשם דבר ביצירותיהם המרהיבות. כך גם נודעים בעולם אמני צ'כיה וסלובקיה ביצירות הקריסטלים שלהם. בביקור בפראג, הדבר שקסם לי יותר מכל הארמונות, המוזיאונים, כיכר העיר העתיקה וגשר קרל החמישי - הייתה סימטה מאחורי הארמון, שבה יוצרים אמנים בסטודיות שלהם. והכל עשוי מזכוכית-קריסטל. אין אלה הקיטשים הנמכרים בצורה המונית בכל פינות העיר, אלא עבודות מקוריות אמנותיות. משהו מרגש ביותר.

ברחבי העולם נושא פסלי הזכוכית מודגר כתחום נפרד, הזוכה בגדולי המוזיאונים לתצוגה באולמות מיוחדים. כך זה במוזיאון המטרופולין בניו-יורק, במוזיאון ויקטוריה ואלברט בלונדון ועוד ועוד. לכולם זכורה תערוכת דייל צ'יהולי במוזיאון מגדל דוויד לפני כמה שנים, שזכתה להתייחסות כאל פלא עולמי. או תערוכת לוקאס סאמארס בגלריה פייס בניו-יורק ב-1988, בה הציג "תא" עשוי מלבר ומלגו מראות. הנכנס לתוכו היה המום מהאפקטים. גם ה"קופסאות" שהציג שם אז היו משובצות אבני חן צבעוניות, שמתקשרות עם פסלי ציגלר באימפט שלהן, בשקיפות ובססגוניות.

גלריה ליטבק בת"א, שנוסדה לאחרונה, מייחדת את תערוכותיה ליצירות בזכוכית בלבד. בכך היא מיוחדת בארץ ובעולם. התערוכה המוצגת בה כעת, מסכמת את יצירות אחד הנודעים באמני הזכוכית בעולם ובסלובקיה - וואצלב ציגלר בן ה-81. יכולתו הנדירה למזג מינימליזם, צורות גיאומטריות מופשטות, עם טכניקה של שילוב השתקפות האור בזכוכית, במראות ובחומרים נוספים אותם הוא משלב בפסליו - מהפנטת את עין הצופים בקסם מיוחד. כשרונו מתבטא בפיסול בחלקים ובמשטחים שונים, כך שההשתקפות של החלל סביב הפסל בתוך הפסל עצמו, עושה אותו מורכב יותר, מרתק ורב הבעות.

את הסיבה לצמיחת כזה אמן יש להבין על הרקע בו גדל - בצ'כוסלובקיה. שם גם התחנך, שם הוא חי, ומלמד. הוא גם ייסד וניהל את המחלקה לזכוכית אדריכלית באקדמיה לאמנויות יפות בברטיסלבה. למרות שיצר במקביל לאמנים אמריקניים שגילו את הזכוכית בשנות השישים, הרי שמקור יצירתו לא הושפעה מהם, אלא דווקא מאמני עבר נודעים כמו מונה (עם השתקפויות הצמחיה בתוך האגם הקטן שבגנו בז'יוורני), דגא, מאטיס, פיקאסו וז'אן ארפ בצורות המעוגלות והפתלתלות.

צ'כוסלובקיה הייתה מרכז התרבות האירופאית במשך מאות שנים. אך לא רק המיומנות הצ'כית ליצירת פסלי זכוכית שינק ציגלר היא שמסמלת אותו. לציגלר יש יכולת אמנותית נדירה לעשות מחתיכות זכוכית אופטית עם קריסטל-עופרת, צורות הנדסיות, שבתוכן הוא שותל מראות ופלדת אל-חלד. הבוהק שהללו מחזירים, וההשתקפויות של החוץ פנימה - יוצרים מראות מפתיעים לצופה. בזה הוא מביע את תפיסתו השונה והמיוחדת את החלל והעולם בכלל. את התייחסותו הרצינית לאדמה ולמים הוא מבטא בשימוש בהם ביצירותיו. אלה, מעשירים את הפסלים, וביחד הם יוצרים מייצבים שגם המתבונן עצמו הופך לחלק מהם. על האדמה הוא אומר:"האדמה היא נדירה. האדמה היא קדושה. עלינו לנהוג בה בזהירות".

בתערוכה פסלים קטנים, שאתה חומד לעצמך בקלות, ופסלים ענקיים, מהתקרה לרצפה, או כאלה דמויי קירות, הגורמים לכך לסוב סביבם ולהתמוגג מהמראות. כולם פיוטיים ועוצרי נשימה. בקטלוג היפהפה המלווה את התערוכה, מצויים זה לצד זה צילומי 4 פסלים, המבהירים את האייקונים היקרים ללבו: "עמוד אין סופי" של ברנקוזי, פסל בצורת ביצה בשם "זה עתה נולד" גם הוא של ברנקוזי, וציורים של ברנט ניומן וקזימיר מלביץ' - שניהם יהודים, מגדולי המופשט אי פעם. הצורות הבסיסיות הקיומיות המופיעות ב-4 יצירות אלו, חוזרות ומופיעות אצלו בסגנון הייחודי לו ובטכניקה המעודנת והמורכבת גם יחד.

תערוכה ייחודית וחוויתית ביותר, הנשענת על השילוב של החומרים והטכניקה המפעימים.