רחוב שדרות שאול המלך במרכז תל אביב הוא ציר תנועה מרכזי המחבר את מפגש הדרכים בגין ונמיר במזרח, ורחוב אבן-גבירול במערב. הוא משופע באתרי ובמוסדות תרבות למיניהם, בין השאר שוכנים בו: מוזיאון תל אביב לאמנויות, הספרייה המרכזית של תל אביב "בית אריאלה", תיאטרון "הקאמרי", בית האופרה, אולם צוותא ועוד. לא רבים יודעים כי רחוב "תרבותי" זה הופך בשעות היום לרחוב נרקומנים.
עשרות נרקומנים המכורים להרואין ולסמים קשים אחרים, מגיעים מדי בוקר למרפאה לנגמלי סמים הפועלת בשיתוף בית-חולים איכילוב, עיריית תל אביב, משרד הבריאות וגורמים נוספים. המרפאה נמצאת בסמוך לרחוב שאול המלך, לא הרחק מבית חולים איכילוב, ובה הם מקבלים, באישור משרד הבריאות, תחליפי סם מסוג מתדון ודומיו וזאת על-מנת שלא יפתחו תופעות התנהגותיות שליליות שהציבור מכיר אותן בשם "קריז", ותפקודם יהיה נורמטיבי יותר.
חלק מהנרקומנים בוחר להמשיך את היום באזורים שונים ברחוב שאול המלך ובעיקר במתחם לונדון-מינסטור ברחוב שאול המלך פינת אבן-גבירול. הנרקומנים שוהים שם במשך שעות, יושבים בבתי הקפה ובמסעדות, וכן ליד תחנות האוטובוסים הסמוכות לבתי הקפה, מרבים לצעוק ולדבר בקול רם, ויש שנרדמים על השולחנות.
בעל בית-קפה ברחוב אומר: "נגרמים לי נזקים כלכליים מהנרקומנים, שיושבים בבית-הקפה שלי. הם לא קונים הרבה, 'תופסים שולחן' במשך שעות, מרבים לדבר בקול רם, לצעוק ולהתווכח עם חבריהם הנרקומנים. התנהגותם זו לעיתים 'מבריחה
לקוחות' ואני חסר-אונים. נגרם לי נזק, אבל אין לי לאן לפנות ואיני יכול למנוע מהם - לא חוקית ולא מוסרית - לשבת בבית הקפה. אני גם חושש להתעסק איתם מחשש לתגובה אלימה מצדם".
כותב שורות אלה נמצא ועובר לעיתים קרובות ברחוב שאול המלך ויכול לקבוע בוודאות כי מדובר בתופעה יומית די קבועה. מדובר בעשרות בודדות של נרקומנים, לעיתים פחות מכך, אבל הם בולטים בשטח וניתן לזהותם בנקל: העיניים הבורקות, המבט הקפוא הישנוני-משהו והדיבור הקולני.
אין אפשרות לא מבחינה חוקית ולא מוסרית לגרש את הנרקומנים ממתחם לונדון-מינסטור כל עוד אינם עוברים על החוק. בעלי בתי-עסק במתחם נאלצים להשלים עם המצב.
