את המושב השלישי, שעסק במעורבותם של לוביסטים ויועצי תקשורת בעבודת הכנסת, הנחה עידן קוולר. השתתפו בו ח"כ כרמל שאמה-הכהן (ליכוד) - יו"ר ועדת הכלכלה, השדלן בועז רדי, בעל חברת הלובינג והייעוץ אימפקט, תמי שינקמן ממשרד רימון-כהן-שינקמן, ערן טיפנברון, המשנה לעורך הראשי של אתר ynet, וכתב הארץ-TheMarker
צבי זרחיה.
הדובר הראשון היה בועז רדי, שהצהיר כי גם שדלנים מייצגים ציבור: "בוא ננסה להגדיר מה זה הציבור - הציבור גם משלם לי, נכון? אני מקבל משכורת. אם אני מייצג את הגופים הירוקים כשאני מייצג אותם סביב הרפורמה שמכונה בטעות 'רפורמת המרפסות' - אני מייצג את הציבור או לא? נכון, אני מייצג גם לקוחות כמו בנק לאומי. אבל כן - אני מייצג ציבור".
כמו-כן קרא רדי לאשר במהירות את כללי האתיקה המתגבשים לשדלנים, והציע להבדיל בין שדלן העובד "אינהאוס", בתוך גוף מסוים, ושדלנים להשכרה, העובדים עם שורה של לקוחות.
בהקשר זה, ועל-רקע הצעה לחשוף כל מסמך הנמסר לחברי כנסת משדלנים, הוסיף: "אם אתה רוצה שכל מה שניתן על-ידי לוביסט ייחשף - אז שכל דבר ייחשף. אם אני אתן מכתב בשם בזק זה יתפרסם, אבל אם בזק יעבירו ישירות ל
חבר כנסת - המכתב הזה יתפרסם? אם כן, המשמעות היא למעשה שתיבת הדואר של חבר הכנסת תהיה חשופה לציבור".
אחריו דיבר טיפנברון, בהצהרה שלפיה העורכים אינם לוחצים על כתביהם לסקר את הכנסת באופן רדוד. "אין שום לחץ מאף אחד במערכת", אמר. "הלחץ היחיד הוא זה שאנחנו מפעילים על עצמנו - הלחץ להגיע עם החומר המעניין ביותר. אם נוצרת פורנוגרפיזציה של הפרלמנטריזם, קודם כל צריך להאשים את חברי הכנסת", הוסיף.
"יש לא מעט פעמים שאנחנו מחליטים החלטה יזומה לקחת הצעת חוק וללוות אותה גם בשלבים המשעממים שלה - ומכיוון שמדובר באינטרנט, אני יכול לראות בכל רגע נתון כמה אנשים נכנסים לכל ידיעה בוויינט. ואני יכול לבשר לכם שמעט מאוד אנשים מתעניינים בעבודה פרלמנטרית".
עוד הוסיף טיפנברון: "בשנים האחרונות התגשם החלום הרטוב של כל מי ששונא תקשורת - יש פייסבוק, שהוא תקשורת בלי עיתונאים. יש לנו ראש
ממשלה שהכי אוהב להתראיין בפייסבוק. זה הכי קל לו. התוצאה היא דפי פייסבוק חסרי תוכן - או בעלי תוכן משמים, משעמם, שמעניין בקושי את בעל הדף. חומרים מרגשים הם חומרים מעניינים, ומה שלא מרגש, ומה שלא מפחיד או מצחיק או מהנה - לא קיים. למה אנחנו צריכים לפחד מהדברים האלה?.
"אני חש כאן בהרבה מאוד ביטויים של סלידה, סלידה מגורמים שהם בסך-הכל גורמים מתווכים - והעיתונות היא גם גורם מתווך. אין שום רע בתיווך. תיווך זה לא בהכרח סרסרות, זה דבר טוב, זה דבר שסותם כשלים, כשלי שוק או כשלי תקשורת. חברי הכנסת צריכים להפסיק להיות מובכים - זה בסדר גמור לקחת חומרים מלוביסטים, וזה בסדר גמור לתת חומרים לעיתונאים - כל עוד הדברים האלה שקופים לעיני הציבור". לדבריו, מנסיונו ככתב שהוצב בגרמניה, באירופה ישנה פחות שקיפות מבישראל. עוד הוסיף טיפנברון כי "זה לא הגיוני לסקר כרוניקה בכנסת".
ח"כ שאמה-הכהן, בתגובה לשאלה שהציג בפניו קוולר, הכחיש כי שדלנים עומדים מאחורי הצעת חוק שהגיש שזכתה לכינוי "חוק הפופקורן", שנועדה להגביל את מחירי החטיפים בבתי קולנוע. לדבריו, הבעיה נמצאת אצל חברי הכנסת, ולא אצל השדלנים, שבסך-הכל עושים את תפקידם. לדבריו, התקשורת צריכה לאתר ולבקר חברי כנסת שנכנעים ללחצי השדלנים ולסמן את דרכם אל מחוץ לבית הנבחרים.
שאמה-הכהן ניצל את הבמה גם כדי להצהיר את ההצהרה הבאה: "הלוביסטים הכי גדולים הם בתחום התקשורת - אם ראיתי חברי כנסת מתכופפים, זה בפני התקשורת". על כך השיב זרחיה: "איש ב
עיתון שלי לא מנע ממני לכתוב על הלוביסטים - כולל כאלה שעובדים עם העיתון שלי".
"חברי הכנסת מבינים עוצמה פוליטית - וללוביסטים יש כוח אפסי", הוסיף שאמה-הכהן. לדבריו, החלטות רבות התקבלו בכנסת ובוועדה שבראשה הוא עומד חרף מאמצים של לוביסטים לסכלן - כך למשל החלטות שהתקבלו בעניין שוק החברות הסלולריות. לדבריו, לחברי מרכז מפלגה יש השפעה גדולה "פי אלף" על חברי כנסת, בהשוואה להשפעתם של שדלנים. לדבריו, בשורה התחתונה חברי הכנסת פועלים על-פי "האינטרס הציבורי", גם אם בקבלת ההחלטה מעורבים לוביסטים. עוד הוסיף כי לטעמו ה"לוביסטים" המשפיעים ביותר הם התורמים לחברי הכנסת - שלעתים מסתירים את זהותם.
תמי שינקמן, שהובילה את הקמפיין להחזרת
גלעד שליט, הצהירה כי מי שמעוניין בסיקור תקשורתי צריך להסתנכרן על-פי שני הערכים המובילים את התקשורת, לטענתה: "מרגש" ו"סקסי". "כשאתה נאלץ לעשות מאבק, אתה צריך לעבוד על-פי הפרמטרים של התקשורת", קבעה. "מי שקובע מה ייקרא בתקשורת זה הציבור - וכדי להגיע לציבור אתה צורך את מה שהציבור רוצה לקרוא", הוסיפה.
המנחה קוולר חתם את הדיון במילים הבאות: "ככל שיהיה חינוך לעיתונאים בתוך המערכות ויפחיתו מאיתנו את הלחץ שבמסגרתו כל העלאה או קידום יהיו קשורים ביכולת להביא את הג'וק, את האייטם של שתי הדקות - אולי דברים יוכלו להיות טובים יותר".
יחימוביץ': הלוביסטים מכרסמים בדמוקרטיה
יושב-ראש מפלגת העבודה, ח"כ
שלי יחימוביץ', התייחסה בדבריה בעיקר להשפעתם של שדלנים על הדמוקרטיה הישראלית. "כשאני מופיעה לפני תיכוניסטים, אני מסבירה להם כמה אטרקטיבי להיות פוליטיקאי - ואני מנסה להנגיד את האמירה הזאת לרוחות הרווחות ברחוב, שפוליטיקה זה עסק מושחת ומגעיל, ואני מביאה אותם להכרה כמה מקסים ומיוחד הוא התהליך שבו האזרחים הולכים לקלפי ובוחרים את מנהיגיהם", פתחה.
"מדובר בתהליך שהוא בלתי נתפש במורכבות ובמוסריות שלו - העובדה שלכל אדם יש זכות לשים בקלפי פתק אחד, וכוחו שווה לרעהו, בלי הבדל גזע, מין עוני ועושר", המשיכה. "השיעור הבא הוא, דרך אגב, יופיו של מס ההכנסה", העירה.
השוויון המתגלם בבחירות, גרסה יחימוביץ', מופר ברגע שבו חברי הכנסת מעדיפים את האינטרס של החברות השולחות לכנסת לוביסטים על פני האינטרס הציבורי. "בסופו של דבר, מי יכול להרשות לעצמו להעסיק לוביסט? רק אדם בעל ממון רב", אמרה. "ומי לא יכול להרשות לעצמו? רוב אזרחי מדינת ישראל. כל השדרה של מעמד הביניים, אני לא מכירה מורה שיכולה לשכור לעצמה לוביסט, או משתכר שכר מינימום שיכול לשכור לוביסט, או אפילו איש הייטק.
"זו סיטואציה שהיא מהופכת למעשה לסיטואציה הדמוקרטית, שבה קבוצה קטנה מאוד, שיש לה אינטרסים מאוד מובהקים - 99% אינטרסים כספיים פרופר - מחזיקה כלי רב עוצמה שמקדם את האינטרסים שלה, על פני האינטרסים של הרוב.
"מי שיוצא לו להגיע לכנסת מדי פעם יכול לעשות לעצמו מבחן קטן ולשאול את עצמו באיזו ועדה מתקיים באותו רגע דיון בעל משמעות כספית גבוהה. פשוט תפתחו את הדלת של חדר הוועדה - אם הנוכחות מדולדלת, דעו לכם שדנים שם באינטרס של ציבור גדול מאוד. ואם אתם נכנסים לחדר ורואים שהוא מפוצץ באורחים, שאין מקום לשבת ואנשים נאבקים פיזית על כיסאות, הרבה אנשים מעונבים בחליפות יקרות, והחדר מהביל מאינטרסים - אפשר להרגיש את זה באוויר, דעו לכם שאם החדר מפוצץ באמת, סימן שמדובר בהרבה מאוד כסף, בדרך כלל של אדם אחד או קבוצת אינטרס אחת. זה קלאסי, אני לא ממציאה כלום.
"המראה הזה, שהוא כל כך בוטה, הוא נורא-נורא מקומם - כי באמת בכנסת נידונים דיני נפשות, וגורלם של בני אדם נגזר בכנסת ובממשלה, ולא רק סוגיית אירן או הסוגיה הפלשתינית. בכנסת דנים גם בענייני בריאות, חינוך, פרנסה בכבוד, קורת גג - ובכל פעם שמדובר בסוגיה שנוגעת לכלל האזרחים ולטובתם, אתם רואים השתתפות נמוכה מאוד, וכשמדובר באינטרס של בעל הון - אתם רואים השתתפות מאוד מאוד מוחשית.
"אני חושבת שזאת אחת התופעות המסוכנות לדמוקרטיה - יש כאן הטיה קשה מאוד של הצדק, השוויון וייצוג כלל האינטרסים של הציבור. אנחנו רואים מראות מאוד קשים, למשל חברת כנסת שנכנסת ומנהלת בלהט מאבק שלחלוטין לא נוגע לתחומי העניין שלה, ובתום הדיון מסתובבת ללוביסטית ושואלת אותה: 'לאן הולכים עכשיו, לוועדת הכספים?'. והלוביסטית עונה: 'לוועדת הכלכלה'...".
לדברי יחימוביץ', היא חזתה במצב שבו שדלנים מצעידים לוועדות קבוצות של חברי כנסת, ושם מורים להם כיצד להצביע פה אחד. לדבריה, השדלנים זיהו צורך אצל חברי הכנסת, ועל-רקע זה הם מספקים להם "תמורה שלא תסולא בפז", כהגדרתה. "יש כאן משהו מלא חורים, כמו מסננת או גבינה שווייצרית, שדרכו מחלחלים כל הזמן האינטרסים של בעלי ההון, שבדרך כלל באים בסתירה מוחלטת לאינטרס הציבורי", אמרה.
הדוגמה הקלאסית, אמרה יחימוביץ', היא המקרה של המאבק על אופן חלוקת רווחי הגז הטבעי. "בתקופת המאבק על רווחי הגז אי-אפשר היה ללכת בכנסת 20 מטר בלי להיתקל בעדרים של לוביסטים - והנה, למרות כל זה, חקיקת ששינסקי עברה. למה היא עברה? בזכות התקשורת. בזכות האינטרנט. בזכות זה שבוועדות יש מצלמות של ערוץ הכנסת. רק בזכות זה שהוטל זרקור על עבודתם של הלוביסטים, והלחץ שהופעל על חברי הכנסת תועד באופן אינטנסיבי. ואני חייבת לציין שני כתבים, צבי זרחיה ו
עמית סגל, שעוקבים אחרי תופעת הלוביסטים באופן קבוע", הוסיפה.
"ההשפעה של ההון זולגת לכל מקום - זולגת לתקשורת, זולגת בוודאי לעולם העבודה, להרגלי הצריכה שלנו, לכל החיים שלנו - ואנחנו רואים איך הכוח של ההון זולג אליו מההנהגה הנבחרת, וזה לא דמוקרטי", אמרה יחימוביץ'.
"התהליך הכלכלי שמדינת ישראל עוברת מטלטל אותה מבחינת אושיות הדמוקרטיה - הוא מקנה כוח לא סביר לקבוצה קטנה מאוד, שאיש לא בחר בה לשלוט ולהנהיג - והסיטואציה הזאת היא סיטואציה מסוכנת, שמערערת את היציבות שלנו - ועל כן כדי לקבל פרלמנט שמייצג את כל הקבוצות במדינת ישראל, צריך לנקות ככל האפשר את ההשפעות של ההון הגדול על העבודה הפרלמנטרית, כי במקום הזה נמצא חוסר השוויון וכרסום הדמוקרטיה, יותר משהוא נמצא בכל מקום אחר".
בפנייה לעיתונאים הוסיפה: "ככל שהשכר שלכם נמוך יותר וככל שהאופק התעסוקתי שלכם לוט בערפל, במקביל לכרסום במעמדו של האדם העובד, יש אנשים שמתעשרים מאוד מאוד - יש תופעה של העברת ההון מהרבים אל המעטים. והלוביסטים הם רק דוגמה אחת, יכולתי לתת דוגמאות מתחומים נוספים, משוק ההון למשל.
עוד אמרה יחימוביץ' כי היא מסרבת להצטרף לאלו הקוראים לשנות את שיטת הממשל. "אני חושבת שהנהייה האופנתית הזאת אחרי הדיבור על שינוי שיטת הממשל - לעתים קרובות אין מאחוריה שום דבר. זו לא השיטה, זו לא הרצפה שעקומה, זה הרקדנים שהם לא משהו. לשנות את השיטה בלי לשנות את התוכן זה להתחמק מטיפול במהות עצמה - ומי שאומר לי שאין משילות - זה משפט לא נכון, יש בעיה של עודף משילות. יש משילות יתר, ולכנסת יש חולשה אינהרנטית בגלל הממשלה. דעו לכם שלשחק בשיטת הממשל שלנו, שהיא לא רעה בכלל, לטובת הרפתקאות שאיש לא יידע לאן יובילו אותנו - תעשו לי טובה, ותעסקו בתכנים, ולא בשיטה".
הרשת, הכנסת והעיתונות הממוסדת
את המושב הרביעי של הכנס, שכותרתו "הרשת, הכנסת והעיתונות הממוסדת", הנחה ח"כ ניצן הורוביץ (התנועה החדשה-מרצ). השתתפו בו חברי הכנסת
אחמד טיבי (רע"מ-תע"ל) ונינו אבסדזה (קדימה), מו"ל כלכליסט
יואל אסתרון, הכתבים הפרלמנטריים עמית סגל (חדשות ערוץ 2) וספי עובדיה (
גלי צה"ל), יונתן לוי, מראשי מחאת האוהלים, וליה נירגד מהמשמר החברתי בכנסת.
סגל ביקש להשמיע "דברי כפירה נוראיים", כלשונו, בהלך הרוח הרווח כלפי מקומן של רשתות חברתיות בשיח ובמחאות חברתיות. "אל תחשבו שאני זקן מנותק", אמר. "לדעתי, המדיות החברתיות לא מייצרות את סדר היום, לא במידה שמייחסים להן, בכל אופן - המדיה החברתית לא תשתווה לעולם ליכולת של עיתונאי אחד לשבת מול פוליטיקאי אחד ולשאול שאלות.
"הציבור נפלא ביכולת לבחור את מנהיגיו - אני לא מתווכח עם זה - אבל אני כן מתווכח עם היכולת שלו לשאול שאלות. לא ראיתי עד היום כמעט שאלה מקורית אחת שהועלתה ברשתות החברתיות שעיתונאי מהמדיה המסורתית לא היה מעלה", הוסיף.
כדוגמה הביא את טענתו של ראש הממשלה
בנימין נתניהו, שאותה הפיץ באמצעות מדיה חברתית, ולפיה הזהיר עוד לפני ההינתקות כי תוצאתה תהיה מטחי רקטות על שטח ישראל. לדברי סגל, המעשה העיתונאי היה לשאול את נתניהו מדוע, אם אכן צפה את מטחי הרקטות, הצביע שש פעמים בעד המהלך "לפני שהתפטר כי ראה שעוזי לנדאו עוקף אותו בסקרים".
עוד הוסיף סגל: "בסופו של דבר, ההוכחה הכי טובה לכוחה של התקשורת הממוסדת זו המחאה החברתית - אל תקנו את השטויות שמוכרים לכם כשאומרים שהמחאה החברתית היא נצחון המדיות החברתיות. המחאה החברתית היא הוכחה שכשהתקשורת הממוסדת נרתמת כמעט אי-אפשר לעצור אותה". הוא ציין ש"ההתקיימות הטכנולוגית מייתרת את התקשורת המסורתית, שכיום ניתן למצוא אותה בניוזלטר של ניצן, ביו-טיוב של אחמד או בפייסבוק של שלי". לדבריו, הכתבים הפרלמנטריים אינם מיטיבים למלא את תפקידם, וחשף כי הכתבים של ערוצי הטלוויזיה בכנסת הם למעשה כתבים פוליטיים.
ח"כ אחמד טיבי הסכים עמו: "אני שייך לאלה שחושבים שהרשת החברתית והערוצים - גם טוויטר, גם יוטיוב וגם פייסבוק - הם משלימים ולא באים במקום התקשורת המסורתית. וגם מי שמיטיב להשתמש בהם, תמיד ירצה שהתקשורת תסקר את הצעות החוק שלו. לא תמיד אותה קבוצה שצורכת את התקשורת הממוסדת היא אותה קבוצה שנמצאת ברשתות החברתיות - וגם לכן חשוב שתהיה גם פה וגם שם".
ספי עובדיה ציין גם הוא כי המדיה החברתית עודה מוגבלת בשיקוף הזירה הפוליטית. "צרכן חדשות נבון לא יסתפק בלקרוא את דף הפייסבוק של ראש הממשלה, או של חברי הכנסת הורוביץ או יחימוביץ'", אמר. לדבריו, כלי התקשורת המסורתיים אינם צריכים כיום לסקר "ענייני כרוניקה", משום שאלה זמינים בצורה מקיפה וכמעט מיידית באתר הכנסת. "אני לא מנסה להתחרות עם אתר 'כנסת פתוחה' או 'המשמר החברתי'", העיר.
הוא היכה על חטא ואמר כי התקשורת הפכה לשופר ממוסד עבור
יאיר לפיד. "אנחנו חוטאים לתפקידנו כאשר אנחנו מצטטים את הפייסבוק שלו ולא דורשים ממנו להתראיין ועושים לו חיים קשים. אני מרגיש שנהייתי יו"ר ועד עובדים", אמר.
בהתייחסו להצעות חוק פופוליסיטיות, שתופסות כפולות בעיתונים (עמוד אמצעי כפול) - למשל כאלה שמציעות שח"כים ערבים יקצפו על רגל אחת, והכל יודעים שלא תתקבלנה - אמר כי עד לפני שנתיים-שלוש היה מדווח עליהן והיום לא. עם זאת, ציין כי הוא מוכרח לסקר אירוע משמעותי כגון שפיכת כוס המים של ח"כ אנסטסיה מיכאלי על עמיתה
מגלי והבה.
יואל אסתרון התייחס לאופן שבו כלי תקשורת מסורתיים יכולים להרוויח מהשימוש במדיה חברתית, אך מד הלייקים מיושן והמבחן הוא במספר הטוקבקים לסטטוס. לדבריו, גם הח"כים השיאנים לא מקבלים מספר רב של תגובות כפי שקיים באמריקה. הוא סיפר כי הוא ו
חנוך מרמרי היו מחלוצי האינטרנט בארץ, העיתון לא ממש ידע מה לעשות, הוקם אתר אתר IOL, "וההיסטוריה תשפוט".
"העיתונים, מכלכליסט ועד הניו-יורק טיימס הבינו שהרשתות החברתיות הן עוד כלי להגברת התפוצה. זה כלי הפצה מצוין להגביר את התהודה", אמר. הוא גילה לנוכחים שאתר כלכליסט, על שלל הופעותיו - בפייסבוק, בטוויטר, בסמארטפון ובאייפד - מקבל מספר יוניק (גולשים ייחודיים) של 1.8 מיליון איש בחודש.
עוד טען אסתרון כי הכנסת "נחטפה בידי כמה קבוצות קטנות, קומץ, כמה אנשים הזויים, מהבהבים, קיצוניים, שסחפו את סדר היום שלה למחוזות מוטרפים - ואני מודה שהתקשורת הולכת אחרי הדבר הזה וסוחפת את הרוב השפוי". הוא קרא להקמת מערכת של עיתונאים ואזרחים שייצרו תוכן משמעותי, משום שהתקשורת נוטה לאנקדוטליזציה של כל דבר.
עוד הוסיף אסתרון: "היום אפשר בעצם לעשות לא סקר אלא מדידה אמיתית של מה מעניין, ולפי הנתונים שלנו ב'כלכליסט' מתברר שהציבור הרבה יותר אינטליגנטי - לא רק מחלק מהנבחרים המהבהבים שהזכרתי, אלא מכל מיני הנחות יסוד לגביו. אנחנו מגלים שברשימת מאה הכתבות הנקראות ביותר ב'כלכליסט' בארבע השנים האחרונות יש רוב מוחלט לא לאנקדוטות, ולא לכל מיני שטויות - שגם אצלנו יש במידה מסוימת - אלא דווקא לכתבות המעמיקות ביותר, על פטריות, על מכמני המוח האנושי. במקום השלישי, אם אני זוכר נכון, נמצא ראיון עם חתן פרס נובל לכלכלה דניאל כהנמן".
עוד טען אסתרון: "אנחנו ב'כלכליסט' החלטנו, לא בגלל המדידה, אלא כעניין של השקפה, ללכת על עיתונות איכותית. את הכתבה על הפטריות קראו אגב יותר משני מיליון ישראלים".
יונתן לוי, מראשי מחאת הקיץ, סיפר: "אני לאורך כל חודשי הקיץ המשכתי לעבוד ב
ידיעות אחרונות כעורך - בבקרים הייתי נרדם על המקלדת, ואחר כך הולך לשדרה". לדבריו, חרף מקומן המרכזי של הרשתות החברתיות במחאת האוהלים, ללא התגייסותה של התקשורת לא הייתה המחאה סוחפת כל כך הרבה אנשים.
"אנחנו לא יכולים להתעלם מהעובדה שגם מחאות שהן הסמל המובהק של התקשורת החדשה המריאו רק כאשר כלי תקשורת ממוסד לקח אותן תחת חסותו והפיץ אותן הלאה. כלי התקשורת האלה עדיין מחזיקים בכוח גדול, ואם אנחנו רוצים לשנות את זה אנחנו צריכים להכיר בכך", אמר.
לדבריו, הוא יכול להצביע על היום המדויק שבו הפסיקה התקשורת לתת רוח גבית למחאה ("לקראת הפגנת המיליון"). עם זאת, הוא אינו סבור כי מדובר בהחלטה קבוצתית של כלי התקשורת. "אני לא חושב שיש מועצת עורכים שיושבת עם ענן שחור מעליה ומחליטה מתי לסקר ומתי לא לסקר את המחאה", אמר.
לוי טוען שכלי התקשורת משמשים כל השנה שופר לבעלי הכוח, ולא מזיק אם פעם ב-היא נותנת שטחי פרסום חינם לציבור. לדבריו, הניתוחים והפרשנויות הכי טובים ומעניינים עולים ברשת ולא בעיתונים. הוא ציין לטובה את העיתונות הכלכלית שהתגייסה למחאה החברתית, ואמר כי עורכיהם אינם מזלזלים בקוראים. "הקוראים צמאים לידע ואת זה הם מספקים. הקורא יודע שהוא קורא עיתון עם אג'נדה, וקורא תוכן איכותי שנכתב מעמדה מסוימת".
לדברי לוי, כיום פונים אליו ושואלים "לאן נעלמתם" - התשובה שלו, הוא אומר, היא שהציבור והתקשורת נעלמו, ולא המחאה והעשייה שמסביבה. עוד מתח לוי ביקורת על האופן שבו הוועדה בראשות פרופ'
מנואל טרכטנברג שיתפה את הציבור בעבודתה. "האם יש איזשהו ערך לשיתוף ציבור שהוא למראית עין בלבד? שבו אתה מושיב את טרכטנברג לשעה כדי שיענה על שאלות גולשים, בלי לעשות את זה באופן יומיומי ומתמשך? אני חושב שלא".
עמית סגל ציין כי המחאה החברתית זכתה לפרסום בתקשורת בשווי מעל 100 מיליון שקלים. "התקשורת העצימה את המחאה ואי-אפשר היה לעצור אותה. על הפגנה של מאה אלף איש (בלי לזלזל במספר) אמרו שהיו בה 400 אלף מפגינים".
ליה נירגד סיפרה על הקבוצה שבהקמתה השתתפה, "המשמר החברתי", וציינה כי עד היום שלחה הקבוצה לישיבות הכנסת 170 מתנדבים, שנכחו ביותר מ-400 דיונים. לדבריה, הציבור מעוניין ומסוגל להבין גם נושאים מורכבים.
ח"כ אחמד טיבי מתח ביקורת על המחאה החברתית, למרות שלדבריו השתתף בכל ההפגנות, משום שהיה לה סדר-יום חברתי לרוב היהודי ו"נזהרו לא לערב מצוקות ערבים, לא לדבר על הריסת בתים, על העוני שקיים בעיקר בחברה הערבית, על התשתיות הלקויות במגזר, ורק מדי פעם הזכירו עניינים אלה כדי לצאת ידי חובה".
ח"כ נינו אבסדזה אמרה כי גם לחברי הכנסת יש אחריות לאופן שבו התקשורת מסקרת אותם - בין היתר משום שהם לעיתים קרובות אלו שמזינים אותה בגימיקים שבהם נקשר שמם. לדבריה, חבר כנסת אחראי יימנע מהפצת מידע מהסוג הזה.
השר לשיפור השירות הממשלתי לציבור,
מיכאל איתן, אמר כי לציבור חסרים כלים שיאפשרו לו לפקח על הממשלה. הוא ציין כי הדיונים בוועדת השרים לענייני חקיקה אינם גלויים לציבור, שאינו יכול לדעת מי הצביע על מה. לדבריו, קיים פער ענק בין מה שמשרדי הממשלה מציגים היום בפני הציבור למה שאמור להיות חשוף לכל.
"הוזמנתי בין השאר כדי להתייחס לשאלה האם הפייסבוק הוא פלטפורמה שיש בה איזושהי ממשיות, או יחצנות חלולה - ואמרתי 'בואו נחשוב לאיזה כיוון לקחת את העניין'", סיפר השר איתן. "פתחתי את הפייסבוק, כתבתי סטטוס, שאלתי מה כדאי להביא - וקיבלתי תיק-תק למעלה משלושים רעיונות".
לדבריו, כפי שהמצאת הטלוויזיה והרדיו שינו את הדמוקרטיה - כך שינה אותה גם האינטרנט, "שיכול לייצר תקשורת דו סטרית - בניגוד לתקשורת המסורתית, שהייתה ברמה רבה מאוד חד-סטרית".
את הכינוס חתם נאומו של פרשן ידיעות אחרונות,
נחום ברנע, שהמשיל את היחסים שבין הכנסת לעיתונאים ליחסים שבין שתי חיות מחמד הדרות יחד תחת אותה קורת גג, מתחככות ומתכרבלות זו בזו. לדבריו, היום יש יותר תקשורת ופחות עיתונות, משום שהתקשורת אינה מעוניינת לעכל סיפורים ארוכים שנמשכים, "פאלטות", בלשונו. הוא העיר גם עבודת העיתונאים בערוץ 99 ואמר: "המצב שבו עיתונאים שמסקרים את המערכת הפוליטית מקבלים שכר, אומנם צנוע, מהכנסת באמצעות ערוץ הטלוויזיה שלה איננו אידיאלי. הוא מחזק את התחושה הלא-בריאה של מועדון חברים".