אשל מבשל

השעה המאוחרת לא טשטשה את החושים שנדרכו, ובטח לא את המחשבות שפרחו. הכי קשה היה להשתיק את קולו של השד על הכתף הימנית, זה שצעק במלוא גרון היישר אל תוך האוזן שלי: "אני הרי אמרתי את זה כל הזמן, נתניהו לא יילך לבחירות. אבא שלו ימות לפני שהוא יילך לבחירות".

ידעתי שהוא צדק, ואפילו כתבתי את דבריו במאמרים שקדמו ליום ההודעה הדרמטית, אבל לא היה בזה כדי לפייס את דעתו. ככה זה עם שדים שחיים לנו על הכתף, ועל אחת כמה וכמה עם אלה שחיים על הכתף הימנית. הם לא מתפייסים, ולא מסתפקים בפחות מאשר "כולה שלי".

לא ניסיתי אפילו להתווכח איתו. אני מכיר את השד הימני טוב מספיק. פעם הוא אפילו היה השד-שחקן הראשי על הבמה הפוליטית שלי. אבל מאז קיבל בעיטה באחוריים ועף לשבת על כתף ימין, הוא לא סולח לי על כך ומנהל איתי יחסי מלחמה-מלחמה (הגירסה הימנית של "שלום-שלום").

לא עזר שאמרתי שאבא שלו באמת מת, ואולי בגלל זה הוא הולך לבחירות. לא עזר. השד של כתף ימין רק פרץ בצחוק מתגלגל עד שכמעט נעתקה נשימתו ועוד רגע הוא עמד ליפול על הרצפה מצחוקו המתגלגל. "דן, אתם השמאלנים נאיביים כל-כך, הרי הביבי הזה בחיים לא יוותר על שנייה אחת של שלטון, בחיים!" ומבין שיניו הוסיף וסינן: "אני במקום ביבי הייתי אפילו הורג את אבא שלי בשביל לא ללכת לבחירות. אתם שמאלנים טמבלים ופתיים מאמינים!"

הנחתי שהשד הזה בא על סיפוקו כעת ויילך לישון, יותיר אותי להתייעצויות עם שכנו מן הכתף השמאלית, אבל זו הייתה רק תקוות-שווא. השד הימני קיבל זיקפה לאומית למראה דפי החדשות והפייסבוק שהציגו תמונות של ביבי והמופזנון החדש שלו, עם הודעות על ממשלת אחדות לאומית.

השד השמאלי פתח בניתוח אינטליגנטי ומעמיק על הפרשה, והזכיר לשנינו, לשד הימני ולי, שעוד במהלך השבעה על אביו של דרעי הוא זיהה את נתן אשל ברקע, בזמן השיחה ההזויה של שרה וביבי עם אריה, ואמר: "האשל הזה סיבן את שירות המדינה עם הסכם הפרישה שלו, והוא עדיין מושך בשערות הערווה של נתניהו כמעשה המריונטון".

מאחר שלא הייתי במצב רוח שאיפשר לי לתת לשני השדים האלה לנהל ביניהם שיחת נץ-יונה, הודעתי להם חגיגית שהם הולכים לישון עכשיו (!), והתפניתי למיפוי הכוחות לצורך פרישת המפות על השולחן באוהל האסטרטגיה. הנה חלק מרשומות הלילה ההוא (יקחנו האופל אל השר החדש - "שר השאוֹל").

ביבי לא רוצה בחירות עכשיו. אם לדייק, הוא לא רוצה בחירות בכלל, אבל עכשיו בטוח שלא. לפחות במובן הזה הוא אומר אמת, גם אם הוא מעוות את המטרה, הוא עדיין אומר במפורש שהוא רוצה יציבות. נכון, לא מדובר ביציבות "לישראל" כפי שהוא אומר, אלא ביציבות "שלטונית", שמשמעה - אני אשאר בראש הפירמידה ואוכל להמשיך לעשות את צרכי כלפי מטה. אבל גם אם הוא משקר לגבי המטרה, האמצעי שעליו הוא בונה הוא "יציבות", ובחירות הן בדיוק ההפך מיציבות.

ומעבר לעניין היציבות, יש את כל הבעיות מעולמות התוכן. נכון, למרות שהציבור קונה את המעשיות האלה של "תוכן", האמת היא שמערכות הבחירות אף פעם אינן באמת על תוכן. ואף על-פי כן, ולמרות זאת, יש בעיות תוכן קשות, שלא ניתן להתמודד איתן במערכת בחירות כרגע. יחסי דת-מדינה, יחסי פשע עם חוק ומשפט, יחסי חוץ, מדיניות פנים ורווחה, הון-שלטון, מתנחבלים בקואליציה, ליכוד ממולכד בפייגליניזם ממאיר, עוגבי גבעות מחכים בפינות, זוועות של פינויים, בחירות בארה"ב, כל אנשי הביטחון גיבורי ישראל שהפכו למשת"פים אירניים, התקשורת ערוכה וערוץ 10 עוד לא נסגר, לרביב דרוקר יש עדיין משכורת למרות שלדון אדלסון... בקיצור, צרות...

אהוד כבר אירגן לעצמו מופע הקרנה פרטי, כמו Cinema VIP-show אבל בגרסת רמיקס שתואמת יותר את הממשלה בה הוא מונח אחר כבוד: Cinema PIP-show.

המחזה של חמשת המופלאים מעבירים ניגוב פרוע, איש על רעהו ואישה על רעותה, גרם אפילו לחבריי הסטרייטים מפח-נפש. למרות שבדרך-כלל מחזה בו שתי נשים מלעלעות זו על רעותה זוקף אותם דרוכים, כולם התנדבו ללכת למקרר להביא עוד סיבוב של בירות ופיצוחים. מפלגת העצמ(א)ות היבשות גרמה לעוד שישיית בירות להיעלם תוך שנייה. זה לא היה צמא. זה היה בעיקר ניסיון (כושל) להעביר את הגועל.

אהוד צריך בחירות עכשיו כמו שאני צריך צו מילואים. במחשבה שנייה, הרי זו תוכנית ההישרדות של אהוב מבחירות, ועד הקיץ כבר יהיו צווי מילואים מוכנים לכולנו. בירות ופיצוחים בתחת שלי. בקיץ הזה במקום לפצח גרעינים, הגרעינים יפצחו אותנו. גם בירות לא יהיו, בתי קברות - כן.

אלי ישי(בות) לא צריך בחירות עכשיו. ממש לא. כבר כמעט עשור שהוא מהווה ראש לשועלים ופתאום חוזר לו האריה דרוויש, ועוד עם דרישות? יאללה שוּס מכאן! אין קשר לבחורי הישיבות, אין קשר ליחסי דת ומדינה, אפילו לא למאמץ הנושא פרי להפיכת בד"צ בית יוסף (מפעל הכשרות החולב את מעמדה של הרבנות הראשית מבית היוצר של הרב עובדיה). אין קשר גם למצב הכלכלי, למצב החברתי, לענייני סעד, רווחה, מעיין האוצרות החינוכיים של שס, ואפילו לא ענייני גיור, אתיופים, חבורת יורקי המגבעות של בית השמש היורדת, ואין קשר למסתננים בועלי נידות ואוכלי טרפות. זה רק דבר אחד - האסיר המשוחרר האריה דרוויש שמבקש לעצמו את הבכורה. לא ולא.

איווט צריך בחירות עכשיו כמו שהוא צריך ערבי מחמד על הכיסא הנמוך בפינת הליטוף, זה שהיה מיועד לשגריר טורקיה והצית את הלהבות הדיפלומטיות בפעם הראשונה שהוא הבין מהי דיפלומטיה.

ראשית, ולפני הכל, איך הולכים לבחירות כאשר הסחורה החמה של הלאומנים מהבחירות הקודמות לא סופקה? "בלי נאמנות אין אזרחות" נעלמה מהר מאוד כאשר איווט הבין שדברים שאומרים בבחירות לא מיישמים במציאות. פטפוטי-פוטין לחוד ומעשים לחוד.

ומלבד ענייני תוכן, ועל-אף שבחירות אינן עוסקות בתוכן (רק הבוחרים לפעמים מתבלבלים עם תוכן), אבל - גם במהות יש בעיה. הסקרים מראים שהמפלגה ששתתה בצמא רב את עלילות הדם על ערביי ישראל, תשתה בקרוב רק מי ביבים דלוחים. זה מאזן פשוט. הגזענות שהישקו אנשי ישראל ביתנו כבר צמחה כמו שיח האפונים של ג'ק. אנשי המהפכה של הצדק החברתי מחכים לבחירות כדי לתבוע תשלום על התנהגות המשטרה של אהרונוביץ', והרשימה מתארכת עד מאוד... בחירות עכשיו? לא. נאדה. נייט!

בחירות? עכשיו? הרי המפלגה הרעועה הזו לא מוכנה אפילו לבחירות על ועד הבית של שאוליק, והסקרים מראים שמרגע עריכת הסקר ועד פרסומו ירד כבר עוד מנדט.

לזכותו ייאמר מראש - שאול ניסה בכל כוחו, כמו פראמדיק בכיר שנזעק למקום התאונה ורץ בין עשרות פצועים קשה. הוא רץ מצד לצד, וניסה בכל כוחו לתקן את מה שקלקל בעצמו. הוא אפילו ניסה להזמין את ציפי לבני חזרה, ואפילו היה מוכן לתת לה את המקום השני ברשימה.

אבל ציפי התעקשה על מקום ריאלי, והמקום השני כנראה כבר אינו ריאלי.

זה תבשיל הקדרה הקל ביותר שבושל כאן אי-פעם. אשל לקח סיר הגעלה, כזה שעושים בו שימוש בפסח כדי לבער חמץ, ושפך לתוכו את החמישייה. הצית להבה גדולה, ובתוך דקות בלבד הבינו כל הדגנרטים, שאם לא יתחבקו מהר מאוד, יבוא גל הדטרגנט של הבחירות וישטוף את כולם אל הנהר הגדול של תהומות השאול הפוליטי.

המפתח של החמישייה הצינית הזו, להיחלצות מתהומות השאול, היה דווקא הרגל האלקטורלית הרעועה ביותר. "שָאוּל יציל מהשְאוֹל".

אשל לקח את הביביבוס שלו הצידה לרגע ולחש על אזנו: "אתה יודע שהוא טמבל. תשחק אותה כאילו אתה הולך לבחירות, ואתה מוציא ממנו 30 עובדי קבלן בחינם. במצבו הנוכחי, תן לו את הכיסא של הטורקי של ליברמן ואיילון, והוא לוקח אותו בשתי ידיים".

שיא הקומדיה. החבר'ה הריצו צחוקים על "שאולי ושלושים האבודים". הצבעה על פיזור הכנסת סמוך לחצות. שאוליק מודיע: "קדימה תתכופף קדימה עד למצב כריעה, ממש כמו אצל הפרוקטולוג".

אשל מתקשר לביבי: יש אחדות!

אזרחי ישראל מוזמנים לשולחן - הגועליציה מוגשת אומנם קרה, אבל הקיץ הזה הוא תוגש חמה כמו מלחמה. בתיאבון.