בבית שלנו יש המון פריטים ומוצרים. לפעמים אנו לא יודעים אפילו כמה. האם פעם ניסיתם לספור אותם? בטוח שלא, שהרי יש לכם בטח עיסוקים קצת יותר מעניינים. האם אתם יודעים שחלק לא קטן מהפריטים שיש לכם בבית, כלל לא מתאימים ואו לא נוחים לשימוש.
הדבר מוזר, שהרי את רוב הפריטים בבית, אתם הם אלה שבחרתם לקנות ולכן נשאלת השאלה הכיצד?, האם אנו לא יודעים להבחין בין טוב או רע, או אולי פשוט זה חלק מהעניין שאין זהות אינטרסים בין רצון היצרן לבין הנוחיות שלנו. לא מדובר כאן על משהוא מכוון או במזיד, אלא שנקודת ההסתכלות של שני הצדדים, לא תמיד חד ערכית וזהה. על-מנת להבהיר טוב יותר את הסוגיה אתן שתי דוגמאות קטנות.
הראשונה באה מתחום קופסאות האחסון מפלסטיק אשר, נמצאות בשפע בכל ארון ואו בתוך כל מקפיא ומקרר. מי לא מכיר קופסאות אלה. האם כולם מרוצים מהן? האם אצל כולם הן מסודרות אחת בתוך השנייה בארון, באותו אופן שאנו קנינו אותן בחנות? האם לכולן יש מכסה?. מאחר שהתשובה היא ברורה, נשאלת השאלה, איפה כאן הקאצ' ? - הקאצ' הוא בראייה שונה של היצרן ושל הצרכן.
היצרן מסתכל, במיוחד בתחום הפלסטיקה, ששם מחיר המוצרים הוא זול במיוחד, גם על עלויות השינוע וההפצה. כל תוספת עלות במוצרי נפח אלה, מייקרת את המוצר באחוזים ניכרים ולכן הוא מקדיש מחשבה וזמן לנושא. ליצרן נוח יותר לייצר מוצר אשר הוא יכול להכניס אחד לשני ובכך "לחסוך מקום ועלות".
מחשבה זו נראה שלא תואמת תמיד את רצון הלקוחות ואכן לאחרונה ירד הביקוש לקופסאות אלה והצרכנים למודי הניסיון, מעדיפים לרכוש סוג אחד של קופסאות באותו גודל או מידה ועם מכסה אחיד, אשר עושה סדר והיגיון בארון, תוך מתן עדיפות ברורה לצורה המלבניית.
השנייה - באה מעולם המוצרים של איקאה, שם ניתן דגש רב לעלויות ההפצה של המוצרים, גם על-מנת להציע אותםב זול, אך בעיקר להגדיל את שיעור הרווח האדיר, שיש להם ממכירה של כל פריט (שיעור הרווח הגולמי לפריט, יכול לנוע בן 40-70%%).
בהקשר זה, נדיר יהיה למצוא באיקאה לשתייה חמה, עם ידית או בשפת הכלים, "אוזן", שכן המוצרים שם נכנסים אחד בתוך השני.
אם נראה כוסות עם אוזן, אזי מידת הנוחות שלהם מוטלת בספק, כי בקושי ניתן להכניס שם אצבע אחת וגם היא לא עבה במיוחד. ולכן בכל פעם שאתם עומדים פריט לבית, חישבו גם על מידת התאמה שלו להרגלי החיים שלכם ולא רק למידת האטרקטיביות שלו במחיר ואו בשילוט בנקודת המכירה.
