מצלמות או מסחטות

"אין כל סיבה לפניקה שאחזה בציבור הנהגים", אומר לנו השר לביטחון הפנים, יצחק אהרונוביץ'. "התקשורת מנפחת את העניין מעבר לכל פרופורציות. מדובר בסך הכול באכיפה באותם מקומות שבהם אירעו תאונות קשות. נכון שהם (המשטרה) רצו מצלמות בכביש 2 (כביש החוף) ובכביש 1 (ירושלים–ת"א) ולא אישרנו להם. אנחנו נחושים להילחם בתאונות הדרכים בכל הדרכים העומדות לפנינו".

"מאיפה לקחו את כל הנתונים המופרכים?!" תוהה-מזדעק גם מנכ"ל המשרד לביטחון הפנים, יעקב גנות. "הצבנו את המצלמות באותם קטעים שלגביהם יש נתונים סטטיסטיים ברורים על מספר רב של תאונות דרכים קשות שהמהירות מהווה אחד הגורמים להן. בשלב זה נציב רק 60 מצלמות".

זו לא הפעם הראשונה שבה מציבים מצלמות מהירות בארץ. לאורך כביש 4 (כביש חיפה–ת"א הישן) יש כמה מצלמות והיו שם תאונות קשות ואילו לאורך כביש החוף אין מצלמות ושם לא נרשמו תאונות רבות. זה לא סימן שהמצלמות לא תורמות להפחתת מספר התאונות?

"אני הקמתי את מערך המצלמות בכביש 4 עוד לפני 14 שנה. המערכת הזאת שינתה באופן דרמטי את הרגלי הנהיגה בכביש ונרשמה שם ירידה דרסטית בתאונות. אי-אפשר להתווכח עם העובדות. בכביש 2 לא הצבנו מצלמות כי הכביש הזה פתוח יותר, נוח לנהיגה והסיכויים לתאונות בו הם פחותים".

ציפיתם לביקורת כה נוקבת מצד האזרחים החשים כי סוחטים אותם וחולבים מהם הכנסות לקופת המדינה?

"התקשורת היא זו שמלבה את האש ומטעה את הציבור. הביקורת באה מכמה עיתונאים. ראיתי כתבה בטלוויזיה שבה האזרחים דווקא בירכו על הפרויקט. פרסמו שההכנסות הצפויות יהיו בשיעור 900 מיליון שקל. מאיפה לקחו את הסכום הזה? זורקים נתונים ללא כל בסיס. ברור לחלוטין שזו פונקציה של מספר הדוחות, כמות המצלמות, מיקומן וסף האכיפה. אנחנו לא נתעסק בגביית הכסף ולא נמדוד את ההצלחה בסכום שייגבה. הצלחה תיחשב ברגע שהנהגים יגלו את המצלמות, יורידו את הרגל מהגז והתאונות יימנעו".

בדרך כלל לתאונות מהירות יש נסיבות נוספות. מדוע לא נלחמים בנהגים המשתוללים על הכביש, חותכים בין המסלולים, עוקפים בפס לבן או לפני מעברי חציה או לא עוצרים בתמרור 'עצור'? הם הגורמים האמיתיים לתאונות, לא הנהג הנורמטיבי שעלול ליפול קורבן להחלקה רגעית.

"משטרת ישראל אוכפת את החוק לא רק באמצעות מצלמות. יש מערך של אלפי שוטרים שאוכפים את מכלול העברות שציינת".

מדוע לא להציב מצלמות וידאו בקטעי כביש עם פס לבן?

"תשאל את רשות הבטיחות. זה התחום שלהם".

מתברר כי בישראל אין גוף אחד שמטפל בכל נושאי התנועה. משרד התחבורה ממונה על התשתיות אבל גם על קביעת מהירות הנסיעה בכל קטע כביש. אגף התנועה של המשטרה הוא זה שמחליט מה יהיה סף האכיפה. הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים ממונה על התמרור ברשויות המקומיות, והאוצר קובע בסופו של דבר כיצד יתוקצבו כל הגופים האלה ומה יהיה, למשל, שיעור המס על אביזרי בטיחות חיוניים. גנות, שבעבר שימש מנכ"ל משרד התחבורה, ניסה כמיטב יכולתו להוריד את שיעור המס על אביזרים כמו חיישנים המתריעים מפני התנגשות ומערכות בלימה חדישות. "זה חלק מהמאבק בתאונות", הוא אומר.

אבל אז באים פקידי האוצר, שרואים כל דבר דרך השורה בתקציב...

"לא, לא תוציא ממני מילה רעה עליהם. תפקידם לשמור על קופת המדינה ביעילות. ברגע שאתה בא אליהם עם מכשור חדיש, מוצדק יעיל וחכם, הם יבואו לקראתך. אני לא זוכר שלא נענו לפניותינו להוזיל אמצעי בטיחות חדשים".

מדוע שההכנסות מהפרויקט ייכנסו לאוצר המדינה ולא יוקצו במישרין למלחמה בתאונות הדרכים, לשיפור התשתיות, לגדרות בטיחות, להרחבת כבישים, לתאורה? יש המון מה לעשות בתחום.

"תאר לעצמך מה יאמרו אם המשטרה תיקח את הכסף לעצמה. יגידו שהקימו את הפרויקט כדי לאסוף כסף מהמסכנים כדי לכסות את החוסר בתקציבה. אני דווקא חושב שנכון שהאוצר הוא זה שיקצה לפי בקשותינו את הכסף לתשתיות, לחינוך, להסברה".

לצד הגורמים הרשמיים הפועלים לצמצום הקטל בכבישים ישנם גופים וולונטריים כמו 'אור ירוק'. העמותה עוסקת בעיקר בפעולות חינוך והסברה ובשנים האחרונות אף מובילה קמפיין שנוי במחלוקת נגד הממשלה בעיקר בגין הקיצוץ בתקציב המלחמה בתאונות הדרכים. חלק מהקמפיין כוון ישירות נגד שר התחבורה ישראל כ"ץ, יש אומרים בשל שיקולים פוליטיים של מנכ"ל העמותה שמואל אבואב המזוהה עם קדימה.

אבואב, המכחיש כל שיקול פוליטי, דווקא מברך על פרויקט המצלמות, אך אומר שראוי להתמקד במקומות שבהם יש סכנה ממשית לתאונות קטלניות.

"צריך להציב מצלמות למשל במפגשי כבישים עם מסילות ברזל. בשנה שעברה פרצו יותר מ-400 נהגים את מחסומי הרכבת. זה לא משהו שולי. כולם יודעים מהם המפגשים הללו. מקום נוסף הוא הצמתים שנהגים חוצים באור אדום. ב-2010 היו 1,734 תאונות בגלל כניסה לצומת באור אדום. המקום השלישי הוא אותם קטעי דרך המחייבים הורדת מהירות בגלל תשתית רעועה, עיקול או גורם אחר שבגללו ברור שאי הורדת המהירות עלולה להביא לתאונה קשה. אם לא יציבו במקומות אלה, התחושה בציבור תהיה שעושים זאת כדי להעשיר את קופת האוצר".

המצלמות הנוכחיות הוצבו במקומות הנכונים?

"לא בדקתי את הפריסה ובהרבה מקומות אני שומע שיש חבלי לידה ובעיות. אם המשטרה תעבוד בשום שכל ובאחריות מקצועית זה יעבוד. אם לא, היא תיכשל והציבור יגיב בהתאם. הבדיקה תהיה קלה מאד וכך גם המחקר המלווה. בינתיים, 12 המצלמות הראשונות לא יביאו לשום אפקטיביות. אפשר יהיה לבדוק את הנתונים רק אחרי שיוצבו 60 המצלמות הראשונות. עשו זאת במדינות רבות".

אכן, במשרד לביטחון הפנים מצביעים על כמה ממדינות אירופה שבהן פעלו בדרך דומה והגיעו לתוצאות מרשימות. המשנה למנכ"ל המשרד לביטחון הפנים, אליעזר רוזנבאום, שולף מהארון העמוס בתיקי מסמכים ומחקרים נתונים על מה שקורה מעבר לים. "צרפת סבלה מגל של תאונות דרכים קשות במספרים גבוהים. הם הציפו את המדינה במצלמות אבל עשו זאת בצורה מבוקרת. בשנתיים האחרונות נרשמה שם ירידה של 30 אחוז במספר ההרוגים. גם הולנד החליטה לפעול בנחישות להורדת מספר ההרוגים בתאונות. הם אולי מהמתקדמים בעולם בתחום אכיפת החוק. בנוסף למצלמות המהירות הם מפעילים מערכות נייחות שבודקות את מהירות הנסיעה הממוצעת בקטעי כביש מסוימים. הן מודדות את הזמן שעובר נהג מתחילת הקטע ועד סופו ורואות באיזו מהירות ממוצעת הוא נסע. כמובן שזה אפשרי רק אם הנהג 'לכוד' באותו קטע דרך ולא יכול לרדת מהכביש. בנוסף לכך הם מפעילים מערכות ניידות, מעל גשרים ובעיקולי דרך. הם מנהלים ממש מלחמת חורמה בעברייני תנועה".

עם זאת, רוב מדינות ה-OECD אינן רואות באכיפת המהירות המותרת גורם מרכזי בהפחתת מספר תאונות הדרכים. רק שלוש מהן החליטו ללכת בכיוון זה. בגרמניה, מהירות הנסיעה באוטוסטרדות כלל אינה מוגבלת. באנגליה כבר מפרקים את ששת אלפי המצלמות שהציבו שם ללא הבחנה. אחרי מיליוני דוחות, לא הושגו שם כל תוצאות חיוביות. להפך, הרשויות החליטו להעלות את מהירות הנסיעה המותרת. לדעת אבואב, הדבר נעשה משום ששם הגיעו למיצוי האפקטיביות ולשינוי נורמות המהירות הנהוגות. גם במדינות אחרות, כמו איטליה, העלו לאחרונה את מהירות הנסיעה המותרת בכבישים המהירים ל-150 קמ"ש.

מול כל התשבחות מצד הגורמים המעורבים בפרויקט, קשה להתעלם מהביקורת. הציבור נבוך מהסירוב הממושך של כל הגורמים, החל בראש אגף התנועה, ניצב ברונו שטיין, וכלה במנכ"ל המשרד גנות, לגלות מה יהיה סף האכיפה. המשנה למנכ"ל רוזנבאום אומר שבסופו של דבר ייקבע פרמטר המבוסס על תשתית הכביש והעומסים. "אני לא יודע אם זה יהיה 15, 20 או 25 קמ"ש מעל המותר. איש אינו מחפש איך 'לתקוע' את הנהג הישראלי".

עכשיו נהגים יצטרכו לנסוע עם העיניים על הספידומטר במקום על הכביש?

"לכן יהיה סף אכיפה. צריך להדגיש שסף אכיפה הוא לא המהירות המותרת. זה בא לענות על אותן 'החלקות' של נהגים נורמטיביים, קצת חוסר ערנות, קצת חריגה. לפני כל מצלמה יוצב שלט צהוב ובולט ומיקומה יפורסם ברבים, כך שהציבור ייווכח לדעת שאנחנו לא רוצים להכשילו. אני נוהג שנים רבות ומזמן לא קיבלתי דוח...".

עכשיו, עם המצלמות החדשות, אולי תקבל...

"יכול להיות, אם אחרוג – אחטוף!"

ד"ר משה בקר, איש הטכניון הנחשב למומחה מס' 1 בישראל לנושאי תחבורה, מקדיש עשרות שנים למניעת תאונות ולהפיכת ישראל למדינה בעלת תרבות מוטורית מודרנית. הוא ידוע בביקורתו המתמדת והנוקבת על מהלכי האכיפה וטוען כבר שנים רבות כי תאונות לא מפחיתים באמצעות מצלמות מהירות. תאונות מפחיתים באמצעות חינוך והסברה.

"יש הרוגים בתאונות יותר מבמלחמות, אבל בטלוויזיה תוכל למצוא עשרות תוכניות בישול, ריאליטי ומה לא, ואף לא תוכנית אחת שתלמד נהיגה נכונה, התנהגות ותגובה בכבישים ובדרכים. משום מה אומרים אצלנו 'בואו קודם נתפוס אותם, נקנוס אותם', במקום לחנך את הנהגים להתנהגות אחרת".

אתה מתנגד לפרויקט החדש?

"רמת היעילות של מצלמות המהירות היא נמוכה ביותר. אינני מדבר על מצלמות רמזור ששם הצבתן מתקבלת בברכה, אפילו באהדה, שכן בחציית צומת באור אדום התאונה היא ודאית וקטלנית. אבל כאשר מדובר במצלמות מהירות, הצבתן צריכה להיות באמת באותם מקומות שבהם הן ייצרו הרתעה ושינוי התנהגות ושמתרחשות בהם תאונות מהסוג הרלוונטי לנושא האכיפה.

"היו צריכים להפוך את הפרופורציות, ולהציב פי שניים מצלמות בצמתים. הרושם שלי הוא שהם מבקשים רק לאכוף מהירות ואת המצלמות בצמתים הציבו רק כדי לרכוש את אהדת הציבור, לרכך את התנגדותו ולהראות שעושים משהו נכון".

אתה מתעלם מהנתונים שמדברים על הצלחה גדולה בהורדת מספר ההרוגים במדינות שבהן הציבו מצלמות?

"הדבר החשוב הוא התאמת האמצעי למציאות הישראלית. הרבה אנשים שלא מבינים הרבה נאחזים בנתונים מחו"ל ובטוחים שזה יעבוד גם אצלנו. מדינות ה-OECD שמו לעצמן יעדים לאומיים להורדת מספר ההרוגים ב-50 אחוז. רק 3 או 4 מתוכן אימצו את פרויקט המצלמות. כולן הלכו לכיוון של הסברה בתקשורת, חינוך הקהילה, הכנסת אביזרי בטיחות, שיפורי תשתית והקמת גדרות בטיחות. בין כל המדינות האלה ישראל נמצאת במקום נמוך מאוד. מספר ההרוגים קטן ב-30 אחוז בלבד. בגרמניה הייתה ירידה גדולה מאוד ושם יש כבישים שבהם המהירות כלל אינה מוגבלת".

אם לא באמצעי אכיפה, איך בכל זאת מביאים לירידה הגדולה במספר ההרוגים?

"אין לזה קשר למהירות. יש לזה קשר לעליית מקדם הבטיחות בכלי הרכב, לכריות אוויר, מערכות כמו ABS לבלימה בטוחה או BSP. יש עוד גורם שמשפיע והוא הזמינות הרבה של כוחות הצלה המגיעים במהירות למקום תאונה ומצליחים להציל חיים".

בקיצור, אתה מסכים עם האמירה שהמצלמות הן חיפוש המטבע מתחת לפנס?

"יש בזה אמת מסוימת. אתה לא יכול להציב מצלמה במקומות שבאמת מועדים לפורענות, כמו עקומה או סיבוב ששם יש סכנה ברורה שכלי רכב הנוסעים במהירות מופרזת יסטו למסלול הנגדי, יתהפכו או ירדו מהכביש. יש בארץ כבישים, כמו כביש 4, שהם רוויי תאונות יחסית לנפח התנועה, לעומת כביש 2 שבו אין מצלמות. נהג היוצא מכפר-סבא לנתניה, והוא מאחר לפגישה, ייסע לאט בכביש 4 שבו מוצבות מצלמות אבל אחר כך, בין בית-ליד לנתניה, 'ירביץ' מהירות כדי להשלים את החסר. כך לא פתרנו את נושא המהירות.

"למעשה, רק 5 אחוזים מהתאונות נגרמים בגלל מהירות, ומתוכם רק אחוז וחצי בגלל מהירות שמעבר להגבלה החוקית. רוב תאונות המהירות נגרמות בגלל מהירות העולה על המתחייב בנסיבות התאונה. למשל, המהירות החוקית בשטח בנוי היא 50 קמ"ש, אך כאשר מבחינים בילדים המשחקים בכדור על המדרכה, גם 35 קמ"ש הם מהירות מופרזת. בנושא הזה לא עושים כלל פעולות חינוך והסברה. עם ישראל לא מחונך, בשל כל התרבויות שבו. צריך לחנך אותו, לפתח תוכניות שמנתחות תאונות ומראות מה הן עברות מסוכנות".

מה היית עושה כדי לאכוף את החוק על אותם נהגים עבריינים מועדים?

"קודם כול המשטרה חייבת לעבוד בשיטת עבודה שהציבור יזדהה איתה, כדי שאחוש שהיא אכן רודפת את אותם נהגים פראי אדם שמסכנים אותי, ולא רודפת אותי, הנהג הנורמטיבי. בסקנדינביה מודיעים על קיומה של מצלמה בצבעים של קרנבל ומציבים אותה מולך ולא כמו בארץ - מאחוריך, מוחבאת על איזה גשר או עמוד, כך שאתה נאלץ לעתים לבלום בפתאומיות כשאתה מבחין בה ומסכן את עצמך בכך. צריך להכניס מצלמות לתוך ניידות ולצלם את הנהגים שחותכים, עוקפים בפס לבן, את האופנועים שמגיחים בפתאומיות מימין ומשמאל ומסכנים אותך ואותם. ומה עם כלי רכב שנתקעים בנתיב השמאלי במהירות נמוכה? מה עם הולכי הרגל, ששיעור הנפגעים מקרבם רק עולה? אתה יודע ש-35 אחוזים מההרוגים הם הולכי רגל? מדוע לא להתקין 1,000 רמזורים על-פי דרישה (שבהם על הולך הרגל ללחוץ על כפתור כדי לקבל אור ירוק) במעברי חציה? אני אומר לכולם, בואו נחפש את הנושאים שבהם הקשר לתאונות הוא הגיוני, גם אם הגבייה תהיה יותר נמוכה. ההשפעה וההרתעה יהיו גבוהות יותר!"

"ניסינו", אומר המשנה למנכ"ל רוזנבאום, "אך עדיין לא נמצאה הטכנולוגיה שתאפשר לנו ללכוד במצלמה את עברייני הפס הלבן או שמירת המרחק. באשר למיקום המצלמות, אחרי בדיקה מקיפה ומעמיקה נבחרו אותם מקומות מועדים שבהם היו תאונות הקשורות לנושא המהירות. אנשי המקצוע הם אלה שהחליטו על הפרופורציות שבין מצלמות הרמזור למצלמות המהירות".

מה שהנהגים לא יודעים הוא שמצלמות הרמזור מתפקדות גם כמצלמות מהירות והן עלולות ללכוד נהגים שממהרים לחצות צומת כדי להספיק את הרמזור הירוק ועושים זאת במהירות גבוהה.

באשר להולכי הרגל, במשרד מבטיחים להגביר את בטיחות מעברי החציה ושוקלים כמה דרכים, ובהן מעברי חציה מוגבהים או צביעת פס לבן שיחייב עצירה מוחלטת לפני כל מעבר חציה.

בינתיים, מי שמרוויח מהפרויקט החדש הן אותן חברות המפתחות תוכנות GPS ואפליקציות התרעה על מיקום המצלמות החדשות. למשטרה, בניגוד לזמנים שבהם מגלי רדאר למיניהם הוצאו מחוץ לחוק, אין כל התנגדות. "אדרבה, שהמכשירים יתריעו, והנהגים יורידו את הרגל מהגז. העיקר שמספר התאונות ירד ושהפרויקט יוכיח את עצמו חרף הביקורת והמחלוקות".