ז'ראלד סיבלראס הנו דרמטורג ושחקן צרפתי. הוא כתב בשנת 2003 את המחזה "גיבורים".
המחזה מתרחש ב-1959 בבית חולים צבאי צרפתי בו שוהים שלושה חיילים ממלחמת העולם הראשונה. ההצגה הוגדרה כקומדיה, אם כי זאת בעצם דרמה המלווה בכאב והמתארת את חייהם של שלושת הגמלאים המבלים את חייהם המונוטוניים בזכרונות מהעבר, תוכניות דמיוניות להווה וללא עתיד.
המחזה הוצג בהצלחה בפריז וב-2005 הופיע בגרסה אנגלית בתרגומו ועיבודו של תום סטופארד וזכה להצלחה גדולה בעולם וכן לפרס לורנס אוליביה לקומדיה. השם הצרפתי הראשון שניתן למחזה היה "הרוח בעצי הצפצפה" אך הוחלף כדי להבדילו ממחזה אחר בשם קרוב לזה. רבים הם הקטעים הליריים והפיוטיים שבמחזה.
שלושת גיבורי המחזה הנם אנשים מבוגרים והם חייבים להעסיק את עצמם במשהו. הם רוקמים תוכניות לצאת מבית החולים, בו הם רואים משהו כבית סוהר, אל המרחבים, אל עולמות רחוקים - הודו סין או עצי הצפצפה הנראים מהמרפסת שלהם.
לכל אחד משלושתם או פגם גופני או אותות של זיקנה, סניליות או מחלה. אתה צוחק ממעשיהם אך אם עברת גיל מסוים ליבך נצבט במחשבה שגם אתה עלול להגיע למצבם אי פעם. זאת קומדיה אנושית מאוד שלא גורמת לך לצחוק בקול רם אך אתה מחייך, מרחם, משתתף בחוויותיהם של הדמויות ומתיחס אליהם בחיבה, בסימפטיה. חייהם בבית החולים משעממים. הם דוקרים בחביבות אחד את השני , מעליבים איש את רעהו וכך באפס מעשה מבלים את שארית חייהם.
גוסטב - יוסי פולק שגם ביים את המחזה, מדמיין לעצמו שהנו ממשפחה אריסטוקרטית. מתנשא במקצת, דמיונו מפותח. אינו בוחר ומבחין בין אמת לשקר ויש בדבריו ערבוב בין הדמיון למציאות. הוא יוצר טיפוס נפלא של "משוגע רשמי" סנילי הרוצה לנסוע להודו סין וכאשר שואלים אותו מה יעשה שם עונה בפשטות ובהגיון "אז מה אני עושה פה". בשבילו ובשביל חבריו הודו סין ופיקניק זה אותו דבר.
פרנאנד-
ספי ריבלין יש לו "חצי פגז בראש". מתעלף כל כמה דקות ואומר משפט זהה כאשר מתעורר "לתקוף מאחור המפקד". ידו רועדת, ראשו חבוש, רצה להתחיל עם בחורה אך לא היה לו זמן כי הוא מתעלף כל 5 דקות ואינו יודע היכן יפול.משחקו מעולה.
רנה-אהרון אלמוג "צולע כמו דחליל" הוא החכם מכולם, המציאותי מכולם, הפיקח מכולם. יודע ומתמצא בכל. הוא מוצא ענין בבית ספר לבנות בנות 12-13 שרואה מחלונו. אין זה משנה לו שבגילו אין מה לדבר על נשים כי בישבילו ובשביל חבריו הם כבר "פאסה". הוא מגלם את תפקידו בצורה מעולה בשקט ותבונה.
משחק שלושתם כאמור טוב מאוד, מרגש, מסוגנן להפליא עם הקפדה על כל צעד ועל כל אמירה. הבימוי של פולק טוב מאוד, קיצבי ביותר, מלווה בתנועות מבדרות של השחקנים המשמשות רגעי מרגוע עליזים בחייהם החדגווניים בבית החולים. עיצב את התפאורה היפה - ארז יניב-עננים, שמיים, עץ יבש ופסל של כלב.ערך את המוזיקה המתאימה דורי פרנס שגם תרגם את המחזה. לתלבושות אחראי אורן דר ולתאורה עדי שימרוני.
לראות או לא לראות: חוויה גדולה של בימוי נהדר, משחק מעולה והמלצה חמה לראות את ההצגה.
