בימים אלה ריגשה אותי כתבת טלוויזיה, אחת המעולות שבהן צפיתי. כתב חדשות ערוץ 12, גלעד שלמור, יצא מן האולפן הממוזג עם צוות צילום כדי לעקוב מקרוב אחר סדר יומם של בחורי ישיבה בירושלים. אודה על האמת: למראה החולצות הלבנות והמגבעות שחבשו הלומדים, חשבתי מחשבת כפירה ממש: אולי באמת יש להתחשב באותם לומדים, משננים עמודי גמרא, המסרבים בניגוד לחוק לשרת בצה"ל? אולי אפשר להניח כי השעות הרבות שבהן רוכנים הלומדים על דף גמרא, אכן ראוי שיוקדשו לשינון ולימוד המסורת שלנו, במקום לבלות שעות רבות, משחר ועד ערב, במחנה אימונים לטירונים המתגייסים?
במהלך הקרנת הכתבה של גלעד שלמור, בה שוחח הכתב ברגישות עם קבוצה מן הלומדים, צצה לה המחשבה, כי אולי באמת ראוי שהשקידה על עמודי הגמרא תוסיף לתחזק את המסורת שלנו לבל תשקע כליל בעולמם של רבים מאיתנו, החילונים. יפה, אך באותה מהדורת חדשות, שודרו גם הצילומים שתיעדו את מעשי האלימות של חרדים בירושלים, במחאה על כפיית הגיוס לכול. מי יודע, אולי גם כמה מבחורי הישיבה, צולמו בעודם רוגמים באבנים את השוטרים ואלה צולמו בעודם נוהגים באלימות במפגינים החרדים.
המפגינים גם פגעו במכונית השרד של שר השיכון יצחק גולדקנופף, המזדהה מן הסתם עם ביטול תורה, תוך גרימת נזק למכוניתו. באחד משלטי המחאה של המפגינים נצבע הכינוי לצה'ל: "צבא השמד". ובל יאמרו לנו כי המפגינים נמנו על פלג ירושלמי קיצוני. לא רק, גם בני המרכז החרדי השתתפו באירוע האלים. אם כך, וזו הייתה המציאות האלימה, המתועדת, לבד משינון דפי גמרא, אותם בחורי ישיבה החליטו להפקיע משעות היום שעות אחדות לשם הפגנת אלימות ובכך להשבית מרצון את השקידה על הלמידה המסורה.
והיכן היו באותן שעות, ראשי הישיבות? האם יצאה מפיהם נזיפה כלפי בחורי הישיבה, המשחיתים זמן יקר על כי הם מעדיפים שעות אחדות של הפגנות, על פני שינון עמודי התלמוד? הלוא למען הלימוד של דפי גמרא, מוכנים בחורי הישיבה להקריב מזמנם - ובלבד שלא יצופפו את השורות הדלילות של צה"ל.
