|
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
יציאת מצרים, והיציאות שהוחמצו
|
עשר המכות של ידו החזקה של הקב"ה כבר מתהלכות בעולמנו כמעט בכל פינה. האם נדע שתפקידנו אינו מתמצה ביציאה מעבדות לחירות וממוות לחיים, אלא ממשיך בהליכה מהירה כשמשארותינו על שכמנו (מנות קרב בקופסאות שימורים) אל עבר הגאולה השלמה? הנדע לא לשבת ולנוח?
|
|
|
|
|
|
| במהלך ההיסטוריה היו עמים נוספים שיצאו מעבדות לחירות. הם ראו בחירותם מטרה, ולא הלכו במהירות אל יעד ברור ומוגדר, אל מטרה מסומנת, כפי שהלכו יוצאי מצרים. במידה רבה חירותם כשלה, משום שלא הייתה לה מטרת אמת. לא נותר ממנה הרבה פרט לעצם הסגידה לפסל החירות שבפתחה של מנהטן | |
|
|
|
|
גם בספר שמות וגם במשנה תורה - התורה מדגישה שיציאת מצרים הייתה בחודש האביב, ומורה שיש להקפיד לחוג את חג המצות דווקא בחודש האביב. אינני רואה מה עניין האביב ליציאת מצרים מלבד הזכרתו האקראית במכת ברד (נשים לב! תרגומו של האביב בתורה אינו spring". האביב הוא השעורה הבשלה, כפי שנאמר: 'כי השעורה אביב'; 'אביב קלוי באש גרש כרמל תקריב את מנחת ביכוריך'). האביב מתקשר בתודעתנו דווקא לכניסה לארץ ולמנחת העומר מן השעורה הבשלה שיש להביא למחרת הפסח, בט"ז בניסן, ולספירת העומר שבעקבותיה. התורה טרחה אפוא להצמיד את חג הפסח וחג המצות לחג האביב ולמנחת האביב, לומר לנו שעלינו לשמור לדורות על הקשר בין יציאת מצרים לבין המנחה הראשונה מתבואת הארץ, שבה אנו חוגגים ומודים לה' על שנתן לנו את הארץ הטובה הזאת.
טרחתה של התורה בסמיכות זו, במצוות 'שמור את חודש האביב ועשית פסח', מלמדת שהקשר בין יציאת מצרים לכניסתנו לארץ וירושתנו אותה אינו דבר המובן מאליו. ואכן, לפנינו שני ערכים שונים, ולכאורה כל אחד מהם מתקיים בפני עצמו. יציאת מצרים מבטאת את ערך היציאה מעבדות לחירות, וערך זה עשוי להתקיים גם אם בני ישראל יישארו במדבר, יגיעו לארץ אחרת או יתפזרו להם לארבע רוחות השמים. דוגמה לכך היא שילוח הגר וישמעאל מאוהלו של אברהם. בעת בריחתה של הגר מאוהל שרה בעת שהייתה בהריון, הבטיח לה מלאך ה' שבנה יהיה חופשי ויֵצא לחירות. ה' קיים את הבטחתו, וציווה על אברהם לשלח את ישמעאל המדברה. תלאות הצמא של הגר וישמעאל במדבר וההתגלות ונס הבאר שזכו להם מאת ה' מזכירים לא במעט את תלאות בני ישראל במדבר ביציאתם ממצרים. אך ההשוואה בין ישמעאל ליוצאי מצרים מחדדת דווקא את ההבדל ביניהם: ישמעאל נותר במדבר. אצל יוצאי מצרים המדבר היה תחנת ביניים. כעבור דור אחד הם הלכו לארץ כנען.
במהלך ההיסטוריה התברר שהיתקעותו של ישמעאל במדבר לא הייתה בהכרח דבר רע. בני בניו, הנבּטים, פיתחו מעצמה כלכלית אדירה שידה הייתה בכול, מארצות הפרת והחידקל ועד צפון-מערב אפריקה. הם הובילו שיירות של בשמים ושל זהב בדרכי המדבר הידועות רק להם, וחלקו את השלל גם עם הסוחרים וגם עם שודדיהם. במהלך ההיסטוריה היו עמים נוספים שיצאו מעבדות לחירות. הם ראו בחירותם מטרה, ולא הלכו במהירות, מצוידים במצה שאין להחמיצה, אל יעד ברור ומוגדר, אל מטרה מסומנת, כפי שהלכו יוצאי מצרים. במידה רבה חירותם כשלה, משום שלא הייתה לה מטרת אמת. לא נותר ממנה הרבה פרט לעצם הסגידה לפסל החירות שבפתחה של מנהטן ותרבותה.
לעומתם, יוצאי מצרים ממשיכים בהליכתם המהירה גם אחרי שיצאו לחירות. הם הולכים להר סיני ומשם, כעבור דור, לארץ חמדת ה', שהובטחה לאבותיהם. לדורות עולם יוסמכו יום יציאת מצרים ויום הקרבת העומר זה לזה. לשון אחרת: בליל חגיגת החירות, ליל הסדר, עם תום סעודת החירות, יפתחו הסועדים את דלת ביתם לקראת המשך דרכם אל גאולת האמת בירושלים, בהר המוריה. זו עדיין לא הגיעה בחג החירות הקדמון.
|
|
פורענות נוספת אירעה את אבותינו בתשעה באב, בשנת תרע"ד. ביום זה (1.8.1914) פרצה מלחמת העולם הראשונה במלוא עוזה. מאות אלפי יהודים נהרגו בה בחזיתות השונות, וקהילות רבות באירופה חרבו. אך באותה מלחמה הייתה גם שעת רצון גדולה, כאן בארץ ישראל. זו נכבשה מידי הטורקים, והצהרת בלפור החלה להניע את גלגלי ההיסטוריה היהודית מחדש. אך יציאת אירופה של היהודים מקהילותיהם החרבות נדדה לארצות הברית. בשנות הרצון המעטות, עד שלא נסגרו שערי הארץ, הגיעו הנה יהודים רבים - אך הם היו מעטים מכדי כובד משא הגאולה. ארנסט בווין והלורד מוין החליפו את בלפור, שערי הארץ נסגרו, והתוצאה ידועה.
אפשר שבימים אלו אנו עומדים לפני שעת רצון נוספת. עשר המכות של ידו החזקה של הקב"ה כבר מתהלכות בעולמנו כמעט בכל פינה. האם נדע שתפקידנו אינו מתמצה ביציאה מעבדות לחירות וממוות לחיים, אלא ממשיך בהליכה מהירה כשמשארותינו צרורות על שכמנו (מנות קרב בקופסאות שימורים) אל עבר הגאולה השלמה? הנדע לא לשבת ולנוח בעת יציאתנו הבאה לחירות ולחיים עד שיחמיץ חלילה בצקנו? הנדע לפתוח את הדלת בתום הסעודה, ולא כדי להמתין לאליהו שייכנס לחלק לנו אגוזים ולשתות עמנו יין, אלא כדי לצאת בעקבותיו אל דרכה המפרכת של הגאולה?
|
|
הר"י אברבנאל, שנמנה עם מאות אלפי מגורשי ספרד, מרחיב בכתביו על הקשר ההיסטורי בין טראומת הגירוש לבין תאריכו, תשעה באב שנת רנ"ב. הוא רואה בו אסון הממשיך את גזרות הפורענות הרבות שאירעו את אבותינו ביום זה.
שמא, מנקודת מבט שונה, אפשר לראות בכך לא קשר היסטורי אלא 'טעות' היסטורית. שמא התאריך המתאים לגירוש ספרד היה כבסיפורו של ביאליק, 'החצוצרה נתביישה', גירוש בי"ד בניסן (או בט"ו בו), וכפי שנאמר ביציאת מצרים: "כְּשַׁלְּחוֹ כָּלָה גָּרֵשׁ יְגָרֵשׁ אֶתְכֶם מִזֶּה".
שלא כר"י אברבנאל, שגלה לאיטליה, לסיציליה ולקורפו, דומה שהיו לא מעטים שקראו את גירוש ספרד כדברינו, כ'יציאת ספרד' אל ארץ חמדה שנשבע ה' לאבותינו. משפחתו של מרן, רבי יוסף קארו, בעל ה'שולחן ערוך', שהיה ילד צעיר בעת הגירוש, כיתתה את רגליה מעיר לעיר ומארץ לארץ עד שהשתכנה בעיר צפת. עוד רבים ממגורשי ספרד הגיעו אליה. ביניהם רבו של מרן, רבי יעקב בירב. מעטים אחרים, דוגמת רבי לוי אבן-חביב, המהרלב"ח, הגיעו עד ירושלים. במבט מאוחר, אולי ניתנה רשות לעין לראות משהו ממבטו של מגיד מראשית אחרית. שנים ספורות אחרי גירוש ספרד השתלטה האימפריה העות'מאנית על המזרח התיכון ומעבר לו, ובתוכו גם על ארץ ישראל. הסולטנים הטורקים הראשונים אהדו את היהודים, ובעקבות השתדלותם הברוכה של דונה גרציה ושל דון יוסף נשיא כעבור דור אחד היו סולימאן המפואר ובעיקר בנו סלים ומוראד שאחריו מוכנים ללכת לקראת היישוב היהודי בארץ ישראל באמצע המאה הט"ז, ואולי אפילו עד אוטונומיה לשלטון יהודי בטבריה. אך היהודים בה היו מעט, ולא הצליחו להרים את האתגר שהונח לפתחם. קדם לכך מפעלו של רבי יעקב בירב לקומם מחדש את הסמיכה ואת הסנהדרין, שממנה תצא תורה לכל ישראל, וגם הוא דעך. אך מבית מדרשו של מרן רבי יוסף קארו שהיה אחד מארבעת היחידים שנסמכו להוראה, יצא מפעל תורה שחיבר מחדש את כלל ישראל.
מפעלי תקומת ישראל שבאותו דור דעכו בזה אחר זה, ובהם גם חזונו המשיחי של האנוס מפורטוגל, שלמה מולכו, בין השאר בגלל שמגורשי ספרד נותרו במדבר כְדור יוצאי מצרים, בלי להמשיך לארץ אבותיהם. הם המשיכו לאיטליה ולפולין, ליוון ולטורקיה, ולא עשו את הצעד המתבקש הנוסף. כך נתקיימה בהם יציאת מצרים בחמה שפוכה ולא ברחמים גדולים.
וְהוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מִן הָעַמִּים... אֲשֶׁר נְפוֹצֹתֶם בָּם בְּיָד חֲזָקָה וּבִזְרוֹעַ נְטוּיָה וּבְחֵמָה שְׁפוּכָה. וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם אֶל מִדְבַּר הָעַמִּים... מֵאֶרֶץ מְגוּרֵיהֶם אוֹצִיא אוֹתָם וְאֶל אַדְמַת יִשְׂרָאֵל לֹא יָבוֹא וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי ה' (יחזקאל כ').
|
|
| תאריך:
|
18/04/2011
|
|
|
עודכן:
|
18/04/2011
|
|
יעקב מדן
|
|
יציאת מצרים, והיציאות שהוחמצו
|
|
נהג המעוניין להימלט ממעבורת-הפקקים הידועה כמכונית (גם צמחונים כמוני לא נוסעים בריקשה אורגנית), ובאותה הזדמנות לעקוף את רולטת התאונות - מה יש לו בחייו? רק אוטובוס ורכבת. אלא שהאוטובוסים בארצנו צפופים כמו אזוב, ואילו הרכבת, כפי שחשפה השבוע תוכנית התחקירים '360', היא גוף מושחת ומופקר עוד יותר ממה שידענו. למעשה, מי שצפה בתחקיר של '360' התרשם שבטיחות הנוסעים איננה נר לרגליה של רכבת ישראל, ואף בקושי גחלילית לרגליה.
|
|
|
|
|
כבר שנים שר' (השם המלא שמור במערכת) עושה עסקים באפריקה. מלחמות מעולם לא הפחידו אותו. בשנות ה-90 הוא חרש את סיירה-לאון. בשנים האחרונות הוא מייבא ציוד כבד מאירופה לחוף-השנהב. החיידק האפריקני, אומרים החברים, דבק בו קשות. עד לאחרונה נראה היה שאין כוח בעולם שיוציא אותו משם. עד לא מזמן הייתה עדיין חוף-השנהב, למרות המלחמה, סוג של גן עדן אפריקני. אולם בתחילת השבוע חש ר' שהמלחמה סוגרת אפילו עליו. ברחובות אביג'אן התנהלו קרבות עקובים מדם בין תומכיו של הנשיא הנבחר, אלאסן וואטרה, לבין נאמניו של לורן גבאגבו, אשר מאז הבחירות בנובמבר האחרון סירב בעקשנות לעזוב את תפקידו.
|
|
|
|
|
מאז סיבוב השערים בבוקר יום חמישי (כ"ט באדר א') ועד היום - באופן רצוף, מבוא שער השלשלת ורוב השערים הנוספים בהר-הבית חסומים לתנועת יהודים על-ידי מחסומים משטרתיים ללא סיבה מוצדקת. הגבלת תנועה שרירותית ולא חוקית. הכניסה והמעבר ברחוב מותרים לערבים ללא כל פקפוק בכך, אך ליהודים אסור.
|
|
|
|
|
הראשון הוא ליל הסדר תש"ח 1948. הייתי אז ילד כבן עשר. חודש אפריל 48 היה אולי הקשה שבכל חודשי מלחמת העצמאות. יישובים יהודים נפלו בידי הערבים, בירושלים בגוש עציון ועוד, ואיום הפלישה של צבאות ערב, לאחר יציאת הבריטים עוד הוסיף על האיום. הסדר נערך, כרגיל, בצריף חדר האוכל הישן.
|
|
|
|
|
היה זה קיץ תשס"ז (2007) והיחידה שלי התאמנה בצאלים לקראת תעסוקה מבצעית. ביום השני של האימון הגיעו אלינו ואוצ'רים להשכרת רכב. מניסיון מר, לרכבים השכורים אצלנו ביחידה יש נטייה קבועה ולא מוסברת 'להיעלם' בימים הקריטיים שבאמת צריך אותם. הם בדרך כלל נמצאים מאוחר מדי אצל אחד הרס"פים, שתמיד יסביר לך ש"מישהו-הביא-לי-את-האוטו-למשימה-מאוד-דחופה-ולא-אמר-לי-לאן-להחזיר". הפעם, כדי להקדים רפואה למכה הודעתי למג"ד שאני יוצא למשוך את הרכב על שמי. אנחנו אומנם מכירים את החיים, וגם את הרס"פים, כדי לדעת שזה לא יעזור. אבל לנסות צריך.
|
|
|
|
|
