הרשף מהרוס"ר המקוצר M4, הנשק האישי של רוב חיילי ארצות-הברית, הרגיז בשנה שעברה את גנרל דיוויד פטראוס, המפקד העליון של כוחות המשלוח לאפגניסטן ומפקד הפיקוד המרכזי של ארצות-הברית. כתוצאה מכך, צוידו חיילי ארצות-הברית באפגניסטן בסתרשפים (מסתירי-רשף) חדשים, שהקטינו עד מאוד את הרשף, הנראה כשהם יורים בלילה. כך, מקווה המפקד העליון של כוחות המשלוח לאפגניסטן יתקשו אנשי טליבאן לאתר את חייליו.
יותר מעשרת אלפים סתרשפים חדשים - בקוטר 5.56 מ"מ (לרוס"רים ולמטולי רימונים) ובקוטר 7.62 מ"מ (למקלעים 0.3) - נופקו לחיילי ארצות-הברית באפגניסטן, תוך זמן קצר במענה לדרישת גנרל פטראוס.
כרגע עוסקות מעבדות הפיתוח של צבא ארצות הברית ושל חיל הנחתים בייצור אמצעים מתקדמים להקטין את הרעש ואת הרשף של נשק אישי ושל נשק מחלקתי. במסגרת המאמצים מנסים לפתח מחליף לרוס"ר הוותיק, שיהיו לו דיוק רב יותר, אמינות גבוהה יותר וחתימה נמוכה ברעש וברשף.
בניסויים נמצא, כי תנאים מסוימים של לחות ושל גובה משפיעים על ביצועי הנשק.
כדי להקנות לחיילים שליטה על הרשף ועל הרעש, שיוצרים כלי נשקם, ירו מהנדסי הצבא כשלושים אלף כדורים בניסויים של סתרשפים מסחריים. מטרת הצבא לצייד כל חייל בסתרשף, שיותקן על נשקו בהתאם לצורכי הלחימה. יחד עם זאת, עקב יוקר הרכש, כנראה, לא יונפק סתרשף לכל חייל, אלא רק לצוותים, או למחלקות. מסקנות הניסויים הללו ישמשו את אפיון הרוס"ר החדש של החיילים האמריקניים.
רוס"ר חדש לאמריקנים
מחקרים רבים - כולל של הקונגרס - מצאו ליקויים ברוס"ר האמריקני. בשנת 2001 מצא פיקוד הכוחות המיוחדים האמריקניים, כי יש להחליף את הרוס"ר M4A1, שנמצא בשירות מאז 1990, ופותח בעקבות לקחי מלחמת ויטנאם. זאת, עקב דיווח על ליקויים רבים בו. למרות זאת, רק בשנת 2009 החליט צבא ארצות-הברית להיכנס לפרויקט הנשק הקל החדש, שיחליף כחצי מיליון רוס"רים, הנמצאים בשירות.
כרבע מהחיילים האמריקניים רוצים קוטר יותר גדול לרובה האישי שלהם, כדי להגדיל את כושר הריגתו וכדי שיהיה לו כושר עצירה גדול יותר.
העיתון הצבאי סטארס אנד סטרייפס מסר, כי בחודש מארס יתחילו מגעים בין צבא ארצות-הברית לבין יצרני נשק אמריקניים לקראת הוצאת מכרז לנשק אישי חדש בחודש מאי. תהליך הבחירה יימשך כשנתיים בשלושה שלבים, והרובה החדש יימסר לחיילים רק בעוד כשלוש שנים.
מחיר הרוס"ר החדש יהיה זהה למחיר הרוס"ר הקיים - למרות כל השיפורים, שיוכנסו בו.
בשלב הראשון תיבחר החברה, שתייצר את הנשק החדש, שיעמוד בדרישות, ותיבחן יכולתה לספק את הרובים בקצב הנדרש (עד 4,200 רובים בחודש). בשלב השני יבוצעו ניסויי ירי ברובה החדש, שבמהלכם יירו כ-700,000 כדורים ממנו. בשלב הזה ייבחנו תכונותיו של הרובה, אמינותו, עמידותו והתאמתו לציוד הקיים בצבא.
בין השאר, נדרש קנה הרובה החדש לעמוד בירי של עשרים אלף כדורים, ועליו להיות מצויד בסתרשף משופר; בכוונת אחורית המאפשרת ירי מדויק לטווח של כשבע מאות מטר; ובאפשרות להתקין עליו אביזרים שונים - כולל מטול רימונים.
בשלב הזה ייבדק האם הרוס"ר החדש יהיה בקוטר 5.56 מ"מ, או בקוטר 7.62 מ"מ.
בשלב השלישי יירו כ-850,000 כדורים, כדי לבחון את כושר ההריגה של הרובה החדש.
במקביל, משפר הצבא האמריקני את הרוס"ר M4 בצורה משמעותית, וטרם סוכם האם הארובה החדש יוציא את הרוס"ר הוותיק משירות, או שיוכנס לשירות במקביל לו - כשם שעדיין משתמשים בצבא ארצות-הברית ברוס"ר הישן M-16.
מעין שקיעה לתוך אפתיה
