מחוברים 2, שהגיעה השבוע לסיומה אחרי 35 פרקים, סיפקה לא מעט רגעים מעניינים, מורכבים וגם מצחיקים (בעיקר באדיבות חנוך דאום, הסטנדאפיסט האמיתי של העונה), אבל בכל זאת העונה הזו הייתה העונה החלשה ביותר של פורמט הדוקו-ריאליטי. בניגוד לשלוש העונות הקודמות (שתי עונות נשיות של מחוברות ועונה מרובת שערוריות של מחוברים), הפעם כל המשתתפים היו מפורסמים במידה זו או אחרת ולכן נותרנו עם התחושה שאנחנו צופים בהתערטלות אינסופית של "אמני חשיפה" שעשו קריירות מהיכולת לשווק את עצמם.
בלי חנה רטינוב, הילי עמנואל או לואיס אדרי - קיבלנו חמישה טאלנטים בהתהוות: הסטנדאפיסט אמירם טובים, המוזיקאי סקאזי, העיתונאי
גדעון לוי, העיתונאי והסופר חנוך דאום ובמאי התיאטרון ומנחה הטלוויזיה ג'ייסון דנינו הולט. כולם כבר תועדו בצורה זו או אחרת לפני הסדרה באמצעות ספרים, סרטים דוקומנטריים וראיונות, ועל כן המפגש איתם לא נועד לאפשר לצופים לקבל הצצה ראשונה לחייו הפרטיים של אדם לא מוכר, אלא לבחון האם דעותינו הקדומות על כל אחד מהחמישה עומדות במבחן המציאות.
"מאחורי המפלצת מסתתר אדם" ההישג המרכזי של מחוברים 2 הוא שהתשובה לשאלה הזו הייתה "כן" ו"לא". סקאזי הצדיק את המוניטין שלו כשוביניסט שמתעניין רק בסקס ומפחד להתחייב, אבל במהלך העונה הוא עבר תהליך שבסופו הוא משתוקק להפוך לאבא; דאום הוא אכן מתנחל שטוען בתוקף שהוא גר בהתנחלות רק בגלל האפשרות לבנות בית גדול עם ג'קוזי, אבל הוא גם אדם חריף ורגיש שעדיין מתענה בגלל שנותיו ב"ישיבת הצעירים" הנוקשה והימנית; טובים מצחיק את הקהל שלו בעיקר באמצעות בדיחות עדתיות ושוביניסטיות, אבל מחוץ לבמה הוא מצליח להיות בעל ואבא רגיש וכנה; הולט נדמה לפעמים כקלישאה מהלכת של ההומו התל אביבי, אבל במקביל הוא "מגדל" את אימו הרוחנית שאנטי ומתגבר באופן מעורר הערכה על פרידה קורעת לב מבן זוגו גלעד; דווקא גדעון לוי - הדמות שאמורה הייתה לעורר בצופים את המגוון הרחב ביותר של דעות קדומות (משנאה יוקדת עד הערצה עיוורת) - בחר באופן מכוון לתעד בעיקר את מערכת יחסיו עם חברתו הצעירה קתרין, ולא את עבודתו העיתונאית.
באחד הפרקים ששודרו השבוע לוי אומר לצלם
הארץ אלכס ליבק שהוא בחר להשתתף ב"מחוברים 2" כדי "להראות שמאחורי המפלצת מסתתר אדם". במקרה של לוי, שמקבל דרך קבע מאות טוקבקי שטנה, המוטיבציה הזו כמעט מתבקשת. הפורמט של "מחוברים" הוא הדרך המושלמת להפוך את "אויב הציבור" ל"חביב הקהל": החיים האנושיים, על כל מורכבותם, נדחסים לתוך נרטיב טלוויזיוני ערוך היטב שבנוי כדרמה. בהתאם, מאות השעות שהמחוברים צילמו נערכו כדי לתעד תהליך ושינוי - המרכיבים הבסיסיים ביותר של כל יצירה דרמטית.
קשה שלא להתחבר לתוצאה ולהזיל דמעה מול המונטאז' שסיים את העונה - רצף של תמונות מחיי המשפחה על-רקע השיר "זכיתי לאהוב" של עברי לידר (ובכלל, העריכה המוזיקלית העונה נטתה יותר מדי פעמים לכיוון הקיטש הבלתי נסלח). אבל אז מגיעות כתוביות הסיום והשיר האופטימי-פסימי של לידר מתחלף בצלילי My Way של סקאזי, והמעבר החד הזה מעורר את התחושה שהמוטיבציה העיקרית של משתתפי העונה הייתה קידום עצמי - ולא הרצון לתעד באומץ את חייהם. באופן טבעי, השתתפות במחוברים תמיד דורשת תיאבון בריא לחשיפה עצמית, אבל בעונה הנוכחית הצורך של רוב המחוברים (למעט לוי) לקדם מוצר קונקרטי יצר טעם לוואי של תוכן שיווקי.
הבטחה לביטחון תעסוקתי הפרק האחרון, שבו דאום לוקח את בתו לראות כיצד מדפיסים את ספרו החדש, דנינו הולט מצלם את הצגת הבכורה של ההצגה החדשה שלו, טובים מתעד את מופע הסטנדאפ שלו ושיר הסיום המשמש כקידום מכירות לאלבום החדש של סקאזי, הזכיר לצופים שכל המשתתפים רוצים למכור להם משהו. באופן קצת מבלבל, בעידן שבו טאלנטים מתמחים קודם כל ביכולת למכור את עצמם, הגבול בין הצורך למכור את החיים שלך לבין הצורך לקדם מכירות של מוצר ספציפי (דיסק, הופעה, ספר) מטושטש מתמיד. החיים הם המוצר, המוצר הוא החיים (והתחושה הזו התעצמה סביב הסירוב המתמיד לחשוף את המשכורת ששולמה לכל אחד מהחמישה תמורת ההשתתפות בסדרה, סירוב שמתבסס על ההנחה המובלעת שחשיפת המחיר תחשוף את שוויו האמיתי של ה"טאלנט" ותערער את יכולתו להתמקח בחוזים עתידיים).
רק לוי, המשתתף המבוגר ביותר בסדרה שחגג בפרק האחרון את יום הולדתו ה-59, מייצג דור אחר שבו יש עדיין הפרדה ברורה יותר בין החיים לחיים המקצועיים. מאות הכתבות שלו על הסכסוך בעשורים האחרונים לא שיקפו מעולם את מערכות יחסיו או את הטרגדיות הלא מעטות שפקדו אותו. הוא בחר להשתתף ב"מחוברים 2" מכיוון שהוא רצה לתעד את חייו, ולא את עבודתו. ייתכן מאוד שבאופן עקיף הוא קיווה שהחשיפה הזו תעודד את הצופים לקרוא את "אזור הדמדומים", אבל אם לשפוט לפי הסדרה לוי ביקש להתרחק מהזיהוי האוטומטי שלו עם הסכסוך, לא להדק אותו עוד יותר.
מי שמצר על כך שעוד עונה של מחוברים הגיעה לסיומה יכול להתנחם בכך שבחודשים הקרובים עוד נשמע בלי סוף על החמישייה הגברית. כמו שי גולדן ורן שריג שהפכו את ההשתתפות במחוברים למקפצה לתפקידים בכירים ביותר בעולם התקשורת (גולדן מנחה תוכנית בקשת, שריג קיבל תוכנית טלוויזיה זוגית עם משתתפת "מחוברות" דנה ספקטור), חמשת המחוברים נמצאים מרחק נגיעה מהחותמת הסופית שתהפוך אותם ל"טאלנטים", העבודה היחידה בעולם התקשורת מוכה הפיטורים שמבטיחה סוג מסוים של ביטחון תעסוקתי.
אילו מזונות מגבירים את המיגרנה ואילו מזונות מסייעים בהפחתת התקפי המיגרנה ואף מעלימים אותם
עתה הרושם הוא שכאשר מטיחים בהם זאת הם משיבים לא בהכחשה אלא ב"אז מה"?
