לפני כמה שנים התוודעתי לכתב עת - מגזין - נפלא, בשם 'ארץ אחרת'. דומני שהיה זה ידידי בארי צימרמן, הכותב כאן כל שבוע, שקישר אותי אל כתב העת. בארי, שגם מכהן כחבר המערכת, הבטיח לי שזוהי ארץ אחרת. גם כלשונה, לאמור כותבים מצוינים, שאינם סוגדים למולך הרייטינג המשחית, והם ממש אחרים בין העיתונאים והכתבים המצויים. וארץ אחרת, כדימוי. דימוי כפול מבע, הן כתיאור כאוב ואמיתי, יורד חדרי בטן הייתי אומר, של חיינו בארץ. והן כארץ נכספת, העומדת כביכול מעבר לסף, אך נראה שאנחנו רק מתרחקים ממנה.
בCלוגו של כתב העת נכתב בין השאר: 'ארץ אחרת' הוא כתב עת ישראלי עצמאי שבו שותפים ישראלים מכל המגזרים ומכל העולמות המרכיבים את החברה. המגזין שם לעצמו מטרה לחולל דיאלוג בין כל חלקי החברה הישראלית ועם המרחב שבו היא מתקיימת. מטרת הדיאלוג היא להפוך את ישראל למקום מפגש הציוויליזציות במקום למקום התנגשותן.
במבי שלג, עיתונאית מתוות דרך והוגת דעות, עורכת כתב העת והמייסדת, עם אחרות, מתכוונת 'ישראלים מכל המגזרים' ממש. ערבים ויהודים, עניים ועשירים, חילוניים גמורים ומחדשי יהדות לזרמיהם. ליברלים ושמרנים, חסידי ארץ ישראל השלמה, אקדמאים ועמך. כשאני גיליתי את 'ארץ אחרת', זה היה כבר לאחר שיצאו יותר מ-30 גיליונות.
נדהמתי מעושר הנושאים שכתב העת הקיף ותקף. חיפשתי אותו בספריות של הקיבוץ ושל בית הספר, ולצערי לא מצאתי. יש לי הרושם שספרנים מחנכים והממונים על החינוך, לא קלטו עדיין את חשיבותו של כתב העת. וחבל! ב-61 החוברות שיצאו עד עתה צבור עושר מסחרר של עיסוק מעמיק רציני ופתוח במכאוביה העמוקים ביותר של החברה הישראלית.
לפני זמן קצר הגיעני הגיליון האחרון. כותרתו 'קרועים - ישראלים עם דרכון גרמני', והוא עוסק בנושא הכול כך כואב של אזרחות ישראלים בגרמניה. בדיוק במורסה הצורבת הזו עוסק 'ארץ אחרת'. הגיליון הזה יצא במשותף עם 'יֶקִינתוֹן', ביטאונם של יוצאי גרמניה. וחבורה מצוינת של בעלי דעות ועט מתמודדת עם המורסה הזו, מכל כיווניה. הנה דוגמה לפתיחים של העורכת במבי שלג: 'גיליון זה עוסק בתופעה שתפסה תאוצה בעשור האחרון: ישראלים המוציאים דרכונים אירופיים בכלל ודרכונים גרמניים בפרט. עד לפני כשני עשורים הרעיון להוציא דרכון גרמני בנוסף לזה הישראלי היה מעביר חלחלה בגוום של רוב הישראלים. אך כפי שקבעו הרומאים: "הזמנים משתנים ואנו עמם".
לגמרי במקרה כתבתי למשורר חיים גורי על פרשה כאובה שאירעה בקיבוצי בראשית שנות הששים. חבר מן המייסדים, יקה כמובן, יוצא גרמניה, ביקש לחדש את אזרחותו הגרמנית. הקיבוץ עבר טלטלה רגשית אדירה. וחיים גורי השיבני: אלישע, אלישע, מאה אלף ישראלים ביקשו או זכו כבר בדרכון גרמני. שיחת הקיבוץ לא אסרה עליהם את המעשה הזה. ,וסיף על אלה את צאצאי הניצולים, עולי פולין, רומניה, צ'כיה ועוד.. אפשר למות גם מבושה. תודה על עוד סיפור. שלך - גורי..
זה לא רק שאני ממליץ על כתב העת הזה, זה גם לא בלבד שאני מצפה לו בכיליון עין ולב - זה הרבה יותר. זהו כתב עת שחובה שיהא מצוי על כל שולחן בקיבוצים, על כל כוננית, על כל כרית לשנת הלילה. רוצו לקראו!
