עם צאת ספר שירי הילדים "בית משוקולד - שירים שאוהבים ילדים" לקחתי את המשוררת שיבולת ברזני לשיחה אישית על שירה, על ילדים ועל החיים בכלל.
ראשית, מי את, שיבולת ברזני? ספרי כמה פרטים על עצמך.
"נולדתי בירושלים, דור שני מצד אמי, בת רביעית מתוך עשרה אחים, משפחה מזרחית חמה ושורשית. לא טבענו בשפע כלכלי, אבל הבית היה מלא ספרים מכל הסוגים, ומגיל שלוש, לאחר שאבי ז"ל לימד אותי לקרוא, שקעתי בתוכם כמוצאת שלל רב. ההתפעמות מהאוצרות החבויים בין הדפים מלווה אותי עד היום."
מתי גילית בך את כישרון הכתיבה?
"זכיתי ללמוד בבית הספר היסודי אצל מורה ומחנך נדיר, אדם משכמו ומעלה, המשורר
יהודה עמיחי ז"ל. הערצתי אותו והקשבתי לדבריו עצורת נשימה, וכשקרא את החיבורים שלי בפני הכיתה הייתי הגאה באדם וחשבתי לעצמי: אם המשורר הדגול יהודה עמיחי, מורי ורבי, מוצא לנכון לקרוא את סיפוריי בפני הכיתה, יכול להיות שזה יהיה הייעוד שלי בחיים: לכתוב."
את כותבת בעיקר שירי ילדים. מניסיונך, במה שונה כתיבה לילדים מכתיבה למבוגרים?
"השוני עצום, אני חשה את הילדים, מבינה ללבם והשירים כאילו באים מפי הילדים עצמם, קל לי יותר לכתוב שירי ילדים כי נשמתי הילדותית לא התבגרה מעולם."
"הייתי אומרת ששירי הילדים באים מהנשמה ושירי המבוגרים באים מהראש ונכתבים בפחות ספונטניות מאשר שירי הילדים."
משורר או סופר שכותב למבוגרים ומעוניין לנסות לכתוב לילדים - מה היית מציעה לו?
"אי-אפשר לייעץ למשוררים או לסופרים שכותבים למבוגרים לכתוב לילדים, זה משהו החבוי עמוק בלב, בתוך הנשמה, זה לא משהו נרכש. אם הוא קיים הוא כבר ימצא את הדרך לצאת לאוויר העולם די לי במילה אחת ש"תופסת" אותי, וממנה השיר כבר יזרום ללא מעצורים, רוב שיריי נכתבים בדקה או שתיים ולעולם איני משנה בהם ולו אות אחת."
מתי בדרך כלל את כותבת? ובכלל, איך השיר נכתב אצלך, מה התהליך?
"לרוב אני כותבת ביום, אבל אם בלילה תפציע פתאום מילה שברור לי שממנה יתגלגל שיר, אני רושמת אותה ובבוקר מפתחת אותה לכדי שיר שלם."
כיום שולטות שתי גישות הפוכות לעניין הניקוד: גישה מסורתית הדוגלת בניקוד מלא ותקני בשירים ובסיפורי ילדים, וגישה חדשה הגורסת שאין צורך לנקד אלא במקרים של דו-משמעות. מה עמדתך בעניין?
"יש לנקד את השירים בכלל ואת שירי הילדים בפרט ניקוד מלא ותקני, אין בכלל צורך לדון בשאלה הזאת, ומי שהעלה אותה לסדר היום טועה ומטעה. מלבד הצורך בניקוד, אני מוצאת בזה מעין קישוט למילים, לבוש נאה למילה הכתובה."
האם את כותבת גם סיפורים?
"אני ממעטת לכתוב סיפורים, חסרה לי בהם המנגינה שמתנגנת בי בעת כתיבת שיר, אבל לא נמנעת לגמרי מכתיבת פרוזה."
מעניינת אותי דעתך על מצב השירה בארץ בעידן הפייסבוק.
"הפייסבוק הוא המקל והגזר של תעשיית השירים. לעתים אפשר למצוא בו פנינה מנצנצת בתוך הרפש, אך לדאבוני הפנינים מועטות והרמה הכללית של כותבי השירה בפייסבוק ירודה, זו לא שירה אלא כתיבת שורות בסדר מסוים שכל קשר בינו ובין שירה הוא מקרי בהחלט."
בהמשך לשאלה הקודמת, האם באמת בעידן הפייסבוק יש בכלל טעם להוציא לאור ספרים וספרי שירה בפרט, שלא לדבר על שירי ילדים? יש ביקוש לשירי ילדים?
"לא רק שיש טעם להוציא ספרי שירה - על אפו וחמתו של הפייסבוק - אלא חייבים להוציא אותם, ואוי לנו אם יגיע היום שבו יפסיקו את המפעל המרגש הזה בגלל איזה פיתוח טכנולוגי זה או אחר. לשמחתי, אני יכולה לקבוע בפה מלא שיש ביקוש אדיר לשירי ילדים, ספר הילדים שלי הוא הוכחה לכך."
אז אם אתם ילדים או ילדים בנפשכם, "בית משוקולד - שירים שאוהבים ילדים" הוא בדיוק הספר בעבורכם. רוצו לקנות.
בית משוקולד - שירים שאוהבים ילדים, הוצאת אוריון, 24 עמודים, מינואר 2013 בכל חנויות הספרים.
